רגל פה, רגל שם
בעוד שבועיים יעלה מחיר החשמל והחצים יופנו לוועד העובדים. מנגד, אי אפשר להיעלם לגמרי כשהרחובות בוערים. לכן עיני הלך על בטוח - הרבה הזדהות ופחות תכלס
עופר עיני התלבט. מקורביו מספרים שהוא מתלבט כבר חודשים - לא בשאלה אם היה ראוי שיתפקד למחאה החברתית, אלא בנוגע לעתיד הקריירה שלו. הוא שקל בעבר לחצות את הקווים אל עבר המגזר העסקי, ואז החל להסס. כיוון הרוח משתנה כל הזמן, ולאחרונה נדמה שאף בחזרה לקדנציה נוספת בהסתדרות. בזמן שקוטג' הסעיר את המדינה והאוהלים כבשו את רוטשילד, המשיך עיני לשבת על הגדר, והוא הבין שבמצב כזה הוא אינו יכול להיות חוד החנית של מחאות חברתיות.
אמנם זכויות עובדים ולא מחאות חברתיות הן לכאורה הלחם והחמאה של תפקידו, אבל זה כלל לא הפריע לעיני ולקודמיו לזהות ואקום שלטוני ולשייט בטבעיות לתפקיד המושיע הלאומי.
אבל לא רק העתיד האישי גרם לעיני להסס: עכשיו רובץ על עיני משא כבד - הוועדים הגדולים במשק. בעוד שבועיים יעלה מחיר החשמל והחצים יופנו לוועד העובדים. מנגד, אי אפשר להיעלם לגמרי כשהרחובות בוערים. לכן עיני הלך על בטוח - הרבה הזדהות ופחות תכלס.
בשורה התחתונה, עיני כבר הוכיח שהוא יודע ללחוץ על הכפתורים הנכונים ולפתור משברים בפיקחות, אבל הכוח של המאבק הוא דווקא באותנטיות, בניקיון, בתמימות ובמסרים שעוברים בלי פילטרים ומתווכים. ולכן הצטרפותו עשויה להועיל למחאה, כל עוד הוא לא ישתלט עליה.
