ספינת השוטים של האיחוד האירופי עומדת על סף טביעה

אחת מאבני היסוד החשובות ביותר בדרך לאיחוד הכלכלי המוניטרי באירופה היה אימוץ כללי אמנת מאסטריכט ב-1993 - שלושה קריטריונים, לכאורה פשוטים אבל מדוייקים מאד במדידתם, הבודקים כי הגירעון התקציבי של המדינה אינו עולה על 3% מהתמ"ג, החוב הציבורי מגיע עד ל-60% והאינפלציה למעשה מגיעה עד 3%, על מנת שתוכל להצטרף לאיחוד.

קריטריונים פשוטים? אולי. חדים במדידתם? מסתבר שלא. לכל בר דעת שעקב אחר התנהגותן הכלכלית של מדינות כמו איטליה, יוון, בלגיה ואחרות שנתיים-שלוש לפני כניסת מטבע היורו לתוקף ב-2002 נראתה תמוהה, מוזרה ואפילו חשודה העובדה שהמדינות האלו הצליחו לעמוד בתנאים. לשם כך, המדינות האלו היו צריכות לצמצם את חובן הלאומי משיעורים שעלו על 100% ולעמוד בקריטריונים של החוב הציבורי והגירעון התקציבי. לימים התברר שהמדינות האלו אימצו לעצמן שיטות מדידה של חשבונאות לאומית יצירתית מאד, במקרה הטוב, בעזרתם האדיבה של כמה בנקי השקעות אמריקאים מהגדולים בעולם (שחלקם ניצלו בעור שיניהם ע"י הממשל והבנק המרכזי האמריקאי במשבר 2008), ובמקרה הגרוע פשוט נקטו מדיניות סטיסטית של "שקרים לבנים".

מדינות אחרות כספרד, פורטוגל ואירלנד גם הן טמנו ידן בצלחת - אם כי היו צנועות יותר ולא הגזימו בבוטות כאחיותיהן הנ"ל. גם הממלכה הבריטית נחשדה בחשבונאות לאומית יצירתית, שוב בעזרת ידידיה מעבר לאוקיאנוס, למרות שלא הצטרפה למטבע היורו - אבל כנראה רצתה להראות טוב יותר פוליטית וכלכלית.

ספינת השוטים הזו, בה 7 מתוך 15 המדינות המקוריות של האיחוד האירופי לא הניפו מפרשים פיננסיים אמיתיים, הייתה יכולה להמשיך ולשוט לה ללא הפרעה במימיהן הרגועים של אגמי אירופה הנפלאים אילולא המשבר העולמי של 2008, שבגינו כהרף עין ירד מפלס מימיהם של האגמים ונחשפו עכוזיהם של המדינות השוחות עירומות.

ואכן, אין כמו משבר עולמי כדי לחשוף את האמת העירומה והמרה על כלכלותיהן של "שבעת המופלאים" (נתוני 2010): אירלנד עם גירעון תקציבי של 32.4% - יותר מפי 10 מקריטריון מאסטריכט, וחוב ציבורי של 96%; יוון עם גירעון של 10.5% וחוב של 143% - כמעט פי 2.5 מהמותר ע"פ מאסטריכט; אנגליה עם גירעון של 10.4% וחוב של 80%; ספרד עם גירעון 9.2% וחוב 60% - נחמה פורתא; פורטוגל עם גירעון 9.1% וחוב 93%; בלגיה עם גירעון 4.2% וחוב 97%; ואיטליה עם גרעון 4.5% וחוב 119%.

הפגנות בלונדון על המצב הכלכלי צילום מסך: businessinsider.com

יש לציין כי המדיניות הסלחנית, שלא לומר עצימת העין והקריצה, לביצועים הכלכליים של מדינות מערב אירופה המקוריות לא הייתה נחלתם של עשר המצטרפות החדשות ממזרח אירופה, שנאלצו לעבור רפורמות מוניטריות ופיסקליות קשות ושעמן עמדו על קוצו של יוד והקפידו במיוחד בנושא הדיווחים הסטיסטיים. התוצאה, למרות הסבל הרב ביישום הרפורמות לפני המשבר העולמי ובמהלכו, היא שכלכלותיהן כיום הן בעלות ביצועים לא רעים יחסית וע"פ קריטריוני מאסטריכט אף עולים על כמה מהמדינות המייסדות של האיחוד.

האם האיחוד האירופי למד את הלקח בעקבות הרמיה העצמית שלו ביישום כללי מאסטריכט? כנראה שלא - מבחני הלחץ של הבנקים מחד והמתקפות הקשות של ראשיו על שלוש סוכנויות דירוג האשראי הגדולות בעולם הן הוכחות חותכות כי הלקח עדיין לא נלמד.

מבחני הלחץ של הבנקים ב-2010 היו בחזקת בדיחה מהלכת על שניים - כל הבנקים שנבדקו עמדו, לכאורה, במבחן, אך כעבור מספר חודשים הבנקים האירים פשטו את הרגל והולאמו ע"י המדינה, שבעצמה הייתה קרובה לקריסה וניצלה זמנית בזכות הזרמה מאסיבית של האיחוד. הבדיקה האחרונה היתה קצת יותר רצינית ובה נכשלו 8 מתוך 91 הבנקים שנאותו להבדק, אך חשוב לציין כי כ-80 בנקים ומוסדות פיננסיים חשובים אחרים לא ניגשו בכלל למבחן.

ההתקפות החריפות על מודיס, פיץ' ו-S&P בעקבות הדירוג הנמוך שנתנו לאג"ח של יוון ופורטוגל, ובקרוב כנראה של איטליה וספרד ואפילו בלגיה ואנגליה שלא ימלטו מהורדת דירוג האשראי - מעידות על עצבנות וחוסר סובלנות באיחוד לחשיפת האמת הכלכלית והפיננסית של חלק לא מבוטל מחבריו, אם כי שלוש הסוכניות הנ"ל הן לא בדיוק מלאכי שרת.

אז מה יהיה? המשבר העולמי השני בוא יבוא ובמהרה בימינו. השאלה אינה האם יבוא או מתי. התשובה לכך היא כנראה בתוך כמה חודשים. השאלה המסקרנת באמת היא מי יפיל את קוביית הדומינו הראשונה? האם תהייה זאת הכלכלה המקרטעת של ארה"ב או זו של האיחוד האירופי הצולע?

הכותב כיהן בעבר כסמנכ"ל לכלכלה ותכנון במשרד התמ"ת