תקדים גינדי: לעירייה אסור לחייב יזם לשלם היטל השבחה לפי תב"ע שטרם אושרה
בית המשפט העליון קבע בפסק דין תקדימי שהסכם בין גינדי ועיריית יבנה בנוגע להיטלי השבחה אינו חוקי. בית המשפט: "הסכמים מהסוג הזה מהווים סכנה להשחתה ופגיעה בשוויון". עורך הדין של גינדי: "מהפכה שתפגע בכיס של העיריות בהיקף של מאות מיליוני שקלים בשנה"
15:47
28.06.11
לאחר מאבק בן 10 שנים של משה ויגאל גינדי, בית המשפט העליון הכריע לטובתם וקבע כי הסכמים עם עיריית יבנה אינם חוקיים ומבוטלים. מההחלטה עולה, כי לעירייה אסור לחייב יזם לשלם היטל השבחה על פי תב"ע שטרם אושרה.
שופטי העליון איילה פרוקצ'יה, אסתר חיות וסלים ג'ובראן, סירבו לקבל הסכמי פשרה בין הצדדים בטענה שהנושא מחייב הכרעה עקרונית. פסק הדין תקדימי כיוון שעד כה ההלכה הקיימת אפשרה להכשיר הסכמים "מסריחים" בין יזם לעירייה בדיעבד. "התקשרויות מהסוג הזה נפוצות במידה מדאיגה ונושאות עימן סכנות להשחתת המידות ולפגיעה בערכים של שוויון ושל הגינות שלטונית", כתבה השופטת חיות.
תכנית הבנייה במושב בן-זכאי של חברת דירות יוקרה, בבעלות משה ויגאל גינדי, התגבשה ב-1996 אך הקרקע הייתה חקלאית והיה צריך לשנות את יעודה למגורים ומסחר. עקב שינוי צפוי של החלטת מנהל, שקבע הטבע משמעותית ליזם, גינדי היה תחת לחץ להשיג את האישורים. במסגרת ההחלטה דמי החכירה היו 51% בלבד משווי הקרקע במקום השיעור הרגיל של 91%. עיכוב באישורים לא היה מאפשר לגינדי לקבל את ההטבה. לצורך כך ביולי 2001 נחתם הסכם בין גינדי לעירייה שמטרתו זירוז ההליכים.
ההסכם קבע כי גינדי ישלמו מקדמה של 30% על חשבון היטל ההשבחה גם לפני שהגיע מועד תשלומו על פי החוק. היטל השבחה משולם על כל אישור תכנית במקרה של עלייה בשווי הקרקע, והיטל פיתוח משולם עבור התקנה ואחזקה של תשתיות מוניציפליות (מערכות מים, ביוב, ניקוז ודרכים הציבוריות). לאחר ההסכם עתרה גינדי לבית המשפט בטענה שהוא נכפה עליה.
השופטת חיות היתה היחידה בהרכב שלא התעלמה מהאינטרס הכלכלי של גינדי, וכתבה כי הוא זה שגרם מלכתחילה לצורך בפתרונות החורגים מהנורמה, ולהסכמים לא חוקיים. "ראוי להביא בחשבון את התרומה הלא מבוטלת שתרמו המערערות (גינדי - מ"ש) למצב הדברים שנוצר. אחרי הכול, המערערות היו "המנוע" שמאחורי כל המהלכים כולם. המערערות היו אלה אשר דחקו במינהל להתקשר בהסכם הפיתוח טרם שהגיע זמנו וזאת מתוך אינטרס כלכלי מובהק שהיה להן".
אחד האלמנטים של אי החוקיות של ההסכם נובעים מכך שההסכם נחתם כאשר המנהל היה הבעלים החוקיים של הקרקע, בטרם נעשתה חכירה לדורות ליזם, כלומר גינדי לא היה הבעלים של הקרקע בעת החתימה. השופטת פרוקצ'יה התייחסה לאלמנט נוסף – ניצול הלחץ של גינדי. "מעשה הרשות היה נגוע לא רק באי-חוקיות אלא גם בפגם של אי-הגינות בולט", כתבה שופטת פרוקצ'יה, "גורמי העיריה ניצלו באופן בלתי הוגן את הלחץ המיוחד שבו היו נתונות החברות, עקב כך שנזקקו בדחיפות, לצורך חתימה על הסכם פיתוח עם המינהל, לאישורי "אי-תביעה"".
עורך הדין יוסי בנקל ממשרד ראב"ד מגריזו בנקל שייצג את גינדי היה נרגש מההחלטה. "פסק הדין מהווה מהפכה של ממש בפרקטיקה הנוהגת בין יזמים לבין רשויות מקומיות", אמר עו"ד בנקל בתגובה, "המשמעות היא "פגיעה" בכיסן של העיריות בהיקף של מאות מיליוני שקלים בשנה, לפחות". עו"ד בנקל רמז בדבריו לכך שהעיריות גבו עד כה סכומים גבוהים משמעותית בשביל הצורך של היזמים לקבל את ההיתרים מהן, ובעתיד במסגרת הסכמים חוקיים העיריות ייאלצו להסתפק בסכומים צנועים יותר.
אריאל הלר, דובר עיריית יבנה מסר כי: "פסק הדין התקבל היום במשרדי העירייה ובכוונתנו ללמוד את ההחלטה. בימים הקרובים, ולאחר בחינה מדוקדקת של פסק הדין, תגבש העירייה את עמדתה".
