לא לבד במערכה

"כשאדם מאבד את עבודתו, יש סבירות גבוהה לכך שגם בריאותו והיציבות החברתית שלו ייפגעו. אובדן העבודה מסכן את הדמוקרטיה ואפילו את השלום". את הדברים המדויקים הללו אמר באוקטובר 2010 ראש קרן המטבע העולמית דומיניק שטראוס־קאהן, ביחס למאבק שערי החליפין בין מדינות – "מלחמת המטבעות".

הפסקת אש לא נראית באופק

בסוף 2010 מונתה קרן המטבע העולמית כבוררת במטרה להביא לסיום המהלומות ההדדיות בין השחקנים השונים, אלא שהמשך מעגל הקסמים מנע ממנה להשיג הפסקת אש. במלחמה הזאת בנק ישראל אמנם משתתף כשהוא רוכש מט"ח בכמויות וקובע תקנות חדשות, אך ביחס לסדרי הגודל של שאר המטבעות, השקל באמת זניח ולא מעורר האשמות, לא מבחינת נתח שוק וגם לא ביחס לקיצוניות הצעדים.

למעשה, העלייה ברזרבות המט"ח של בנק ישראל בשנה האחרונה היתה מתונה ביחס לרכישות המט"ח של מדינות רבות. ברזיל הגדילה את רזרבות המט"ח שלה בשנה האחרונה ב־31%, מקסיקו ב־28%, בריטניה ב־42%, אוקראינה ב־53%, הפיליפינים ב־45% וישראל רק ב־19.3%.

אחת ההשפעות של שחיקת המטבעות היא הזינוק במחירי הסחורות, ובמיוחד במחירי המתכות היקרות. למלחמת המטבעות יש מחיר, אלא שבחלק מהמדינות מדובר במחיר גבוה הרבה יותר. מדינות עם ריביות גבוהות או כאלה עם רזרבות מט"ח גדולות מפסידות יותר. בעיקרון, הכלל פשוט: מי שמשחק נגד השוק, הסיכויים לא ממש לטובתו.

המדינה הראשונה שהחלה להראות סימני שבירה היא ברזיל: שר האוצר שלה הודיע בשבוע שעבר כי התחזקות הריאל הברזילאי היא כנראה "בלתי נמנעת". ההודאה אותתה למשקיעים כי ברזיל נשברת, ותוך כמה ימים הפך הריאל למטבע המתחזק בעולם. גם סין, אחד הצדדים העיקריים במלחמה, מתקשה לשמור על יואן חלש, והיא נאלצת לעלות ריבית בקצב הולך וגובר כדי לקרר את המחירים המתחממים. אך למרות הכל, סין עדיין לא מוותרת. ביום חמישי האחרון דיווחה סין כי רזרבות המט"ח שלה הגיעו בסוף מרץ לשווי מדהים של 3 טריליון דולר, מה שמעיד על המשך הרכישות מצדה.

גם בין אירופה לארה"ב הפערים לא ברורים: שער החליפין יורו־דולר עומד היום על כ־1.44, אך לפי חישוב של שער החליפין ביחס לשווי כוח קנייה (PPP), צריך השער יורו דולר לעמוד על 1.18 בלבד. כלומר, היורו יקר היום בכמעט 20% משוויו האמיתי. לטענת הבנק היפני Mizuho, פער של 20% אינו יכול להישאר לאורך זמן, ונקודת השבירה שממנה היורו יחל להיחלש והדולר להתחזק מתקרבת.

מלכוד 22 של הנגידים

ביום חמישי האחרון התאחדו שוב ראשי המדינות והכלכלנים הבכירים בעולם לרצף מפגשי פסגה של הבנק העולמי, קרן המטבע וה־G7, כדי לדון בין השאר בהגדלה אסטרטגית של יתרות המט"ח. אלא שאנליסטים ושחקני מט"ח לא מתרגשים מניסיונות חדשים אלה להשפיע על שוק שעוברים בו בכל יום כ־4 טריליון דולר. כל התערבות מבחינתם היא טיפה בים.

במלחמה הזאת, בנק ישראל נמצא במלכוד: אם הוא לא רוצה להשתתף במלחמת המטבעות הוא בסיכון לניוון היצוא, אבל עד אז השקל החלש כבר לא יעזור ליצואנים, שיפשטו רגל. אם בנק ישראל כן ישתתף במלחמה, הוא יעודד את המשכה. אם יצליח בה, ייתכן שדווקא יגרום בעתיד לחיזוק חד יותר של השקל.

שוק המט"ח הוא שוק בלתי יציב לחלוטין. אף שבטווח הארוך שערי החליפין מצליחים להיות מוסברים באמצעות נתונים כלכליים פונדמנטליים, הטווח הארוך הזה עשוי להיות ארוך מאוד.

הכותב הוא הכלכלן הראשי באגף נכסים ומחקר של כלל פיננסים