ננס כלכלי? מה צריך שטייניץ לעשות כדי שישראל תוכל להתחרות בשוק הבינלאומי

בשיאו של המשבר הכלכלי בסוף שנת 2008 ותחילת שנת 2009, ירד הסחר הבינלאומי בשיעור של כ-12.5%, שיעור הירידה הגבוה ביותר מאז 1945.

ירידה זו נבעה ממספר גורמים: היעלמות המימון לסחר, ירידה בביקושים לצריכה והשקעה, ופגיעה במערך היצור הגלובלי של חברות רב לאומיות.

עדיין קיים חוסר וודאות באם התאוששות הסחר הינה יציבה, וכן לא ידוע האם שיעורי הצמיחה הכלכלית הינם יציבים (וקיים ספק גדול בכך, בעיקר בישראל).

למרות הפגיעה במערכת הסחר העולמית, לא נפתחה מלחמת סחר ישירה בין המדינות הסוחרות בשל מנגנוני השמירה של ארגון הסחר העולמי. במקרים רבים הצליח הארגון לבלום את הדרישות לפגיעה חמורה בפתיחות המדינות לסחר בינלאומי.

על אף שאמצעים ישירים לפגיעה בסחר משפיעים באופן ישיר על פחות מ 1% מהסחר הבינלאומי על פי הערכות ארגון הסחר העולמי, וזאת בשל הציות היחסי להסכמים הבינלאומיים, הרי שהרוח הפרוטקציוניסטית נטועה עמוק במערכת הכלכלית והיא מוצאת ביטוי בכלים "עוקפי הסכמים בינלאומיים": תוכניות תמרוץ לענפים שונים, דוגמת ענף הרכב, והגנה על מטבעות. מטרת אמצעים אלה היא לחזק את הייצור המקומי ולהגדיל את היצוא.

מדינות רבות הגיעו למסקנה כי הצמיחה הנוכחית הינה "חסרת תעסוקה" והבינו כי אמצעי עיקרי לשינוי מגמה זו הוא חיזוק היצוא.

המתיחות באשר לשערי החליפין בין סין וארה"ב, "מלחמת המטבעות", היא הביטוי המוחשי ביותר לרצון של מדינות לסייע ליצואניהן, אולם קיימים אמצעים נוספים הננקטים על מנת להשיג תחרותיות. מדינות רבות מגדילות ומגבירות את התוכניות לעידוד היצוא באמצעים פיסקאליים.

גם במובן ההצהרתי נשמעות הצהרות של מנהיגים, בקול רם וברור, כי הגדלת היצוא בשווקים קיימים, ופריצה לשווקים חדשים היא הדרך להגברת התעסוקה. במיוחד ראויות לציון הצהרותיו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, אשר הציב מטרה להכפיל את היצוא האמריקאי בחמש השנים הבאות. הנשיא האמריקאי "התגבר" על הנטייה המסורתית של מפלגתו להסתמכות על יצור לשוק המקומי, והוא פועל לחיזוק היצוא בכל הגזרות: החלשת המטבע האמריקאי, סיוע לענפי ייצור שנפגעו מהמשבר, לחץ לסיום סבב השיחות של ארגון הסחר העולמי, חתימה על הסכמי סחר לא פופולאריים, ומעורבות ישירה של הבית הלבן בהשגת גישה לשווקים.

פעולותיו של הנשיא אובמה כבר החלו להניב פירות, וצמצמו משמעותית את גירעון הסחר של ארה"ב.

ישראל הינה ננס כלכלי ללא יכולת אמיתית להשתתף בקרב הענקים הפרוטקציוניסטי. אולם על שר האוצר יובל שטייניץ, ושר התמ"ת שלום שמחון להכין את התשתית הראויה לכך שהיצוא הישראלי ייהנה מפרות הצמיחה העולמית, כשזו תשוב לשיעורים גבוהים יותר.

נוכחות התוצרת הישראלית בשווקים צומחים דוגמת ברזיל, סין, רוסיה, פולין והונגריה הינה בחסר משמעותי. כיום ניתן לזהות מאמצים גוברים בקרב החברות התעשייתיות בישראל בניסיונות חדירה לשווקים אלו, אולם ללא סביבה עסקית תומכת שתיצור הממשלה, הגברת היצוא לשווקים המתפתחים תלויה בספק.

על פי נתוני בנק ישראל, גם אל מול השווקים המסורתיים של ישראל עדיין לא מוצה מלוא הפוטנציאל העסקי, ביצוא לצרפת, גרמניה, בריטניה, קוריאה, ואחרות.

פישוט הרגולציה לעסקים, הקטנת העלויות, פיתוח תוכניות לעידוד היצוא, יצירת תשתית מודרנית לשרשרת אספקה ויצירת גישה לשווקים, הם מרכיבי המתכון הידוע לחיזוק אמיתי של תחרותיות הייצוא הישראלי.

בידי מקבלי ההחלטות הברירה האם להפוך את כלכלת ישראל לכזו היכולה לספק לתושביה תשתית אמיתית לצמיחה ותעסוקה מוטי יצוא, או לשקוע במי אפסיים.