הדילמה של שטייניץ

שוני אלבק או שמואל האוזר? ימים של לבטים קשים עוברים על שר האוצר שנדרש לבחור יו"ר לרשות ני"ע במקומו של זוהר גושן. היום צפוי שטייניץ לקבל את ההחלטה על מחליפו של גושן, לאחר שיפגוש את שני המועמדים.

גושן החליט לפרוש לאחר שלוש שנים בלבד בתפקיד ועד היום לא נתן את הנימוקים לפרישתו ולעיתוי המוזר שלה - מיד לאחר אישור חוק האכיפה המינהלית ולפני כניסתו לתוקף. גושן עצמו כבר בחר את המחליף שלו. אלבק, מבחינתו, חייב להיות המחליף, והוא גם דואג לספר על כך לכל המעוניין, ובעיקר לשטייניץ עצמו.

לאלבק, היועץ המשפטי של רשות ני"ע, יש יתרונות רבים. אין לו אמנם ניסיון בניהול, אבל גם הניסיון של האוזר יריבו, דיקן מכללת קריית אונו, איננו גדול במיוחד. אלבק ליווה את גושן בארבע השנים האחרונות והיה ממנסחי חוק האכיפה המינהלית. הוא פרקטי ויודע להסתדר עם הגופים הקשורים ביחסי גומלין עם רשות ני"ע, או לפחות עם חלקם.

מסע פניות מסיבי

מקורביו של שטייניץ מספרים כי הוא הופתע מהיקף הפניות אליו למינוי אלבק. הלחצים מופעלים מכוונים שונים ומגוונים: אנשי רשות ני"ע בעבר ובהווה, עורכי דין, רגולטורים אחרים, והרבה פוליטיקאים, שטוענים כי "אלבק הוא מועמד ראוי".

אבל מסע הפניות המאסיבי עלול להעלות, וכנראה גם מעלה בפועל אצל שטייניץ מספר תהיות: אם אלבק כה מתאים, מה המניע לאותו מסע לחצים, שספק אם לאלבק יש בכלל קשר אליו? האם יתכן שיש כאן אינטרסים חבויים שעדיין לא צפים על פני השטח? האם אלו המגיעים לשכנע מונעים מדאגה אמיתית לרשות ני"ע חזקה, שהכישורים האמיתיים של אלבק נחוצים לה, או שיש להם גם מניעים נוספים, כמו למשל רצונם ב"איש משלהם" בעמדת המפתח? האם גושן מקווה להמשיך למשוך בחוטים גם בעתיד ולדאוג להמשכיות המפעל שבנה?

ישנם גם סימני שאלה רבים סביב שמות המועמדים. מעטים מהם הם בעלי שיעור קומה, "כוכבים" שיכלו להתלבש על התפקיד, כפי שחיים שני, למשל, התלבש על תפקיד מנכ"ל האוצר. חלק מהמועמדים הפוטנציאלים ניסו לגשש, אך התרשמו שהסיכוי לא גבוה ושאלבק צפוי להתמנות לתפקיד, ובחרו שלא להילחם ולוותר. כך נשאר שוני אלבק המועמד האולטימטיבי, עד שהגיע האוזר, שהיה אגב השבוע בחו"ל, רחוק ממרכז העניינים.

מחכים לסבב מינויים

על פניו נראות שלוש השנים של גושן כהצלחה. הוא הצליח להעלות לכותרות תיק חקירה גדול - פרשת פסגות ורועי ורמוס, שהניבה הכנסה של 150 מיליון שקל לקופת הרשות, והעביר את חוק האכיפה המינהלית שיזם קודמו בתפקיד וידידו הקרוב משה טרי.

האוזר מגיע בדיוק מאותו מקום שהגיע גושן לפני שלוש שנים, האקדמיה, והוא מביא איתו מטען של ידע. זו סיבה שגורמת לשטייניץ להמשיך להתלבט - הרי אם כיוון זה הוכיח את עצמו, למה לא להמשיך בו? בעיקר כשלמועמד יש בעברו 17 שנות נסיון בארגון.

היו"ר הבא יצטרך בכל מקרה להתמודד עם ארגון רווי יריבויות פנימיות, שנעלמות רק כאשר יש "איום" חיצוני, כמו מינוי של גורם מבחוץ לראשות הארגון. הבכירים ברשות מעדיפים את אלבק, וזה טבעי. מינויו עשוי להוביל לסבב קידומים בארגון, כמו זה של יעל אלמוג, למשל, הצפויה להתמנות כיועצת המשפטית במקום אלבק, וכך הלאה.

דווקא נתונים אלה ואחרים עשויים לגרום לשטייניץ להפתיע ולמנות את האוזר. מינויים חיצוניים אחרים של שטייניץ - כמו זה של חיים שני, ששטייניץ לא הכיר כלל עד למינוי, מיכל עבאדי, אודי ניסן, דורון כהן ופרופ' עודד שריג - נחשבו למינויים מפתיעים והוכיחו את עצמם. שטייניץ אוהב לחדש, ולבחירה הבאה יהיה משקל מיוחד במאזן הזה.