פג התוקף לעסקת תנובה, אולי לתמיד
תרשו לנו לנחש שגם היום לא תושלם מכירת מניות תנובה שבידי מבטח שמיר לבנק לאומי, וספק רב אם היא תושלם אי פעם. כעת נותר לראות אם יינתן לעסקה צ'אנס נוסף, או שנשמע בקרוב את יריית הפתיחה לקרב טיטאנים בין כותלי בית המשפט
אם לא יקרה משהו באמת חריג, היום יעבור מועד הקלוזינג של העסקה למכירת מניות תנובה שבידי מבטח שמיר לבנק לאומי, מבלי שהעסקה תושלם.
להערכתנו, זה לא יקרה גם בהמשך הדרך, שכן מאיר שמיר פשוט לא רוצה למכור את מניות תנובה. גם אם הוא ומקורביו יגידו שמרגע שהתקבלה ההחלטה על היפרדות מתנובה, הוא לא מביט לאחור, האחזקה בחברה טבועה עמוק מדי בנשמתו.
ועם כל זאת, כל הווקטורים בסיפור הזה אינם הולכים בדרכו של שמיר וייתכן שלא תהיה לו ברירה, אלא להיפרד מהחברה. קל זה בטח לא יהיה.
כשלאומי יאבד את הסבלנות
אז לאן הולכת להתפתח מכאן הסאגה הבלתי נגמרת בסכסוך השותפות בשליטה על תאגיד החלב, מבטח שמיר וקרן אייפקס? הרשו לנו להציע שלוש אפשרויות:
העסקה נסגרת (סבירות אפסית): כפי שציינו, העסקה לא תיסגר היום. יותר מדי פרמטרים נותרו פתוחים, ובראשם הצורך של מבטח שמיר לפרסם מחדש את הדו"חות הכספיים לשנים 2009 ו־2010 לשביעות רצון אנשי רשות ני"ע. במבטח שמיר עובדים נמרצות על הגשת הדו"חות, כאשר הנתונים האחרונים שחסרים צפויים להגיע מאייפקס וכוללים מספרים עיקריים על תנובה, שישולבו בדו"חות מבטח שמיר.
לכאורה, נשמע הליך שגרתי ופשוט, אלא שכדי לקבל את המספרים מאייפקס, על מבטח ולאומי להודיע על השלמת העסקה למכירת מניות תנובה. השלמת העסקה תלויה בדירקטוריון של מבטח שמיר שצריך לקבל את חוות הדעת של הוועדה המיוחדת שהוקמה לבחון את הפער בין השווי של תנובה בעסקה לשווי שהציגה אייפקס למשקיעיה.
אם באורח פלא תיסגר העסקה היום, מניות תנובה שבידי מבטח שמיר יעברו לידי בנק לאומי ולידי ארבעה משקיעים פרטיים נוספים (יהודית רקנאטי, גיל רובינשטיין, אבי ואיילת גרוס ומשפחת תורג'מן). לאומי לא יכול לרכוש את כל מניות תנובה של מבטח שמיר בעקבות מגבלות של הפיקוח על הבנקים. הבשורה למשקיעי מבטח שמיר, מלבד הקופון השמן שנגזר, היא חזרה של המניה למסחר בבורסה.
העסקה מתפוצצת (סבירות בינונית): אחרי שתי דחיות במועד הקלוזינג, לאומי ומבטח שמיר צריכים להחליט האם לדחות אותו פעם נוספת. הרבה מההחלטה תלוי בסבלנות של בנק לאומי כלפי שמיר. אם בבנק ירגישו שהם משמשים כלי משחק בידיו של שמיר, שמנסה למשוך זמן עד למציאת פתרון קסום אחר לבעיית האחזקה בתנובה, הם לא יהססו לסגת מהעסקה. צריך לזכור שגם בצמרת בנק לאומי יושבים אנשים בעלי אגו, שלא יסכימו שיתעתעו בהם לאורך זמן.
במקרה של פיצוץ העסקה, מבטח שמיר ואייפקס חוזרות לנקודת המוצא ולא יהיה מנוס מהכרעת בית המשפט בסוגיה. המשמעות היא שכל התביעות שמוקפאות כרגע (הדרישה לסעד הצהרתי של שמיר ותביעה ייצוגית של בעלי מניות מבטח כנגד החברה על אי־סחירותה בבורסה) ישוחררו ויגררו את כל המעורבים חזרה לבית המשפט.
במקרה כזה יבקש שמיר להוכיח כי עשה הכל כדי להחזיר את מניות החברה למסחר ומי שהכשילו היא לא אחרת מאייפקס. שמיר יקווה שבית המשפט יורה על פרסום נתוני תנובה, מה שיאפשר לו להמשיך ולהחזיק במניותיה. לאייפקס יש הרבה מה להפסיד אם יכריע בית המשפט לטובת שמיר, בניגוד מוחלט לאינטרס שלה.
ארכה נוספת לעסקה (סבירות גבוהה): ללאומי יש סבלנות, במיוחד כשעל הכף האפשרות לרכוש נתח מאחת החברות המצליחות במשק. לכאורה, אין סיבה שבלאומי לא ייתנו למבטח ארכה כדי שירגישו בנוח עם תג המחיר בעסקה, אך סביר להניח כי ארכה זו לא תהיה ארוכה מדי ואף תהיה האחרונה. אם גם לאחריה לא תושלם העסקה, בטענה כזו או אחרת מצד מבטח שמיר, נחזור חזרה לתרחיש 2.
המלכוד של מאיר
למי שאינו בקיא בפרטי הפרשה, נזכיר כי ראשיתה בהבטחה שהיתה או שלא היתה מצד יו"ר רשות ני"ע לשעבר, משה טרי, וראש מחלקת התאגידים ברשות לשעבר, משה ברקת, לאנשי מבטח שמיר, שלפיה החברה לא תידרש לפרסם את דו"חות תנובה, ובטעות אומללה שבעטייה הבטחה זו ניתנה בעל פה ולא בכתב.
חודשים ספורים לאחר מכן הוחלף טרי בזוהר גושן ובהמשך פרש גם ברקת. בתווך עבר השוק המקומי מהפכה חשבונאית כשאימץ את חוקי ה־IFRS שהקשיחו את דרישות הגילוי בדו"חות, והביאו בתורם לדרישת הרשות ממבטח שמיר לחשוף את הערכת השווי לתנובה מתוקף היותה חברה כלולה מהותית במבטח שמיר, ובהמשך גם את דו"חותיה הכספיים של החברה.
למרות זאת, נדמה כי המלכוד הגדול של מאיר שמיר טמון דווקא בהסכם השותפות לשליטה בתנובה בין מבטח שמיר לקרן אייפקס, ובמיוחד בסעיפים 3.6 ו־3.7 הידועים לשמצה. הסעיף הראשון קובע כי שמיר לא יוכל לדרוש מאייפקס את הנתונים הכספיים של תנובה, והפרתו תיחשב כהפרת החוזה בין החברות. הסעיף השני הוא סעיף "שתי החלופות" למקרה שתגיע בקשה כזו או אחרת ממבטח שמיר לחשוף את המספרים של תנובה, שעליהם מנסה אייפקס להגן מכל משמר - העברת אחזקות מבטח שמיר בתנובה למאיר שמיר בעסקת בעל שליטה, או הפיכתה של מבטח שמיר לחברה פרטית דרך הצעת רכש לציבור. למרבה האבסורד, מכיוון ששתי החלופות דורשות את פרסום דו"חות תנובה במלואם בדרך של הערכת שווי, שתיהן נפסלות באופן מיידי.
שמיר, שידע כי שתי החלופות אינן רלבנטיות, ניסה לשמור על אחזקתו בדרך של הצעת רכש למניות תנובה שבידי אייפקס, ואף שאין בידיו הנתונים, קבע לה תג מחיר של 1.9 מיליארד דולר. גם חלופה זו לא היתה מסייעת לו יותר מדי מול רשות ני"ע, שכן נכון להיום, תנובה אינה עורכת את דו"חותיה לפי כללי ה־IFRS, וכדי לעבור לדיווח זה, נדרשת עבודה המוערכת בפרק זמן של חודשים רבים. בכל מקרה, אייפקס סירבה להצעה באופן מיידי, תוך קביעה ש"תנובה אינה למכירה".
התשובה הזו גררה את הצדדים לבית המשפט, שם הגיש שמיר דרישה לסעד הצהרתי שלפיו אם יבקש את דו"חות תנובה לצורך מכירת מניות תנובה לחשבונו הפרטי (החלופה הראשונה), לא יהווה הדבר הפרת הסכם. מיותר לציין שההתנגשות בין שני הטיטאנים, שמיר מצד אחד וזהבית כהן מצד שני, ליבתה את היצרים והיחסים ביניהם מוגדרים כיום בדרגות שונות של "תיעוב הדדי".
הפתרון היצירתי הגיע בדמות בנק לאומי, דרך החברה־הבת לאומי פרטנרס, שהציע לרכוש את מניות תנובה שבידי מבטח. העסקה שהתגבשה סיפקה פתרון טוב יחסית לכל הצדדים: שמיר ייהנה מאקזיט נאה בתוך שלוש שנים מההשקעה וגם לא ימכור את המניות לאייפקס. אייפקס, מצדה, תוכל ליהנות משקט ולהתמקד בהשבחת השקעתה, ולאומי יזכה באחזקה באחת החברות המצליחות במשק.
אלא שגם כאן העסקה תקועה. אחרי שתי הארכות קודמות, היתה אמורה העסקה להיסגר בחודש האחרון, אלא שאז הציגה אייפקס למשקיעיה בלונדון שווי גבוה יותר מזה שנקבע בעסקה (יש מחלוקת בשאלה האם השווי גבוה או לא, כשמשקללים את הדיבידנדים שחולקו ואת פרמיית השליטה), מה שהעלה חשש בקרב דירקטורים במבטח מתביעות עתידיות של משקיעים בחברה והביא להקמת ועדה מיוחדת לבחינת הפער בשוויים. זה לא הפריע, אגב, לאותו דירקטוריון לאשר הצעת רכש למניות תנובה לפי שווי של 1.9 מיליארד דולר כמה חודשים קודם לכן.
היד הקצרה של רשות ניירות ערך
למרות העניין הרב שמעוררת פרשת תנובה, הנפגעים העיקריים הם שוב המשקיעים הקטנים, הפעם אלו של מבטח שמיר. כבר למעלה משנה המסחר במניית החברה מושעה, מאחר שהדו"חות לא אושרו על ידי רשות ני"ע. ניתן כמובן לבצע עסקאות מחוץ לבורסה, אבל תרשו לנו לומר בהכללה שאפשרות זו אינה זמינה, ולבטח אינה הוגנת כלפי המשקיע הקטן.
מי שאחראית על רווחת המשקיע הקטן היא לא אחרת מרשות ני"ע, שנחלצה לעזרתו בדרישה לפרסם את דו"חות תנובה, ואף ניפחה את הסיפור למען יראו וייראו. אותה רשות, היום תחת יו"ר חדש, תצטרך להגמיש את עמדותיה ולאשר את דו"חות מבטח שמיר גם ללא דו"חות תנובה אם העסקה עם לאומי תיסגר, ובכך תיפגע תדמיתה.
ואגב תדמית, פרט להקשחת גבה מול מבטח בדרישה לפרסם את דו"חות תנובה במלואם והשעיה ארוכה מהמסחר, לא ננקטו כל צעדים נוספים מצדה. הטלת עיצום כספי כבד על החברה או איום בהעמדה לדין פלילי של בכיריה על אי־פרסום דו"חות כנדרש היו עושים את העבודה טוב הרבה יותר.
השורה התחתונה
התרחיש הסביר להמשך פרשת תנובה הוא מתן ארכה נוספת ואחרונה להשלמת מכירת מניות תנובה שבידי מבטח שמיר ללאומי. התפוצצות העסקה עכשיו או בעתיד תחזיר את המעורבים להתדיין בין כותלי בית המשפט.
