ראיון "כלכליסט": השעון מתקתק בעסקת מכתשים? נציגות היועמ"ש לא מתחייבות למסגרת זמן
הדד־ליין לאישור עסקת מכתשים־כימצ'יינה נקבע בין הצדדים ל־31 באוגוסט. אך דפנה גלוק ורני נויבאור, נציגות היועץ המשפטי לממשלה שאמורות לבחון את הסכם הפשרה בייצוגית נגד העסקה, אומרות שהן אינן מתכוונות לעגל פינות בדרך לאישורו
לוח הזמנים הצפוף עד לדד־ליין שקבעו הצדדים לעסקת מכתשים־כימצ'יינה ב־31 באוגוסט מסתמן כבעיה העיקרית של החברה כרגע. אחד המכשולים שתצטרך כור לעבור בדרך הוא האישור שאמור להעניק להסכם היועמ"ש.
"התחייבנו להעביר את עמדתנו כמה שיותר מהר, אבל לא נתרשל בבדיקת הפשרה", מבהירה עו"ד דפנה גלוק, האחראית לגיבוש עמדת היועץ ביחס לתובענות ייצוגיות יחד עם עו"ד רני נויבאור, "ניתן לעמדה את תשומת הלב מבחינת המשאבים". "נקצה לזה עדיפות, אבל אין לנו התחייבות", מוסיפה נויבאור. "לא קיבלנו את החומר ונראה מה יגיע. מוקדם להתייחס לכך".
"לא מתנגדות באופן אוטומטי לפשרות"
הראיון עם שתי הפרקליטות נערך בצל ביקורת שמופנית לאחרונה כלפי התנהלות היועמ"ש מצד שופטים ("דווקא רואים בתקופה האחרונה עמדות שלנו שהתקבלו"), ומצד יריבים המייצגים גופי ענק ומאשימים את הפרקליטות בהגשה אוטומטית כמעט של התנגדויות לאישור הסכמי פשרה ("בדקנו את הנקודה הזאת וזה פשוט לא נכון").
גם הנתונים הלא מחמיאים שפורסמו לאחרונה ב"כלכליסט", שלפיהם השופטים נוטים להתעלם מההתנגדויות שמוגשות על ידי נציגי היועץ, לא חומקים מעיניהן: "בתי המשפט צריכים להביא בחשבון את התפקיד החשוב שיש להם, והשופטים צריכים להתייחס לדרישות החוק".
על פי הפרסום, בשנת 2010 שבע מתוך 11 התנגדויות שהוגשו על ידי נציגי היועץ להסכמי פשרה הסתיימו בהתעלמות מצד בתי המשפט. שנת 2011 ממשיכה במגמה זאת, כאשר בחמשת החודשים הראשונים של השנה אושרו שבעה הסכמי פשרה, אף שבשלושה מהם הוגשו התנגדויות ברורות מצד היועץ המשפטי לממשלה.
בחודשים האחרונים בלטה בביקורת נגד עמדות היועמ"ש שופטת בית המשפט המחוזי בפתח תקווה ענת ברון, שקבעה כי לעתים נדמה שכל הסדר שאינו מציע לחברי הקבוצה פיצוי מלא - אינו ראוי מבחינתם. בהחלטה נוספת קבעה השופטת שהדרישה לפיצוי מלא מתעלמת מהאינטרס הציבורי למיצוי תביעות בדרך של פשרה.
השתיים מכחישות שהיועץ וינשטיין, שנכנס לתפקידו בתחילת 2010, שינה משהו מן המדיניות שהיתה נהוגה כלפי אישור הסכמי פשרה בתובענות ייצוגיות. "וינשטיין לא בא ואמר - מעכשיו תעשו כך או אחרת", מבהירה גלוק, "מהנתונים שלנו, דווקא בשנים הראשונות לאחר חקיקת החוק (חוק התובענות הייצוגיות - מ"ש) היו יותר התנגדויות. לא גיבשנו מדיניות ברורה, אבל היה ברור ושוחחנו עם וינשטיין ומזוז מהם האלמנטים שחשובים לנו. העמדה לא השתנתה, אבל גם אנחנו עוברים הסתגלות והבנה. לא ישבנו בצורה מודעת, אבל יש סוגי תיקים שחוזרים על עצמם ואנחנו מתקדמים מעמדה לעמדה".
נויבאור ממהרת להבהיר כי "אם לא התנגדנו להסכם כלשהו זה לא אומר שהסכם הפשרה אופטימלי, אלא שבמסגרת המשאבים שאנחנו משקיעים אנחנו עושים בחירה מהם המקרים החמורים ביותר". עם זאת, ברור לנויבאור שהתחום כולו עובר שינוי לטובה: "הפשרות ובתי המשפט עוברים מ'הסכמי קופונים' (הסכמי פשרה שבמסגרתם הציבור מקבל הטבות לרכישת מוצרים ברשת הרלבנטית - מ"ש) לפיצויים אמיתיים - וזאת מטרת החוק. לא לאפשר מבצעים שיווקיים".
המערך במשרד המשפטים שמטפל בתביעות ייצוגיות כולל את פרקליטי מחלקת ייעוץ וחקיקה שאמונים על בדיקת הסכמי הפשרה, ואת הפרקליטים שמייצגים את עמדת היועץ בבתי המשפט. כל הסכם פשרה נבדק בקפידה על ידי 4–6 פרקליטים לפני שהוא מגיע לאישור וינשטיין עצמו. עובדה זו לא עוזרת כל כך ליועץ להימנע, כאמור, מהביקורת שמוטחת על ידי שופטים בהתנגדויות שמוגשות נגד הסכמי הפשרה.
אתן יכולות לנסות להתמודד עם הביקורת הזאת?
נויבאור: "חוק תובענות ייצוגיות נחקק בשנת 2006 מתוך רצון להגביר את האפשרות של הציבור לאכוף את זכויותיו. בגלל מבנה התביעה, שבמסגרתה התובע מייצג קבוצה, עשויים להיות להם (לתובע ולציבור - מ"ש) אינטרסים מנוגדים. לכן נקבעו בחוק נקודות איזון מתוך הבנה שהסכמי הפשרה בתביעות ייצוגיות אינם הסכמי פשרה רגילים. בפשרה רגילה ההנחה היא שאם הצדדים הסכימו הם יודעים מה טוב להם, אבל במקרה של תביעה ייצוגית עשויה לצמוח בעיה של ניגוד עניינים. זאת נקודת המוצא, החוק כולל מנגנונים שנועדו לשמור על הציבור".
גלוק: "מבחינת החלטות, בתי המשפט דווקא רואים בעין יפה בתקופה האחרונה נקודות שעלו בעבר במסגרת עמדות היועץ. עמדות אלה נוצרו כדי ליצור שיח, למשל בנוגע למינוי בודקים בתביעה הייצוגית והרחבת הקבוצה המיוצגת, שהיא נקודה מהותית. אנחנו רואים הצלחות, אבל יש תקופת הסתגלות".
לדברי גלוק, "גם מבחינתנו אנחנו עוברים תהליך. לאנשים במשרד המשפטים יש ראיית רוחב, כי אנחנו רואים את כל הייצוגיות ואת כל הפשרות. מתוך המקום הזה ניתן לראות מהו הסכם פשרה חריג ומה לא. חשוב לראות את עמדות היועץ גם מהפריזמה הזאת".
גלוק מבהירה כי "התמונה שתמיד היועץ המשפטי מפריע אינה משקפת את המצב. בתי המשפט כן מאמצים דברים שלנו, התמונה יותר מורכבת מזה. אני עדיין מסכימה עם בית המשפט שאם הוא חושב שאנחנו קפדניים מדי - הסמכות היא בידיו והכוח הוא שלו. אנחנו רק צריכים להאיר לו את הנקודות הספציפיות".
"הציבור הוא שמשלם על הסכמי הפשרה"
לדברי נויבאור, "כשאנו חושבים שאין סיכוי לתביעה, זה מובא בחשבון. חשוב לדעת שיש לעורכי הדין ולצדדים תמריץ מאוד חזק לסגור הסכם כבר בתחילת הדרך, כי עורך הדין מקבל את שכר הטרחה ועל זה בנוי ההליך. אבל האחריות שייצא הסכם ראוי היא על השופט. האמירה שלנו מחדדת את המסר הציבורי, מה הציבור משלם עבור הסכם הפשרה, וראוי שהוא יהיה מודע מה הסכם הפשרה נותן לציבור".
גלוק: "יכול להיות שאנחנו חולקים על בית המשפט, השופט חושב שזה ראוי ואנחנו יכולים לחשוב אחרת. אנחנו נכונים להגיש ערעורים במקרה שהעמדה שלנו לא מתקבלת ושזה לא מתקבל על הדעת. אם יגיע המקרה המתאים נגיש ערעור כזה - בינתיים לא הגיע המקרה".
הערעור היחיד שהוגש עד כה על ידי אנשי היועץ המשפטי לממשלה, לאחר שהתנגדותם לפשרה לא התקבלה, הוגש השבוע - כאשר הגיש היועץ המשפטי לממשלה ערעור על פשרה שאושרה על ידי ביה"ד האזורי לעבודה בת"א בעניין תשלום דמי חג. נותר לראות מה תהיה החלטת בית הדין הארצי בערעור.
הביקורת שמושמעת נגד עמדות היועמ"ש לא מגיעה רק מבתי המשפט, אלא גם מעורכי דין בכירים שמייצגים צדדים בעלי אינטרס בבתי המשפט. הדוגמה הטרייה היא דברים שאמר בראיון ל"כלכליסט" עורך הדין ברק טל, שותף בכיר במשרד יגאל ארנון המתמחה בתחום.
טל מייצג לאורך השנים את חברות הביטוח והסלולר בהליכים שונים, ביניהם בתביעות ייצוגיות. לטל ולנויבאור אגב יש היסטוריה של מאבקים משפטיים, גם לאור תפקידה הקודם כסגנית בכירה לממונה על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר, וטל כמייצג חברות הביטוח מולה.
עו"ד טל אמר בראיון לפני כמה שבועות כי נוצר הרושם שהיועץ מתנגד אוטומטית לכל ההסדרים.
גלוק: "בדקנו את הנקודה הזאת וזה פשוט לא נכון, זה לא נעשה בצורה אוטומטית. מאז תחילת 2011 היו 15 תיקים שבהם לא הוגשה עמדה מול תשעה תיקים שבהם הוגשה עמדה. אין אוטומטיות אלא כל תיק נבחן לגופו.
"אם לא התנגדנו זה לא אומר שההסכם אופטימלי, אלא שבמסגרת המשאבים שאנחנו משקיעים עושים בחירה מה המקרים החמורים, שבהם באופן מובהק צריך בודק אובייקטיבי בגלל נתונים כלכליים שלא מקבלים מענה, או הרחבה של העילה שביקשו לאשר במקור, או הסדר שלא מפצה את הקבוצה".
נויבאור: "יש מקרים שכיוון שאנחנו המדינה ויש רגולטור ספציפי שמתאים לנושא יש לי יתרון. יש לנו ראייה טובה יותר מאשר לצדדים, והתרומה של הרגולטור הרלבנטי זה משהו שבית המשפט אוהב, כי הם מומחים בתחומם".
האם גיבשתם מדיניות נוקשה נגד הסכמי פשרה מאז כניסתו של וינשטיין לתפקיד בתחילת 2010? האם אתם מתנגדים יותר להסכמים ובאופן תקיף יותר?
"היועץ המשפטי הנוכחי לא בא ואמר - מעכשיו תעשו כך או אחרת. כל תיק נשקל לגופו, אבל אני לא יכולה להגיד שאנחנו מתעלמים מהתיקים. באופן רחב, זה משפיע. בפירוש למדנו מה המקרים שמטרידים אותנו יותר".
