לתכנן את היום שאחרי

לפני יותר מעשור פרסם המגזין הצרפתי "פארי מאץ'" תמונה של יו"ר קרן המטבע דאז מישל קמדסו, תחת הכותרת: "הצרפתי החשוב ביותר בעולם". כיום מופיע גם דומיניק שטראוס־קאהן בעמודים הראשיים של העיתונים, כבול באזיקים ועגום, כשהוא נושא את התואר "הצרפתי המושפל ביותר בעולם".

תוצאה לא צפויה אחת משערוריית המין מניו יורק שבה מעורב שטראוס־קאהן היא ששאלת זהות היורש שלו מושכת רמה חסרת תקדים של עניין ציבורי ודאגה. למעשה, השערורייה חשפה כמה בעיות בסיסיות בנוגע למנהל קרן המטבע, ואפילו לגבי עצם קיומה.

שטראוס־קאהן ניסה להפוך את קרן המטבע לרופא של הכלכלה העולמית במקום לשוטר שלה. אולם בתיווך ואפילו במניעת משברים פיננסיים יש לא אחת צורך בשוטרים. בשלב זה שבו נמצאת הכלכלה העולמית, השילוב בין רזרבות שקיימות בסקטור הפיננסי לבין המימון הציבורי במדינות רבות דורש פעולת שיטור קשוחה למדי.

כל ארגון הוא תמיד יותר מהאדם שמנהל אותו, אך דמות חלשה בראשו או כזו שעברה פוליטיזציה עלולה לגרום נזק רב. לרוע המזל, קרוב למחצית היו"רים הקודמים של קרן המטבע היו חלשים או פוליטיים מדי, או שניהם.

שני היו"רים הראשונים של קרן המטבע, קמיל גוט הבלגי ואיוור רות' השבדי, היו דמויות חלשות. למעשה, הקרן כמעט נעלמה לתוך האפלה במהלך כהונתם.

שני המנהלים האחרונים של הקרן לפני מינויו של דומיניק שטראוס־קאהן, גרמני וספרדי, היו חלשים גם כן.

שטראוס־קאהן עצמו החל את כהונתו בקרן המטבע כפוליטיקאי גולה, לאחר שצץ כיריבו הגדול ביותר של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי בזירה הביתית. סרקוזי וצוות האסטרטגים שלו חשבו ששליחתו של שטראוס־קאהן לקרן, שלפני המשבר הכלכלי העולמי נתפסה כלא חשובה ושולית, תהווה הפיכה מבריקה. הם אולי אפילו תיארו לעצמם שחייו הפרטיים ייצרו מהומה במדינה שהיא חסודה ופוריטנית יותר מצרפת. אך בעקבות הופעתה המחודשת של קרן המטבע לאחר 2008 כמוסד עולמי מרכזי, המנווט בכישורים פוליטיים וכלכליים ניכרים, הוא החל להיתפס שוב כאיום על בחירתו המחודשת של סרקוזי לנשיא צרפת.

המעורבות הערה של קרן המטבע בפתירת משבר החובות הממשלתיים של אירופה מוסיפה ממד נוסף למורכבות הפוליטית. החברות הלא אירופיות בקרן חשדו שהאירופיות זכו לתנאים מועדפים תחת הנהגתו של פוליטיקאי צרפתי שהומר לכלכלן והיה מעוניין לשוב לפוליטיקה. חלק מהמדינות האירופיות אף חששו שהקרן נוקטת עמדה במחלוקת פנים־אירופית מטיבה, הנוגעת לשאלה כיצד יש לחלוק את עלויות משבר החוב ביבשת.

המינויים האחרונים לראשות קרן המטבע אושרו רק לאחר מיקוח בדרגים הגבוהים ביותר בקרב ממשלות אירופה. קיים כעת צורך להיפרד מהלוגיקה הפוליטית המפוקפקת שעומדת מאחורי החלטות אלו.

נכון להיום, הבעיה האסטרטגית העיקרית של העולם היא כיצד להתאים לכלכלה ולפוליטיקה הגיאוגרפית החדשות, שבהן נע מרכז הכובד מזרחה ודרומה. מפתה לחשוב שמינוי דמות מקושרת היטב מכלכלה מתעוררת יפתור את הבעיה. קרן המטבע הבינלאומית זקוקה ליו"ר שמתעלה מעל ללוגיקה פוליטית ויכול לשרטט את הכלכלות של הסדר העולמי החדש. היו"ר הבא צריך להיות מהמזרח ולא מהמערב, כלכלן ולא פוליטיקאי, ובעל חזון ולא טקטיקן.

הרולד ג'יימס הוא פרופ' להיסטוריה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת פרינסטון, ופרופ' להיסטוריה במכון האוניברסיטה האירופית בפירנצה.

פרוג'קט סינדיקט 2011, מיוחד ל"כלכליסט"