אירופה מלווה ומתפללת
גם לאחר שחולצו בכספי האיחוד האירופי וקרן המטבע, ה־PIIGS מוסיפות לכרוע תחת נטל החוב
המדינות המאוגדות תחת הכינוי PIIGS - פורטוגל, אירלנד, איטליה, יוון וספרד - כורעות תחת נטל גדל והולך של חובות פרטיים וציבוריים. עבור חלק מהמדינות שספגו את הפגיעה הקשה ביותר, פורטוגל, אירלנד ויוון, נרשם בשבועות האחרונים זינוק לרמות שיא של עלויות החוב, אפילו לאחר שחולצו בכספי האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית. עלויות האג"ח של ספרד מאמירות גם כן.
ברור כי יוון הגיעה לחדלות פירעון. גם לאחר ביצוע קיצוצים דרקוניים, המסתכמים ב־10% מהתמ"ג, החוב הציבורי שלה יטפס ל־160% מהתמ"ג. ואילו בפורטוגל, שלא חוותה צמיחה זה עשור, מתרחשת תאונת רכבת פיסקאלית שתביא לפשיטת רגל בסקטור הציבורי. באירלנד ובספרד, העברת ההפסדים העצומים של המערכת הבנקאית למאזן הממשלתי, המתווספים לחוב הציבורי המתעצם ממילא, תוביל בסופו של דבר לחדלות פירעון ממשלתית.
הגישה הרשמית היתה עד כה להעמיד פנים כי הכלכלות הללו נקלעו לבעיית נזילות ולא לבעיית חדלות פירעון, וכי תוכניות חילוץ בשילוב צעדי צנע פיסקאליים ורפורמה מבנית, ישקמו את יכולת הפירעון ואת הגישה לשווקים. גישה זו של "קח הלוואה ושא תפילה" נועדה לכישלון, שכן לרוע המזל, רוב האמצעים שנקטו בעבר מדינות מוכות חוב אינם ניתנים למימוש היום.
כך למשל, הפתרון עתיק היומין של הדפסת כסף והתחמקות מחוב באמצעות אינפלציה אינו זמין למדינות ה־PIIGS, משום שהן לכודות בחליפת המשוגעים של גוש היורו. המוסד היחיד המסוגל להפעיל את מכונות ההדפסה - הבנק האירופי המרכזי - לעולם לא ינקוט שיטה זו. בנוסף, איננו יכולים לצפות כי צמיחה מהירה בתמ"ג תציל את המדינות הללו. נטל החובות של מדינות ה־PIIGS הוא כל כך גבוה, עד כי ביצועים כלכליים בני־קיימא הם כמעט בלתי אפשריים. יתרה מכך, כל צמיחה כלכלית שהמדינות הללו עשויות לרשום תהיה תלויה בסופו של דבר ביישום רפורמות פוליטיות לא פופולריות שתוצאותיהן יבואו לידי ביטוי רק בטווח הרחוק. כדי לחזור למגמת צמיחה, על המדינות הללו לשוב לתחרותיות באמצעות השגת פיחות אמיתי של המטבעות שלהן והפיכת גירעונות מסחריים לעודפים. עם זאת, התחזקות היורו רק תגביר את הייסוף ותערער את התחרותיות.
אם מדינות ה־PIIGS אינן מסוגלות לחלץ עצמן באמצעות אינפלציה, צמיחה, פיחות או חיסכון, הגישה הרשמית נידונה לכישלון. החלופה היחידה היא לעבור בזריזות לתוכנית המגירה - ארגון מחדש והפחתה של חובות הממשלות, משקי הבית והבנקים של המדינות הללו. אפשר לעשות זאת בכמה דרכים. ראשית, ניתן לקבוע מועד פירעון חדש של החובות מבלי להפחית את היקפם. לשם כך נדרשת קביעת מועדי פירעון חדשים והורדת הריבית על החוב החדש לרמות נמוכות בהרבה מאלה הקיימות עתה בשוק. הפתרון הזה מצמצם את סיכון התפשטות החוב.
קובעי המדיניות צריכים גם לשקול את השימוש באמצעים חדשניים ששימשו להקלת נטל החוב ממדינות מתפתחות בשנות השמונים והתשעים. כך למשל, אפשר לעודד בעלי אג"ח להמיר אג"ח קיימות באג"ח מגובות תמ"ג. למעשה, כלים מסוג זה הופכים את הנושים לבעלי מניות בכלכלה של המדינה ומעניקים להם נתח מהרווחים העתידיים במקביל להפחתת נטל החוב. אירופה אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולהשליך כסף לעבר הבעיה ולהתפלל שהזמן יביא את הגאולה. אף אל לא יירד מהמכונה כדי לחלץ את קרן המטבע ואת האיחוד האירופי. הנושים ובעלי האג"ח שהלוו את הכסף במקור חייבים לשאת בחלקם בנטל לטובת מדינות ה־PIIGS, האיחוד האירופי ועקרונות היסוד שלהם עצמם.
נוריאל רוביני וסטיבן מיהם הם מחברי הספר: "כלכלת משבר: קורס מזורז בעתיד המימון"
פרוג'קט סינדיקט 2011, מיוחד ל"כלכליסט"
