רחוק מרוטשילד, המאבק אינו קל יותר

בכל הכתבות והראיונות המתפרסמים עם שר האוצר יובל שטייניץ ופקידיו, שר השיכון אריאל אטיאס וראש הממשלה בנימין נתניהו, נראה שכולם בוחרים להטות את הדיון למחוזות הנוחים להם. הייתי רוצה להניח כמה דברים על השולחן, ולהתחיל בהגדרת המושג צעירים.

צעירים אינם רק סטודנטים, או אנשים בשנות ה־20 לחייהם. הצעירים שידם אינה משגת לרכוש דירה או לעמוד במחירי השכירות המשתוללים הם גם אנשים בשנות ה־30 וה־40 לחייהם: אנשים עובדים, בכל מקצועות השוק, בעלי משכורת ממוצעות במשק.

לרוב מדובר באנשים עם 4–2 ילדים; אנשים משכילים, עם תארים ראשונים ושניים, אנשים ערכיים שמהווים את הגרעין הקשה של האוכלוסייה בארץ. הרוב הדומם.

מאהל המחאהצילום: נועה קסלר

רבים מאותם אנשים משתכרים בין משכורת מינימום ל־7,000 שקל. אנשים אלה משלמים יותר ויותר על חינוך, בריאות ואוכל, ואילו הכסף שלהם קונה פחות ופחות. כעת סוף סוף קמה זעקה אמיתית, והסטודנטים יוצאים וזועקים אותה עבורם ועבורנו.

כורעים תחת הנטל

אנחנו, אותם בני 30 ו־40, יוצאים קצת פחות. אנו חייבים להגיע לעבודה, יש לנו שכר דירה לשלם וילדים לגדל. לא נוכל להרשות לעצמנו להיעדר מהעבודה ולהשתתף בהפגנות - הכלכלה מושתתת ברובה עלינו. אנחנו הכוח היצרני והצרכני הגדול. אנחנו רוצים לחיות, וקשה לחיות כשאתה עובד קשה ובסופו של דבר מקיים בדוחק את משפחתך. והכי קשה לדעת שאחרי שעבדת במשרה מלאה עם שעות נוספות, אתה לא יודע אם תוכל להמשיך לגור בבית שאתה גר בו.

האם זה באמת ריאלי לנדוד למקומות אחרים בכל פעם? השכירות, שעולה כל הזמן, גבוהה לא רק ב"יהלום הגדול" - תל אביב - אלא גם בחולון, בת ים, ראשל"צ, קריית שמונה, מודיעין, חיפה ויקנעם, בין השאר.

ומה לגבי אותם בני 30 ו־40, שעבדו ולמדו והקימו משפחה, והיו רוצים לחיות בבית בידיעה שהוא שלהם? האם הם יכולים לרכוש דירה? לא. המשכנתאות בלתי אפשריות. נאמר ש"דיור בר־השגה" הוא מושג שמשתמשים בו לא נכון ולא באמת מבינים אותו. אני מציעה כאן משהו אחר.

המענק אינו פתרון

שר השיכון דיבר על התוכנית המהפכנית של הענקת מענק רכישת דירה ראשונה בפריפריה. המענק ייתן 60 אלף שקל לרוכשים; 40 אלף מתוכם יקבל הקבלן. כך עולה מראיון שנתן שלשום בתוכנית "360" בערוץ 2. הבעיה עם התוכנית ששר השיכון ועוזריו כל כך מתגאים בה היא פשוטה: המענק הזה ניתן ל־30–20 ערים בארץ. אבל מה קורה עם יישובים שאינם ערים, למשל יישובים חקלאיים, או הרחבות של קיבוצים בנגב ובגליל? זה לא מספיק פריפריה? אני חייבת לגור בעיר כדי לקבל את המענק?

אם הממשלה רוצה לעודד פריפריה, עליה להתוות תוכנית לכל היישובים שנכללים בפריפריה. יש המתייחסים למודיעין ולכפר סבא כפריפריה, אך אולי ראוי לדרג את היישובים - פריפריה רמה א' ופריפריה רמה ב', לדוגמה. הרי המענק שדובר בו לא יגרום למי שלא גדל בפריפריה הרחוקה להגיע לשם רק בזכות אותם 60 אלף שקלים; צריך גם לבנות מערך תחבורה נכון וליצור מקומות עבודה, וזה תהליך, לא דבר שניתן לפתור בן רגע.

מר אטיאס, מה דעתך על תוכנית פשוטה הרבה יותר שקיימת זה שנים בשוק, אבל התמסמסה לה? אני מדברת על מה שנקרא "זכאות" במשכנתה.

לפני שנים רבות עלה רעיון חכם: בואו ניתן לאנשים ששירתו בצבא הלוואת משכנתה בתנאים נוחים יותר משמציע הבנק, ובכך נסייע לאותם זוגות צעירים בחלק מהסכום שהם נדרשים לגייס כדי לרכוש לעצמם בית.

אך המחוקק קבע את שיעור הריבית על 4.5%, והנה עברו השנים והריביות שמציעים הבנקים בשנים האחרונות נמוכות יותר מהריבית שניתנת לזכאי משרד השיכון. לצעירים לא כדאי להשתמש בזכאות זו, כי היא יקרה פי שניים מריבית הבנק, והכסף שוכב לו בתקציב משרד השיכון.

יתרה מכך - בפריפריה, ובוודאי בשוליה, היה נהוג להכפיל את סכום הזכאות: למשל, אם בני זוג שירתו בצבא ולכל אחד מהם שני אחים, הם זכאים ל־100 אלף שקל בריבית מועדפת בזכאות. ביישוב הנמצא סמוך לגבול, למשל, הסכום אמור להכפיל את עצמו ל־200 אלף שקל. אך גם זה בוטל. בין שבשולי הפריפריה ובין שבמרכז תל אביב - הסכום אחיד והריבית ניתנת ללא כל עדיפות, והכסף ממילא שוכב בתקציב המשרד ללא שימוש.

הזדמנות לשינוי ממשי

קח יוזמה, מר אטיאס. מדובר במהלך פשוט שניתן לעשותו בתוך ימים. לא נדרש פה שינוי מפליג, נדרש רק דבר אחד: רצון אמיתי לתת לאזרחים את המגיע להם. החזר את הכפלת הסכום ליישובי הפריפריה - ובכך בהחלט תעודד צעירים להגיע לפריפריה ולא רק לערים. העבר חקיקה לגבי זכאות משרד השיכון שלא תנקוב את שיעור הריבית בחוק, אלא תקבע אחוז מסוים פחות מהריבית שמציעים הבנקים. כך תישאר ההטבה רלבנטית גם לנוכח תנודות השוק. תוכל אולי גם לקבוע ריבית אפסית. זה בכלל יהיה צעד גדול. שים לב: זו עדיין הלוואה - הכסף יחזור אליכם - אך זה יסייע לרבים מאיתנו לעמוד בתשלומים.

לפני שבע שנים ניתנו מענקים גדולים לאנשים כדי שיבנו פה בתים. המשימה של כולנו היא ליישב את הפריפריה, להוריד את הלחץ מהמרכז ולבנות מערכי תחבורה ותעסוקה גם באזורים המרוחקים. בשנים האחרונות כבר אין מענקים. והנה, היום אתה מציע מענק רק לערים מסוימות.

אנא החזר את מה שבוטל. תוכל להיות השר מש"ס שיצא מהמסגרת; השר שחושב על כולם ומתאים את עצמו לכולם - ולא רק בדיבורים. זה אמנם יעלה כסף לתקציב משרדך, אבל זה כסף שיביא כסף. זו השקעה - ולא בזבוז.

הכותבת היא תושבת קיבוץ כפר רופין, בת 34, בעלת תואר שני במינהל עסקים, מועסקת בצ.ח.מ אפיקים

גם לכם יש מה להגיד? mail@calcalist.co.il