ממתין לג'וב הבא
במקום חשבון נפש על גל הבכירים העוזבים את בנק ישראל מאותת הנגיד פישר שגם הוא כבר מוכן ללכת
07:22
12.07.11
בהתחלה זה נראה כמו סתם צירוף מקרים לא מוצלח. חודש לפני סיום תקופת הכהונה של המשנה לנגיד בנק ישראל, פרופ' צבי אקשטיין, הודיע במפתיע גם מנהל החטיבה לטכנולוגיית המידע בבנק, דוד טוביאס, על כוונתו לסיים את תפקידו. חמישה חודשים קודם לכן פרש גם המפקח על הבנקים רוני חזקיהו.
בתחילת השבוע שעבר כבר היה נראה שהעניינים בבנק ישראל מתחילים לצאת משליטה, כש"כלכליסט" דיווח על הפרישה הצפויה של ארבעה מנהלים בכירים נוספים. עבר פחות משבוע נוסף, ועל גג בניין בנק ישראל נחתה פצצה גדולה במיוחד: גם האיש החזק בבנק, מנהל חטיבת משאבי אנוש והממונה על החשבות, רפי לנקרי, הודיע על נטישה. וכל זה כמה ימים בלבד אחרי שראשי חטיבות המחקר והשווקים, ד"ר קרנית פלוג ובארי טאף, מונו לתפקידים אחרים, ובנק ישראל מחפש להם כעת מחליפים.
תחושה שמשהו רע קורה בבנק
סטנלי פישרצילום: חיים צח
מעבר לחשבון הנפש, שאלת השאלות כעת היא האם הבא בתור הוא לא זה שניצב ממש בראש הפירמידה. כאשר פישר החליט להתמודד נגד כל הסיכויים על תפקיד מנכ"ל קרן המטבע הבינלאומית, מה שעמד לנגד עיניו היתה ההזדמנות הבלתי חוזרת ויוצאת הדופן להגשים חלום. עד כאן הכל בסדר. במיוחד כשמדובר באדם שנמצא איתנו כבר שש שנים, שבמהלכן ויתר על הכנסה כספית גדולה ונאלץ להיות רחוק ממשפחתו. אלא שכאשר הסתיימה הפרשה המשונה הזאת, היה על פישר להצהיר בקול גדול: זהו, החלום נגוז - חוזרים לעבודה.
בנק מסחרי גדול עשוי להתאים?
במקום לפזר את הערפל שמסתיר את כוונותיו, פעל נגיד בנק ישראל בדיוק בכיוון ההפוך. לפני שבועיים, בראיון ל"פייננשל טיימס", נשאל פישר על הדיווחים שלפיהם בכוונתו להתמודד על תפקיד נשיא הבנק העולמי. במקום לשחרר הכחשה גורפת הוא אמר את המשפט המעצבן החביב עליו: "אף פעם אל תקבל הצעה שלא הוצעה לך". ומה יקרה אם יציעו לך? תעזוב את תפקיד נגיד בנק ישראל באמצע הקדנציה ותלך, למרות שהפעם כבר לא מדובר בהזדמנות יוצאת דופן להגשים חלום? ומה אם ההצעה הבאה בתור תהיה לנהל בנק מסחרי גדול בחו"ל?
בעצם הגשת מועמדותו לתפקיד מנכ"ל קרן המטבע, אותת נגיד בנק ישראל כי אין לו כל בעיה להפסיק את כהונתו לפני תום מועדה החוקי. בתשובה המתחמקת שנתן למראייני ה"פיננשל טיימס" לפני שבועיים, פישר הלך צעד נוסף קדימה, והבהיר כי הוא לא שולל את האפשרות להתפשר גם על תפקידים פחות נחשקים.
