סכנה מתחת לאדמה

אנשים שואלים אותי לעתים קרובות, כמי שפרסם מאמרים על הספקולציות בשוק, היכן לדעתי צפויה להתפתח הבועה הגדולה הבאה שתנופח על ידי ספקולנטים: האם היא תשוב לסקטור הדיור, או שמא תימצא בשוק המניות? אינני יודע את התשובה, אף שיש לי כמה ניחושים.

היווצרות בועה היא תהליך בלתי אפשרי לחיזוי במדויק. בועות הן מגפות חברתיות, הנגרמות כאשר שיעור ההידבקות הבין־אישית ברעיונות התומכים בהן עולה, אך שיעורי ההידבקות תלויים בדפוסי חשיבה, שאותם קשה לשפוט.

עלילת "העידן החדש"

בועות גדולות המנופחות על ידי ספקולנטים נוצרות לעתים נדירות, בעוד שבועות קטנות, למשל במחירי מניות בודדות, מתרחשות כל הזמן. מכיוון שבועות גדולות מתקיימות לאורך שנים רבות, החיזוי שלהן פירושו חיזוי עתידי, בדומה לניסיון לחזות מי יעמוד בראש הממשלה בעוד שתי מערכות בחירות מהיום.

עם זאת, כמה סקטורים הם בעלי סבירות גבוהה יותר לפתח בועות. שוק המניות הוא החשוד המיידי, שכן מדובר בהשקעה ממונפת ביותר ובעלת היסטוריה של בועות. במאה האחרונה חווינו שלוש בועות עצומות בשוק המניות - בשנות העשרים, שנות השישים ושנות התשעים של המאה הקודמת, בעוד שבועה בשוק הדיור האמריקאי התרחשה רק פעם אחת, בשנות האלפיים.

עברנו התאוששות מרשימה מאז התחתית של שוק המניות העולמי ב־2009, כאשר מדד S&P 500 עלה ב־87% במונחים ממשיים מאז 9 במרץ של אותה שנה. ההיסטוריה של חיזוי שוק המניות מלאה ביותר מדי ניסיונות כושלים לקבוע האם ההתאוששות תימשך לאורך זמן, אך העלייה הנוכחית אינה נראית כמו בועה, אלא יותר כמו סיומה של תקופת שפל. עליית מחירי המניות בשנתיים האחרונות לא לוותה בסיפור מידבק של "העידן החדש", אלא באנחת רווחה.

גם מחירי הדיור משגשגים בשנה־שנתיים האחרונות, בייחוד בסין, ברזיל וקנדה, והמחירים עוד עשויים לטפס במדינות רבות אחרות. אך בועת נדל"ן אינה צפויה להתרחש בקרוב במדינות שבהן התפוצצה לא מזמן בועה דומה, שכן מדיניות ממשלתית שמרנית במדינות אלה תפחית ככל הנראה את הסובסידיות לדיור, והאווירה הנוכחית בשווקים הללו אינה מעודדת היווצרות של בועה.

ישנה סבירות גבוהה יותר להימשכות העלייה במחירי הסחורות, שאליה נלווית עלילת "העידן החדש" - התגברות החששות לגבי התחממות כדור הארץ, והשפעותיה על מחירי המזון או על מזג האוויר הקר והחורפי בחצי כדור הארץ הצפוני, וכן ההשפעה על מחירי הדלקים לחימום, הם סיפורים מידבקים. הם אפילו קשורים למהפכות האחרונות בעולם הערבי, שעל פי הערכות, פרצו בשל התסכול ממחירי המזון הגבוהים - ויכולים בעצמם להוביל לעליות נוספות במחיר הנפט.

אך המועמד המפתיע מבחינתי לתפקיד הבועה הבאה בעשור הקרוב הוא תחום האדמות החקלאות. אדמות חקלאיות הן הרבה פחות חשובות כמובן מנכסים ספקולטיביים אחרים. כך, לדוגמה, השווי הכולל של האדמות החקלאיות בארה"ב הסתכם ב־1.9 טריליון דולר ב־2010, לעומת שווי של 16.5 טריליון דולר של שוק המניות האמריקאי ושווי של 16.6 טריליון דולר של שוק הדיור. בועות רחבות היקף של אדמות חקלאיות הן גם נדירות למדי, ובמאה ה־20 כולה נרשמה רק בועה אחת כזאת בארה"ב בשנות השבעים, כשהתגבר החשש מהתפוצצות אוכלוסין.

חשש ממחסור במזון

עם זאת, אדמות חקלאיות, לפחות במקומות מסוימים, נושאות את עלילת "העידן החדש" המידבקת ביותר בשלב זה, כאשר לאחרונה חל זינוק של 74% במונחים ממשיים במחירי האדמות החקלאיות בארה"ב.

גם עלילת התחממות כדור הארץ המידבקת משרטטת תרחיש של מחסור במזון ושינויים בשווי הקרקעות בחלקים שונים של העולם, שעשויים לעורר את התעניינות המשקיעים אף יותר.

אנשים מדמיינים כיום ששוקי הדיור והאדמות החקלאיות תמיד נעים ביחד, מכיוון שהמחירים בשני הסקטורים שגשגו במקביל בתחילת שנות האלפיים. אך בשנים 1911–2010 ההתאמה בין הצמיחה השנתית הממשית של מחירי בתים לצמיחה המקבילה של מחירי האדמות החקלאיות בארה"ב עמדה על 5% בלבד. עד 2010, מחירי החוות החקלאיות בארצות הברית נפלו רק ב־5% בהשוואה לימי השיא ב־2008 לעומת ירידה של 37% במחירי הדיור מאז השיא שאליהם הגיעו ב־2006.

בועת מחירי הדיור של שנות האלפיים היתה לא יותר מצוואר בקבוק של היצע ובנייה וחוסר יכולת לספק את ביקוש ההשקעות בקצב מהיר מספיק, והיא בוטלה, או תבוטל במקרים מסוימים, על ידי עליות משמעותיות בהיצע.

לעומת שוק הדיור, בהיצע של האדמות החקלאיות לא היתה עלייה, והסיפורים שיתמכו ברעיונות המובילים לבועה מתאימים ביותר גם היום, בדומה לחשש מעליית מחירי המזון שיצר את בועת האדמות החקלאיות בארה"ב של שנות השבעים.

למרות זאת, עלינו תמיד לזכור את הקושי בחיזוי בועות. עבור משקיעים נועזים לא מספיק למצוא בועה להצטרף אליה. עליהם גם לנסות לקבוע מתי למכור ולהעביר את הכסף למקום אחר.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת ייל, כלכלן בכיר במאקרומרקטס ומחבר הספר "כיצד הפסיכולוגיה האנושית דוחפת את הכלכלה ומדוע יש לכך חשיבות לקפיטליזם הגלובלי". פרוג'קט סינדיקט, כלכליסט 2011