נכסי אמפל ממשיכים לזרום כסדרם. השאלה לאן?

מאז רכש יוסי מימן את השליטה באמפל בראשית שנת 2002, איבדו המשקיעים במניית החברה 65% מהשקעתם, כאשר בתקופה זו החברה לא חילקה ולו שקל אחד דיבידנד לבעלי המניות. בזימון לאסיפת בעלי המניות שפורסם לאחרונה כתבה אמפל למשקיעיה כי "האינטרסים של מר מימן תואמים את אלו של שאר בעלי המניות של החברה מקרב הציבור". האומנם אכן כך?

עבור רכישת השליטה לפני כמעט עשור שילם מימן כ־85 מיליון דולר, ומאז הספיק למשוך מקופתה סכומים דמיוניים בהיקף של יותר מ־300 מיליון דולר במזומן. עיקר הסכומים שמשך התקבל לידיו בגין מניות ספקית הגז המצרית EMG שאותן מכר לאמפל. לדוגמה, בדצמבר 2005 מכר מימן לאמפל 2% ממניות EMG תמורת כ־30 מיליון דולר. שנה מאוחר יותר, באוגוסט 2006, מכר לאמפל עוד 4.6% מ־EMG בתמורה ל־99 מיליון דולר, וכעבור ארבעה חודשים מכר לחברה עוד 5.9% תמורת סכום של 128 מיליון דולר. בסך הכל רכשה אמפל ממימן מניות EMG בתמורה כוללת של כ־257 מיליון דולר.

אמפל איננה חושפת בדו"חותיה נתונים על התוצאות הכספיות של EMG, ומסתפקת בהצגת ההשקעה בה במונחי עלות רכישת המניות מידי בעל השליטה. באמפל מסבירים זאת בשיטות הטיפול החשבונאי בהשקעה, אולם לא ברור איזה נזק יכול היה להיגרם לחברה אם היתה חושפת בפני בעלי המניות נתונים בסיסיים כמו היקף ההכנסות של EMG ושיעורי הרווחיות שלה.

כך יוצא שלמשקיע מקרב הציבור כמעט שאין כל דרך לבחון האם רכישת מניות EMG היתה השקעה ראויה. וכך, בידי הציבור נשארות רק העובדות הכואבות שמאז ההשקעה המפוארת במניות חלפו כבר כמעט חמש שנים, ו־EMG עדיין לא חילקה דיבידנד לבעלי המניות. אמפל מצדה מנסה להמתיק את הגלולה, ומעריכה כי EMG תחלק השנה דיבידנד ראשון, אולם אף מילה לגבי הסכום או מועד החלוקה לא נאמרה.

באים לקראת בעל השליטה

מניות EMG לא היו העסקה היחידה של אמפל עם בעל השליטה בה. ביוני 2010 החליט מימן למכור לאמפל נכס נוסף, הפעם היה מדובר בכל מניותיו בחברת מרחב אגרו. הקונה, החברה־בת של אמפל גדות מיכליות, שילמה למימן 28.7 מיליון דולר (108 מיליון שקל) עבור המניות, וגם במקרה זה סברו באמפל שהמשקיעים לא ממש מתעניינים בנתוניה הכספיים של החברה הנרכשת, והסתפקו בגילוי ההכנסות והרווח הגולמי של מרחב אגרו לשנת 2009.

עסקה שלישית עם בעל השליטה נסבה על הלוואה בהיקף של 20 מיליון דולר שהעמידה אמפל עבור חברת מרחב של מימן. הלוואות לא חייבים להחזיר, שכן ניתן לדחות את מועד הפרעון שלהן, ובהמשך אף להמירן למניות בחברה, המחזיקה בשדות קני סוכר בקולומביה - כך לכל הפחות לפי גישתה של אמפל. וכך, פירעון ההלוואה שהיה אמור להתבצע בסוף 2010 נדחה, ובמקביל אמפל הסכימה גם להאריך לבעל השליטה את האופציה להמיר את ההלוואה ב־25% משדות קני סוכר בקולומביה בשנה נוספת.

מפרגנים לבעל השליטה בשכר

בינתיים, אמפל חייבת לבעלי איגרות החוב יותר ממיליארד שקל. היכולת להחזיר את החוב בשנים הקרובות תושפע, בין היתר, מהפירות שיניבו העסקאות שביצעה אמפל, בהן גם העסקאות עם בעל השליטה בה. תיאורטית, ייתכן שהעסקאות של אמפל עם מימן היו הוגנות וראויות, אך בפועל, אמפל לא סיפקה למשקיעים מספיק מידע כדי לבחון את טיב העסקאות בעצמם. כעת מתבקשים אותם משקיעים לסמוך על בעל השליטה, ולהאמין שהוא דואג קודם כל לטובת החברה ורק אחר כך לטובתו האישית. מה שוודאי לא תורם הוא שכרו של מימן בשנה החולפת.

מהזימון לאסיפת בעלי המניות עולה כי אמפל תגמלה היטב את מימן בגין כהונתו כיו"ר וכמנכ"ל החברה ב־2010 עם שכר בעלות של 3.4 מיליון דולר, שכלל בונוס של 1.3 מיליון דולר ושהצטרף לשכר בעלות של 2.2 מיליון דולר שקיבל מימן ב־2009. וכך, כשהמזומנים של אמפל מועברים כמעט מדי שנה לידי בעל השליטה, קשה להבין למה התכוונה החברה כשציינה בזימון לאסיפה כי "האינטרסים של מר מימן תואמים לאלו של שאר בעלי המניות מקרב הציבור".

תגובת אמפל: "האסטרטגיה של החברה היא להגדיל את היקף נכסיה באמצעות רכישת נכסים בעלי תזרים עתידי משמעותי ובמחירים אטרקטיביים. ממועד רכישת אמפל זינק שווי נכסיה ב־437% מ־320 מיליון דולר ב־2002 ל־1.4 מיליארד דולר, זאת לעומת חוב של 277 מיליון דולר באג"ח ציבוריות.

"כפי שנדרש מחברה אמריקאית, כל העסקאות בין בעל השליטה לחברה אושרו בלעדית בידי שלושת הדירקטורים החיצוניים והבלתי תלויים, לאחר שקיבלו חוות דעת מגוף מעריך שווי מומחה ועצמאי מארה"ב, שבדק את העיסקאות ואישר כי הן נעשו בשווי הוגן וראויות לעסקי החברה. אמפל היא חברה אמריקאית וככזו מנועה מלבצע שיערוכים חשבונאיים על השקעותיה. יחד עם זאת, אמפל מפרסמת מדי רבעון מצגת למשקיעים ובה פירוט נוסף על עסקיה".