מעשה במכרז מעוות שיספק תוצאות רק בטווח הקצר

מכרז תדרי הסלולר שערך משרד התקשורת הסתיים עם שתי זוכות - מירס, שזכתה בתדר הראשון שהוצע במחיר של 705 מיליון שקל, ומרתון מובייל, שזכתה במחיר של 710 מיליון שקל בתדר השני. לכאורה, מדובר בהוכחה להצלחת המדינה בתכנון המכרז, ואכן התקשורת כבר מיהרה להלל, שהרי מדובר בסכומי עתק

אבל למעשה, מי שיתעמק בפרטי המכרז יגלה כי בשלב הראשון ישלמו הזוכות רק 10 מיליון שקל, ועל יתרת הסכום יעמידו ערבות בנקאית. לאחר כמה שנים תתבצע בדיקה של נתח השוק של כל חברה במגזר הפרטי, ועל כל 1% נתח שוק שתשיג, יופחת הסכום לתשלום בשביעית (כ־14%). במילים אחרות, מי שתשיג 7% נתח שוק (7% מעבר לנתח שיש לה כרגע, במקרה של מירס) בתוך חמש שנים, לא תצטרך לשלם למדינה מעבר ל־10 מיליון השקלים ההתחלתיים ששילמה, כאשר מחויבותה בגין יתרת הסכום שהציעה תימחק לחלוטין.

האם התמריץ נחוץ?

משרד התקשורת, אם כך, יצר באמצעות מנגנון ההחזרים תמריץ חזק לזוכות במכרז להגדיל את נתח השוק שלהן במגזר הפרטי. האם תמריץ זה היה נחוץ? חשוב להדגיש כי מאחר שבתחום הסלולר יש צורך בהשקעות ענק, בעיקר בתשתיות, הרי שהרווחיות של כל תוכנית עסקית תלויה באופן הדוק ובצורה ישירה בנתח השוק שתצליח כל מתמודדת להשיג. כלומר, בכל מקרה קיים תמריץ כלכלי חזק לזוכה במכרז להשיג נתחי שוק משמעותיים. תנאי המכרז משמעותם, באופן גס, החזר של יותר מ־1,000 שקל עבור כל לקוח פעיל, כפי שיימדד במועד ספציפי שנקבע במכרז. כלומר, ללא קשר לרווחיות ארוכת הטווח של הלקוח, יהיה אינטרס חזק מאוד לחברות הזוכות, בפרק זמן קצר, לנכס להן לקוחות. תחרות חסרת רסן בפרק זמן מאוד קצר ומוגדר אין בה בכדי להיטיב עם הצרכן לאורך זמן ואין היא משפרת את היעילות הכלכלית.

כדי להשיג את מטרתו, די היה בכך שמשרד התקשורת היה אוכף בצורה יעילה את פריסת הרשת, כפי שהיא מוגדרת במכרז, כדי לתת תמריץ מספיק לחברות להשיג נתח שוק ולהתחרות בצורה יעילה בחברות הסלולר האחרות. בנוסף, כפי שאסביר להלן, יצר תמריץ זה עיוותים כלכליים משמעותיים במכרז עצמו.

מכסף אמיתי לכסף של מונופול

בפועל, חלק מהמתמודדות במכרז העריכו ככל הנראה כי יגיעו לנתח שוק של 7% (לפחות). על כן הפכו פתאום הצעות המתמודדות מהצעות כספיות אמיתיות לכסף של משחק המונופול. כאשר זה המצב, ההצעה במכרז אינה קשורה עוד באופן חד־ערכי לשווי הזכייה במכרז, אלא למידת שנאת הסיכון של המתמודדת (הקשורה לאפשרות שבפועל נתח השוק יהיה נמוך מ־7%), לעומק הכיס שלה (כי כדי להעמיד ערבות בנקאית יש לעתים קרובות לשעבד נכסים) ולעלויות המימון הישירות הקשורות בהעמדת הערבות.

מכרז תדרים הוא למעשה הליך שבו המדינה מעמידה למכרז משאב טבע הנמצא במחסור. הקריטריונים הכלכליים בתכנון מכרז להקצאת משאבי טבע מתמצים לרוב בשני קריטריונים מרכזיים: הקריטריון הראשון הוא שעל הזוכה באותו משאב טבע להיות זה שהציע הכי הרבה כסף, מה שמשקף את יכולתו להפיק את המרב מהמשאב. זהו למעשה הקריטריון שמבטיח יעילות כלכלית כלל־משקית בהקצאת המשאב. הקריטריון השני קשור בחלוקת השווי הכלכלי בין המדינה, שהיא בעלת המשאב המוגבל, לבין היזם שנושא בסיכונים ושעליהם הוא צריך לקבל החזר השקעה ראוי. הקריטריון השני היה זה שעמד במרכז הדיון הציבורי שהיה לאחרונה בעקבות ועדת ששינסקי, שעסקה בתמלוגי הגז הטבעי.

משאב טבע מוגבל בלי תמורה

במכרז התדרים שנערך בשבוע שעבר, קריטריונים אלו לא היוו את הקריטריונים המרכזיים לזכייה במכרז, וכאמור הזכייה היתה תלויה במידה רבה במידת הנכונות של כל מתמודדת לקחת סיכונים ובעומק הכיס שלה. למעשה, שני הקריטריונים הכלכליים הופרו - מצד אחד, לא זכו בהכרח המתמודדות שערך הזכייה עבורן הוא הגבוה ביותר, ומצד שני, אם אכן יושג נתח שוק משמעותי על ידי שתי הזוכות, המדינה לא תקבל כל תשלום משמעותי בגין משאב הטבע המוגבל שהקצתה.

לשם השוואה, במכרז התדרים הקודם שביצעה המדינה, בשלהי שנת 2001, שולמו יותר מ־200 מיליון שקל עבור כל תדר.

במקום שהתחרות תיערך על גובה הסכום שהמתמודדות יעבירו למדינה, נערכה ההתמודדות על גובה הסכום שהמתמודדות מוכנות להקצות כעלויות העמדת ערבות בנקאית על סך מאות מיליוני שקלים למשך כמה שנים. כלומר, בהסתברות גבוהה, סכומי העתק שבהם נסגר מכרז התדרים הם לא מדד לגובה הסכום שייכנס לקופת המדינה, אלא מדד להיקף העמלה שייאלצו המתמודדות לשלם למערכת הבנקאית עבור העמדת הערבויות.

הכותב הוא ד"ר לכלכלה מאוניברסיטת תל־אביב וראש מחלקת כלכלה יישומית בחברת הייעוץ הכלכלית גיזה זינגר אבן. חברת גיזה זינגר אבן סיפקה שירותי ייעוץ כלכלי לחברת מירס בהתמודדות במכרז התדרים.