האסון המשולש של יפן

בעודנו מנסים לקלוט את היקף ההשפעה הכלכלית והפיננסית של האסון שפגע ביפן, מתבקש לחפש אחר מקבילות היסטוריות שישמשו כקווים מנחים. רבים מיהרו לציין את התגובה לרעידת האדמה הקטלנית שפגעה בקובה ב־1995. אך בעוד שהדוגמה הזו אכן מספקת כמה תובנות, היא מוגבלת מכדי להסביר מה עוד מצפה ליפן. הסתמכות מוגזמת עליה עשויה לגרור תגובה לא הולמת, ביפן ומחוצה לה.

בשני האסונות נגרמו סבל אנושי רב ונזק רחב היקף לרכוש. שניהם מחייבים את הממשלה היפנית להגיש חילוץ בזריזות. קיימים גם קווי דמיון חשובים בנוגע לצפי לעתיד. בדומה לאירועים שליוו את רעש האדמה בקובה, גם הפעם, ההתמקדות בסיוע לניצולים תלווה בתוכנית רחבת היקף לבנייה מחדש.

קווי הדמיון הללו הובילו כלכלנים לפרסם תחזיות מוקדמות לגבי ההשלכות הכלכליות, כולל התאוששות בצורת V בשיעור הצמיחה ביפן ב־2011. תחזיות מסוג זה מייעצות נגד תגובת יתר מצד קובעי המדיניות מחוץ ליפן. עם זאת, קיים סיכון שגישה מעין זו תפחית מחשיבות ההשלכות המקומיות והבינלאומיות של האסון. כתוצאה מכך, היא עשויה להחליש את התגובות ביפן עצמה, וכן גם במדינות אחרות.

למעשה, יש בכך כדי לעכב התאוששות בת־קיימא ביפן. במקום לכלול באופן מיידי את ההתפתחות היפנית בתוך החשיבה, על קובעי המדיניות להתייחס להשפעות על הכלכלה העולמית כחולפות - כלומר, כזמניות וכהפיכות - ולכן להניחן הצדה בתכנון התגובות.

חמישה גורמים מצביעים על כך שיפן עומדת בפני שורה של אתגרים קשים במיוחד. ראשית, הנזק הכלכלי כתוצאה משלושת האסונות ביפן (רעידת האדמה הנוראית, צונאמי הרסני ומשבר גרעיני) עלול להיות כפול מזה של קובה. אולם בניגוד לקובה, האסונות הללו גם השפיעו על טוקיו, שם ממוקמים כ־40% מהתפוקה התעשייתית של יפן.

שנית, המצב הפיננסי הציבורי של יפן גרוע מכפי שהיה ב־1995. החוב הפרטי המקומי עומד כיום על 205% מהתמ"ג לעומת 85% ב־1995. דירוג החוב הממשלתי עומד על רמת AA מינוס, ולא AAA, כפי שהיה לפני 16 שנה. נתונים אלה פוגעים בגמישות וביעילות של התגובה הפיננסית.

שלישית, שיעורי הריבית הם כבר עכשיו קרובים לאפס, ולפיכך נשחק חוסנה של המדיניות המוניטרית, על אף מאמצים נועזים ויצירתיים מטעם הבנק המרכזי להזרים נזילות לתוך הכלכלה. נקודה רביעית היא חוסר הוודאות הגרעינית המעצימה את אתגרי השיקום. הגורם החמישי מתייחס לעובדה כי הסביבה החיצונית של יפן היא כיום מאתגרת יותר. במהלך תקופת השיקום שלאחר הרעש בקובה, הביקושים העולמיים היו גבוהים יותר ונרשמה עלייה בפריון העולמי. זאת הודות לשגשוג הסיני, למהפכת התקשורת ולאיחוד הפוליטי והכלכלי באירופה.

כיום, הביקוש המצרפי בכלכלות המתקדמות נמצא עדיין בשלבי התאוששות מהמשבר העולמי. במקביל, כלכלות מתעוררות כמו ברזיל וסין פועלות למנוע התחממות יתר. בצד ההיצע, מדינות מתמודדות עם מחירי סחורות גבוהים ומשתנים כולל זינוק במחירי הנפט.

אם הניתוח הזה יתברר כנכון, אתגר השיקום שעומד בפני יפן צפוי להיות מורכב בהרבה מזה שליווה את רעידת האדמה בקובה.

ברמה הארצית, נחוצה מידה של אחדות ונחישות שנעדרת מהפוליטיקה היפנית זה שנים. במישור העולמי, האסון היפני יוסיף לרוח הנגדית שמופעלת על הכלכלה - בין אם מדובר בהשפעה של הצניחה בצריכה בכלכלה השלישית בגודלה בעולם ובין אם בהפרת שרשרת האספקה העולמית.

מפתים ככל שיהיו, רצוי להימנע מקיצורים אנליטיים בשלב מוקדם זה. יידרשו זמן וניתוח מעמיק כדי לייחד את ההשלכות האמיתיות של האסון המשולש שהיכה ביפן - כולל ההשפעה ארוכת הטווח על הכלכלה ועל שאר העולם.

היפנים הפגינו אומץ מעורר הערכה לנוכח טרגדיה בלתי נתפסת. אין לי ספק שתוכנית שיקום מצליחה תוביל את המדינה לעבר התאוששות. בינתיים, הדחיפות בהשבת תחושה של נורמליות לחברה שנפגעה באופן דרמטי, מחייבת ניתוח מעמיק ומתחשב.

מוחמד אל־עריאן הוא המנכ"ל וסמנכ"ל ההשקעות של פימקו, חברת ניהול ההשקעות העולמית פרוג'קט סינדיקט 2011, מיוחד ל"כלכליסט"