האיום האיראני בשירות הפרקליטות

בשבוע שעבר גויס האיום האיראני למלחמה באוליגרך ארקדי גאידמק, במסגרת התשובה שהעבירה הפרקליטות לשאלות שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב צבי גורפינקל, במסגרת תיק הלבנת ההון של גאידמק.

על פי התשובה, גאידמק מכר לאיראן פולי־פוספטים, באמצעות חברת טרמופוס ההולנדית. החברה נרכשה בידי נחום גלמור בשנת 2002, אך כפי שטוענת הפרקליטות בכתב האישום, גאידמק הוא זה שעמד בפועל מאחורי המהלך.

באמצעות היחסים שקיים גאידמק, כביכול, עם איראן באמצעות טרמופוס, מבקשת הפרקליטות להוכיח כאילו שלט בחברה ונתן בה הוראות שנים לאחר שנמכרה לגלמור. ואולם, עצם העלאת הטענה גרם לזעם אצל סנגורי גאידמק: "מדובר בשקר מוחלט, עלילה שכל מטרתה ליצור נגד גאידמק דעה קדומה ואווירה קשה", אמר עו"ד דוד ליבאי,

דוד ליבאי

שמתכוון להגיש השבוע לבית המשפט תגובה חריפה. "אין יסוד ראייתי לטענה. לא גאידמק ולא טרמופוס שיווקו אי פעם משהו לאיראן".

תשובה אחת, שני ניסוחים

בעמוד 7 לתשובת המדינה צוין כי גאידמק נתן הוראות לגלמור למכור לאיראנים: "מחומר הראיות עולה כי נאשם 4 נתן הוראות בחברת טרמופוס שנים לאחר מכירתה לכאורה לנאשם 5 (הורה למכור באמצעותה פולי־פוספטים לאיראן)...".

לעומת זאת, בעמוד 92 לתשובה צוין: "חומר הראיות מכיל תקציר האזנת סתר בין נאשם 4 למנהל בכיר ביותר בחברת קאזפוספט, שבה מעדכן המנהל את נאשם 4 על מכירת פולי־פוספטים מחברת טרמופוס לאיראן - מדינת אויב לישראל".

מדובר אפוא בשתי טענות שונות. בראשונה נטען שגאידמק נתן הוראה למכור, בשנייה נטען שגאידמק בכלל עודכן על המכירה בידי מנהל בכיר בחברת קאזפוספט.

הניסיונות לברר ממה נובע ההבדל בניסוחים, והאם מדובר בשתי אמירות שנגזרו מאותה האזנה או מאותו מקור, לא נענו. "את התשובות ניתן בבית המשפט", ענה דובר הפרקליטות. גם הסנגורים ניסו לברר מה עומד מאחורי השוני בין שני הניסוחים. מה שהצליחו לגלות הוא שאלה מבוססים על שיחה משנת 2003, שלא הוקלטה ולא תומללה.

לדבריהם, ככל הנראה השוטר קלט בעמדת ההאזנה את המילה "איראן", שהקפיצה אותו, והוא מיהר לרשום משהו מזיכרונו. ה"משהו" הזה תורגם, כנראה, לשני הניסוחים השונים שהשתרבבו לתשובת המדינה. אבל אם אין הקלטה ואין תמליל, התרשומת של השוטר אינה ראיה קבילה.

גורמים בפרקליטות מתעקשים על כך שמדובר בראיה קבילה ובעניין שמעיד על מעורבות גאידמק בטרמופוס. "העיקר הוא שגאידמק נתן הוראות מכירה בחברה, וזה מחזק את הטענה שהוא שלט בה. זו יכולה להיות מכירה לארה"ב, לישראל, לכל מקום".

שימוש הומניטרי בלבד?

לפי עו"ד ז'ק חן, סנגורו של גלמור, פולי־פוספט הוא חומר ש־90% ממנו הוא דטרגנט שמשמש לייצור אבקות כביסה, ו־%10 ממנו הוא חומר המשמש לתעשיית המזון. האמברגו על סחר עם איראן חל על סחורות שמשמשות לתעשייה צבאית ועל כאלה שמיועדות לשימוש אזרחי וצבאי. על מוצרים לשימוש הומניטרי בלבד אין הגבלה. "אני בטוח שאם טרמופוס סחרה עם איראן, זה היה באישור ובפיקוח ממשלת הולנד", אומר חן.

התיק נגד גאידמק וגלמור הוא השלישי בטרילוגיית סיפורי הלבנת ההון בסניף הירקון של בנק הפועלים. שתי המערכות הראשונות בעלילה - פרשות הדסק הצרפתי והדסק הרוסי - הסתיימו בזיכויים. הסיפור השלישי החל בקזחסטן, שם היו גאידמק ולבייב בעלים של חברת פוספטים כושלת בשם קאזפוספט. לבייב מכר את חלקו לגאידמק, וזה רכש גם את חברת טרמופוס ההולנדית. לטענת ההגנה, גלמור הוא הבעלים החוקי של שתי החברות. ב־2002 רכש את קאזפוספט, ב־2003 את טרמופוס. לטענת התביעה, גאידמק הוא הבעלים האמיתי.

עיקר כתב האישום נוגע לעבירות הלבנת הון שנשענות על עבירת המקור - קבלת דבר במרמה. ההגנה טוענת שבעובדות אין עבירה: ההולנדים עצמם לא טוענים שרומו, והעסקה הושלמה מבחינתם גם כשהבינו שגאידמק היה מעורב.