• תפריט
משפט

בעז בן־צור: "גושן הלך רחוק מדי עם פסגות וגרינשפון"

בן־צור, מבכירי הליטיגטורים בישראל, מסביר כי "השימוש במנגנונים אלטרנטיביים להליכים פליליים צריך להיות מוסדר בחקיקה". בראיון עמו הוא מדווח על מצבו בכלא של לקוחו, שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, ומספר כיצד הרגיש כאשר שמע על כתב האישום נגד שותפו לשעבר יעקב וינרוט

איתי הר אור 13:0630.11.10

"זוהר גושן הלך רחוק מדי בפרשות פסגות וגרינשפון", כך אומר בראיון ל"כלכליסט" עו"ד בעז בן־צור, מבכירי הליטיגטורים בישראל. בן־צור, העוסק בין השאר בייצוג נאשמים בעבירות צווארון לבן, סבור כי רשות ניירות ערך נהגה בשתי הפרשות באופן בעייתי, כאשר סגרה את תיקי החקירה נגד גרינשפון ופסגות ובו בזמן השיתה עליהם קנס - ללא הרשעה.

 

"אני מברך על קיומם של מנגנונים אלטרטנטיביים להליכים פליליים במקרים המתאימים לכך, אבל השימוש באותם מנגנונים צריך להיות מוסדר בחקיקה", אומר בן־צור.

 

לדבריו "ייתכן כי בחלק מהמקרים שהתפרסמו לאחרונה הרחיקה הרשות לכת בשימוש באותם מנגנונים".

 

בן־צור ניצב בימים אלה במוקד כמה מהפרשות הבולטות במערכת המשפט. בין השאר, הוא מייצג בערעור לעליון את שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, ומשמש עד הגנה במשפט של חברו ושותפו לשעבר, עו"ד יעקב וינרוט. הראיון עמו מאפשר לשמוע את דעתו על הנושאים שעל סדר היום של עולם המשפט.

 

"השביתה לגיטימית, אבל צריך להיזהר"

 

שביתת הפרקליטים בשירות המדינה, הנמשכת זה כשבועיים, מעוררת אצל בן־צור רגשות מעורבים. מצד אחד, מסביר בן־צור, הוא מזדהה באופן עמוק עם ארגונים מקצועיים , והוא וסבור שחירות השביתה לגיטימית כחלק ממאבק לשינוי תנאי העבודה. אבל מצד שני, "פרקליטים בשירות המדינה צריכים לנקוט זהירות יתרה במימוש החירות הזאת".

 

בן־צור מבהיר כי "האוצר חייב לשבת עם הפרקליטים ולסגור את השביתה בצורה מהירה יותר. אין טעם לסחוב משא ומתן שאפשר לסיים בתוך ימים ספורים".

 

האם הפרקליטים נוהגים בחוסר אחריות?

"אני לא חושב שחצינו את שלב חוסר האחריות. פרק הזמן שחלף אינו בלתי מתקבל על הדעת. ככל שהשביתה תימשך, צריך לחשוב אם אין מקום להרחיב את החריגים לשביתה, ולאפשר הופעות במקרים דחופים, אבל אני לא חושב שאסור היה לפרקליטים לפתוח בשביתה בכלל. התחושה שלי, בלי להתיימר להיות בקיא, היא שהם נמצאים בדרגה אחת נמוכה יותר ממה שצריך להיות".

 

שמענו לאחרונה הרבה התבטאויות חריפות נגד הפרקליטות. האם הביקורת שנמתחה על הפרקליטות לא מוגזמת מדי לדעתך?

"זו שאלה טובה, והתשובה אליה הינה מורכבת. מצד אחד, הפרקליטות כגוף ציבורי זוכה לחזקת תקינות, לאמון בסיסי של המערכת המשפטית ושל הציבור, וכך צריך להיות. מתוקף כך, גם הציפייה היא שהפרקליטות תקפיד על סטנדרטים גבוהים יותר. בנסיבות האלה אני חושב שצריכה להיות התייחסות מוקפדת לפעולות של הפרקליטות, אבל מצד שני הביקורת צריכה להיות מאופקת ככל האפשר. צריכים לשמור על המוסד הזה שהוא חשוב, גם אם אנחנו נמצאים איתו בקונפליקט".

 

הירשזון מקווה להתערבות העליון

 

אחד הלקוחות הבולטים של בן־צור בתקופה האחרונה הוא שר האוצר לשעבר הירשזון שהורשע בגניבה של כ־2 מיליון שקל. הירשזון מרצה 5.5 שנות מאסר, ופסק דין בערעור שהגיש לבית המשפט העליון אמור להינתן בשבועות הקרובים.

 

מה שלומו של הירשזון?

"בהתחשב בנסיבות, והן לא פשוטות עבור מי שהיה חבר כנסת ושר ומצוי בבית האסורים - המצב שלו הוא סביר. אבל זה דבר מאוד לא פשוט. אני חושב שרוב הציבור לא מבין ברמה הקוגניטיבית מה זה להיות בכלא, אבל למי שביקר ושהה שם, זה שוק מוחלט".

 

על מה אתה מדבר איתו בשיחות ביניכם?

"אנחנו מדברים בעיקר על הערכות לגבי הסיכויים של הערעור. הוא מקווה שתהיה התערבות של בית המשפט העליון".

 

מה מידת האמון שיש להירשזון במערכת המשפט?

"אני חושב שיש לו אמון רב במערכת, למרות המכה הקשה שהוא קיבל בבית המשפט המחוזי. הירשזון מעולם לא תקף, הוא לא מאלה שניצבים מנגד וטוענים טענות כלפי המערכת. יש לו אמון בסיסי והבנה שאלה התהליכים הטבעיים

אברהם הירשזון אברהם הירשזון צילום: יריב כץ

שמתרחשים ושהכל נעשה באופן מקצועי לחלוטין".

 

איך תגיב להערכה שסיכויי הערעור נמוכים?

"אני אגיד שהערעור שלנו היה צנוע יחסית. הוא התמקד בעבירה אחת ובעונש. לא תקפנו באופן חזיתי את הכרעת הדין או את עצם שאלת האחריות. בנסיבות הנתונות, אני חושב שיש כלים ונתונים מסוימים שמאפשרים התערבות של ערכאת ערעור. אבל ימים יגידו".

 

טוענים שהירשזון עשה טעות מרה כשלא חתם על הסדר טיעון.

"זו חכמה שבדיעבד, והיא הקטנה שבחוכמות. יכול להיות שיש צדק במחשבה הזאת, אבל אני לא חושב שנעשו טעויות בהגנה הקודמת - ואני לא בטוח שאפשר היה לנהוג אחרת. לפעמים קשה לנאשמים לקבל מראש הסדרי טיעון. פעמים רבות עוברת המחשבה שיש סיכוי ואפשרויות שכנוע, אבל לפעמים קשה לאנשים להכיר במגבלות ולקבל מראש את המחשבה שעדיף להרים ידיים, לוותר ולא למצות את ההליך. אחרי כל אלה, ואני אומר את זה כאמירה כללית, הסדרי טיעון הם דבר מתחייב ובמקרים מסוימים דבר ראוי ונכון".

 

"אני ווינרוט היינו שותפים 15 שנה"

 

אחד התיקים המעניינים שבהם מעורב בן־צור בימים אלה הוא תיק וינרוט. בן־צור, שותפו לשעבר של פרקליט הצמרת, מכיר את וינרוט לאורך שנים ארוכות ונקרא להעיד במשפט, כעד מטעם ההגנה, לכן הוא גם מנוע מלהתראיין על הנושא. בן־צור שמע חלק מהאמירות הקשות שנאמרו על ידי וינרוט במהלך המשפט, ומבין ללבו.

 

"בית המשפט זה מקום טעון מטבעו. מתנקזים לתוכו דברים מאוד משמעותיים. מדובר בדיני נפשות או בעניינים כספיים מאוד משמעותיים וההוויה יכולה להיות קונפליקטואלית. הציפייה של כולנו היא שהטונים והסגנון יהיו מאופקים, אבל מפעם לפעם רובנו יכולים לגלוש. למרות כל זאת, אנחנו חייבים לצאת החוצה ולשכוח הכל. לפעמים זה נשאר רק בין הכתלים".

 

בן־צור מסרב להתייחס למשפטו המתנהל של וינרוט במישרין, אבל מוכן להעיד על תחושותיו בפרשה: "הצטערתי לשמוע על ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום", הוא אומר. "היינו שותפים 15 שנה וזה המקום שבו התעצבתי".

 

"רוב השופטים בישראל מקצועיים"

וינרוט. "זה המקום שבו התעצבתי" וינרוט. "זה המקום שבו התעצבתי" צילום: אוראל כהן

בניגוד לעורכי דין פליליים אחרים בישראל שמתמקדים רק בצווארון לבן, בן־צור המתמחה בליטיגיציה בבתי משפט נוטה להתפרס על מגוון רחב של תחומים. הוא מסביר כי הדבר נובע מתפיסה רב־תחומית של המשפט: "זה לא נכון שמשפטנות תהיה נישתית. בחינוך המשפטי שלי, לגישה שיש בה מספר ממדים, יש יתרון לא מבוטל. וכמובן מדובר בעניין המקצועי שלי. הנישתיות מגבילה את עצמה מתוכה. אני לא מדבר על תחומים שהם מובהקים כמו קניין רוחני".

 

תחלק לי באחוזים את התחומים שבהם אתה עוסק.

"אני עוסק בצווארון לבן 30% מהזמן, בליטיגציה מסחרית־אזרחית 40% מהזמן, ובתחומים אחרים כמו דיני עבודה, לשון הרע, ייצוג של ארגונים ציבוריים, קו לעובד, התנועה לחופש המידע, בג"צים, זאת היתרה. זה אחד המאפיינים הדומיננטיים והיתרונות של המשרד, שיש פריסה רחבה של תחומי ההידיינות המשפטית. בסופו של דבר, בית משפט זה בית משפט, החקירה היא חקירה כמעט בכל תחום. ורטוריקה היא רטוריקה, הבנה. מובן שזה לא מספיק. אבל זה שמשותף לכל התחומים".

 

אתה חושב שהשופטים בישראל מקצועיים?

"רובם כן בהחלט. המרבית המוחלטת כן. אני אומר את זה כמי שעובד מאוד קשה בבתי משפט, וההתייחסות שלי היא לכמויות של תיקים. לעתים אני ניצב משתאה מכמות תיקים שניצבת על שולחנו של שופט ביום נתון. זאת מטלה כמעט בלתי אנושית".

 

פירקת כבר שלוש שותפויות (וינרוט, פישר וטולצ'ינסקי). איך אתה מסביר את זה?

"אני אתייחס לזה בישירות. במשרד וינרוט הייתי שותף 15 שנה, והגעתי למסקנה שהדרך הנכונה היא דרך עצמאית. היו שני ניסיונות לא ארוכים מתוך מחשבה להצטרף למשרדים גדולים יותר, אבל די מהר הגעתי לכלל מסקנה שהדבר הנכון עבורי הוא לנהל משרד שעוסק בליבה של התחום שלי, הליטיגציה הרחבה, ושאני לא בטוח שיש יתרונות לוואן סופ שופ".

 

איך אתה מחליט מתי לקחת תיק ומתי לא?

"יש לא מעט משתנים שמעורבים בהחלטה. זה תלוי בהיקף התיק, בפניוּת שלך לנהל תיק באותו שלב, בעניין שהתיק מעורר, בסימפטיה שאתה יכול לנקוט לתיק או ללקוח, ולעוד משתנים שבסופו של דבר מכתיבים את ההחלטה. יש גם יסוד של אינטואיטיביות".

 

איזה תיק היה משמעותי מבחינתך?

"תיק שצרב אותי זה ועדת זיילר, שחקרה את התנהלות משטרת ישראל בפרשת האחים פריניאן. ייצגתי שני קציני משטרה מדרג ביניים. אני ידעתי ואני יודע בידיעה מוחלטת שהיה שם היפוך בין טובים ורעים, בין צודקים ללא צודקים, והדברים גרמו לי להרהורים נוגים למדי ביחס למוסד של ועדת חקירה וגרמו לי להבין את החוכמה הישנה של כללים ראייתיים שאבד עליהם הכלח, כמו כללים של קבילות. כמו כללים של ניהול הליך בתוך כותלי בית המשפט בלבד".

 

מה הקושי בניהול הליך בוועדות חקירה?

"יש קושי מובנה בכך שמוקמת ועדה שבסופו של דבר ישנה הנחת עבודה שהיא צריכה למצוא אחראים פרסונליים.

לפעמים ישנה בעיה שחומר נאסף בלי אמות מידה, ונמסרות עדויות שלא בתהליך המקובל. בבית משפט יש דיון פומבי. הראיות נבחנות על ידי הצדדים, יש חקירות נגדיות. יש שרידי קבילות ובסופו של התהליך הזה מתקבלת הכרעה. הניסיון שלי בוועדות חקירה, למשל בוועדת זיילר, ברגע שנאספות עדויות בלי ידיעה של הצדדים ובלי פילטריזציה של חקירות נגדיות, זה תהליך שיכול להיות בעייתי. הוא מנוטרל מהחוקיות ומהרסנים שהשיטה חשבה שנכון להשית על תהליך הבירור. ואז זה נפרץ. ואם זה נפרץ, נקבעות מסקנות אישיות, לא מערכתיות, שנוגעות לאנשים עצמם, שחורצות גורלות. יש בכך סכנה. ולעתים היא מתממשת כמו בוועדה שהתייחסתי אליה".

 

בלי אימיילים, ללא מחשב

 

בן־צור הוא במידה רבה עורך דין מהדור הישן. הוא עושה את כל העבודה המשפטית בכתב ידו, והחדר שלו במשרד הוא היחיד שבו אין על השולחן מחשב. "אני בא מאיזושהי אסכולה שכנראה אבד עליה הכלח", הוא מסביר. "אני חריג לחלוטין במשרד שלי, ולא מאמין בשימוש במחשב. כל האינטראקציה שלי שדורשת שימוש במחשב נעשית באמצעות המזכירות ועורכי הדין הנוספים". בן־צור כותב את כל המסמכים שעליהם הוא עובד בכתב יד ו"אימיילים מדפיסים לי. אני לא מרגיש שאני צריך מחשב".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x