נוק־אאוט של התובע הייצוגי

הלשון המשפטית של כור בהודעות לבורסה ולבית המשפט לא צריכה לבלבל. אף שהגדירה את מהלכיה כ"פשרה", הרי שמדובר כאן בניצחון, נדיר למדי, של תובע ייצוגי פרטי על תאגיד גדול - ועוד ניצחון כזה שהושג ללא זיעה כמעט ובזמן מינימלי, והוכרע כבר בסיבוב הראשון.

כור התחייבה אתמול לשלם 45 מיליון דולר לבעלי המניות של מכתשים אגן מהציבור, מעבר לתמורה שיקבלו אלה בעבור מכירת מניותיהם לכימצ'יינה. אל תטעו, נוחי דנקנר, בעל השליטה בכור, לא עשה זאת בגלל גמילות חסדים, אלא בשל שתי סיבות עיקריות: החלטת בית המשפט מלפני חודש נגד "התמורה העודפת" לכור בהסכם עם החברה הסינית, והדד־ליין הלוחץ לביצוע העסקה עמה, שנקבע לסוף אוגוסט.

טקטיקה לפגיעה בביטחון

די להיזכר בדיון המקדמי הראשון שנערך בתיק התביעה הייצוגית בסוף חודש מרץ. לתוך האולם קטן הממדים של השופטת דניה קרת־מאיר בבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחסה נבחרת נוצצת שהורכבה מטובי הפרקליטים אשר ייצגו את מכתשים אגן ואת כור. מצד מכתשים הגיעו השותפים ממשרד עורכי הדין הרצוג פוקס נאמן - אודי סול ויוסי אשכנזי. מצדה של כור התייצבו השותפים במשרד פישר בכר חן - גיל אוריון ואברהמי וול - צוות נוצץ שהבליט את החשיבות שייחסו החברות לסילוק אבן הנגף בדמות התביעה, ואת הורדתה מסדר היום בדרך לאישור העסקה עם כימצ'יינה באסיפה הכללית. שחס וחלילה, הסינים לא יתחרטו.

ממול התייצבו בבית המשפט התובע, רו"ח דב כהנא ועורך דינו איציק אבירם, שהתכוננו לקרב חייהם. נציגיהם של כור ומכתשים שלחו עקיצות לכיוונו של התובע והעניקו תחושה של ביטחון עצמי מופרז - סיטואציה שגרתית למדי בדיונים מעין אלה, שנדמה לעתים כי היא מהווה חלק בלתי נפרד מהטקטיקה שנועדה לפגוע בביטחון העצמי של הצד שכנגד.

רושם ראשוני זה, כך התברר, לא היווה סימן לבאות, ובוודאי לא לפסיקה שהגיעה חודש וחצי מאוחר יותר - פסיקה שהפכה את הקערה על פיה וקבעה כי על כור לפצות את בעלי המניות במכתשים. להכרזה על ה"כניעה" אתמול כבר הגיעה נבחרת מצומצמת הרבה יותר מטעם כור - עורכי הדין אוריון ואשכנזי בלבד. גם מבטיהם נראו כבר צנועים יותר.

אין בשורה עקרונית לתיקים הבאים

השופטת דניה קרת־מאיר הדנה בתביעה הייצוגית נחשבת לשופטת חרוצה מאוד, וזהו למעשה התיק המשמעותי הראשון שנפל בחיקה מאז מינויה למחלקה הכלכלית החדשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר החלה לפעול בדצמבר האחרון. על פי החזון המקורי, בית המשפט הכלכלי אמור להוציא תחת ידיו פסיקות עקרוניות, אשר יהוו מעין מדריך בטרם מהלכים עסקיים. אולם, לא בטוח כי הנושא השנוי במחלוקת בעסקת כור־כימצ'יינה - פרמיית השליטה שתקבל כור בעסקה - אמנם זכה לפסיקה עקרונית.

מה אמור להבין בעל שליטה בחברה ציבורית בעקבות הדיון בעניין עסקת כימצ'יינה, ומהם הגבולות שהוא אמור להציב לעצמו לאור קביעותיה של השופטת קרת־מאיר? לא כל כך ברור.

מצד אחד, נראה כי בעל שליטה לא יכול להתנהג ב"חזירות" ולהבטיח לעצמו תמורה העולה משמעותית על התמורה שמקבל בעל מניות רגיל בעקבות עסקת מיזוג. אך האם מדובר אכן ב"כלל ברזל" - או שמא הנסיבות המיוחדות של המקרה הזה הפכו את עסקת כימצ'יינה ליוצאת מן הכלל?

החלטתה של השופטת בנוגע ל"תמורה העודפת" שקיבלה כור התפרסה על פני 35 עמודים והיתה מנומקת מאוד, אך התייחסותה הספציפית לסוגיית פרמיית השליטה היתה מצומצמת מאוד, ורבים נותרו מבולבלים בעקבותיה.

מצד אחד, פסקה השופטת כי הפרקטיקה הנהוגה של קבלת פרמיית שליטה במכירה של "בלוק שליטה", הנה תקינה ותוסיף כנראה להתקיים. מצד שני, כאשר כור, בעלת השליטה במכתשים, מתווכת בין הציבור לחברה הסינית ומביאה לאישור עסקה משתלמת לכולם, וגם מוותרת על השליטה והופכת לבעלת מניות מיעוט - כל אלו עדיין לא מספיקים לה כדי להתייחס לתמורה העודפת שקיבלה בעסקה כאל פרמיית שליטה לגיטימית. והתוצאה - אי־ודאות בנוגע למה שצפוי בדיון הבא שייערך בבית המשפט בתיק דומה.