$
קריירה

עובדים יותר, מרוויחים פחות, מתוסכלים לגמרי

סקר חדש של הלמ"ס מצא שכמעט מחצית מהעובדים הישראלים מתוסכלים מכך שאינם מבלים די זמן עם המשפחה. אולי זה מפני שהם עובדים הרבה יותר מעמיתיהם במדינות המפותחות. באופן מפתיע השעות המושקעות בעבודה אינן משפרות את מצבה של ישראל במדד התחרותיות של הפורום הכלכלי העולמי

יונית נפתלי 12:0508.08.10

כמעט מחצית מהעובדים בישראל, 47%, מדווחים כי הם מתקשים לתפקד במשפחה בגלל מחויבויות בעבודה, ו-30% מתוסכלים מכך שאינם מתראים מספיק עם בני או בנות זוגם - כך התברר בסקר החברתי האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). בהתחשב בכך שהישראלי הממוצע עובד יותר מ-43 שעות שבועיות, לעומת 35-32 שעות במדינות במערב אירופה, המרמור אינו מפתיע במיוחד.

 

פרופ' חיה שטייר מהחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב ערכה עם שני עמיתים שלה מחקר משווה ב-27 מדינות, שבחן את הקשר בין מדיניות תעסוקה ממשלתית ידידותית למשפחה (מבחינת אורך חופשות לידה לשני ההורים, אורך שבוע העבודה, סבסוד מעונות יום לילדים ועוד), לבין רמת הקונפליקט עבודה־בית. שטייר ושותפיה, פרופ' נח לוין אפשטיין מאוניברסיטת תל אביב וד"ר מיכאל בראון ממכון גסיס בגרמניה, מצאו כי באופן מובהק, ככל שמדיניות התעסוקה ידידותית יותר למשפחה, כך יורדת עוצמת הקונפליקט.

 

 איור: ליאב צברי

 

הממצאים הנוגעים לישראל היו גם הם ברורים מאוד, ולא לחיוב. "בכל המדדים שנמצאו כמעצימים את תחושת הקונפליקט, קרי מספר הילדים הממוצע ומספר שעות העבודה הממוצע, ישראל ממוקמת בראש הטבלה", אומרת שטייר. "בכל המדדים ההופכים את המדיניות הממשלתית לידידותית למשפחה, ובכך למעשה מורידים את רמת הקונפליקט, ישראל מפגרת מאוד מאחור".

 

הפיצוי עולה יותר

 

האם שעות העבודה המרובות באמת משתלמות לעובד ולמעסיק? לכאורה החשבון פשוט: ככל שעובדים יותר מרוויחים יותר. אולם מצד שני, שעות העבודה המרובות מגדילות את ההוצאות של העסקים. האם יש נקודה שבה הרווח שהן מניבות מתאזן עם ההוצאות הכרוכות בהן?

 

"את היעילות של שעות עבודה ארוכות צריך לבחון בהקשר הרחב של כלל הוצאות המשפחה", אומר צחי קלנר, מנכ"ל חברת אוצר ייעוץ כלכלי, העובדת עם משפחות. "אם ההוצאה הכרוכה בהן, והמצטרפת להוצאות הקבועות על דיור, חינוך וכו', מעלה את ההוצאות המשפחתיות ליותר מ־40% מההכנסה, אפשר בהחלט לדבר על חוסר יעילות כלכלית".

 

 

למשפחות שבהן ההורים עובדים שעות ארוכות סעיפי הוצאה ייחודיים. אחד מהם הוא רכיב הפיצוי על הזמן המשותף המועט, המתבטא בהורים המעתירים על ילדיהם שפע מותרות, מותגים ובילויים ראוותניים, לא רק כי כך נוהגת הסביבה שבה הם חיים. לדברי קלנר, סעיף הפיצוי עשוי להוות 10%-15% מכלל הוצאות המשפחה.

 

סעיפים ייחודיים אחרים קשורים בהוצאה גדולה על טיפול בילדים בשעות ההיעדרות, ובאורח חיים הכולל סעידה בחוץ, קניות בסופר הקרוב או באינטרנט במקום בסופר הזול, ועוד התנהגויות צרכניות דומות הנגזרות ממיעוט הזמן. כאשר כל ההוצאות הללו מתווספות להוצאות הקבועות, לא נדיר למצוא משפחות שלמרות הכנסות נאות נקלעות לחובות.

 

העבודה עם הלקוחות לימדה את קלנר ששיעור המשפחות שהכנסתן גבוהה לפחות פי שניים מהממוצע, אך נמצאות בכל זאת באוברדראפט, אינו שונה משיעור המשפחות באוברדראפט באוכלוסייה הכללית. לפי בנק ישראל מדובר ב־67%. משפחות אלה אמנם נהנות מרמת חיים גבוהה ואינן חוות מחסור, אבל החובות משעבדים את ההורים לשעות עבודה מרובות.

 

תרבות של הפרדה

 

לנוכח הנתונים הללו, החשבון נראה כבר פחות פשוט - עובדים יותר ומרוויחים יותר, אבל גם מוציאים יותר, ויש הרבה פחות חופש והרבה יותר רגשות אשמה. ייתכן שזה לא משתלם. האם המעסיק, לפחות, מרוויח מהעניין? רמת פריון העבודה בישראל, הנמוכה בהרבה מהרמה במרבית מדינות ה־OECD, עשויה להיות מפתח להבנת שעות העבודה המרובות.

 

הפער בין המספר הגדול של שעות עבודה לרמת הפריון הנמוכה הוא אחד הגורמים שהשפיעו על דירוגה של ישראל במקום ה־27 במדד התחרותיות של הפורום הכלכלי העולמי ל־2009-2010, אחרי עשור של הידרדרות. בדירוג ל־2007-2008 ישראל עדיין הופיעה במקום ה־17. הדירוג בודק את יכולתן של יותר מ־100 מדינות להתחרות בשווקים הבינלאומיים, לפי פרמטרים כמו קידמה טכנולוגית, יעילות הניהול, רמת הפריון, תפקוד מוסדות המדינה ועוד. דירוג גבוה נחשב עדות לחוסן כלכלי של מדינה וגם אות של יוקרה. את המקומות הראשונים מאכלסות בעקביות מדינות סקנדינביה, שווייץ וארה"ב, ויש גם הופעות אורח ממזרח אסיה.

מלי אלקובי: "במקומות עבודה שבהם נהוג למדוד ביצועים של עובדים לפי תוצאות ולא לפי שעות עבודה - רמת היצרנות עולה" מלי אלקובי: "במקומות עבודה שבהם נהוג למדוד ביצועים של עובדים לפי תוצאות ולא לפי שעות עבודה - רמת היצרנות עולה" צילום: עמית שעל

 

לדברי מלי אלקובי, מנכ"לית דינמיקס - איזון בין עבודה לחיים פרטיים, יש קשר הדוק בין הדירוג הנמוך של ישראל במדד התחרותיות לנתוני הלמ"ס: "תחושה קשה וגורפת של היעדר איזון בין עבודה למשפחה היא גורם מוכר וידוע הפוגע בהצלחה של הארגון. מחקרים מראים שדווקא ארגונים שעובדיהם דיווחו על שביעות רצון מהזמן המוקדש למשפחה היו בעלי תפוקה גדולה יותר".

 

איך קורה שהשקעת שעות עבודה מרובות פוגעת בתפוקה?

"יש המון הסברים. למשל, שאחרי 9-8 שעות עבודה רמת התפוקה פשוט יורדת. הסבר נוסף הוא שכאשר הזמן בעבודה אינו מוגבל, והעובדים לא יודעים מתי בדיוק יגיעו הביתה, יש להם נטייה 'למרוח' את הזמן. יש כמובן גם עניין של שחיקה מתמשכת שנוצרת מהאינטנסיביות של שעות עבודה ארוכות. השחיקה פוגעת בתפוקה ומובילה לתחלופה גבוהה של עובדים. אבל מעבר לכל ההסברים לאיך זה קורה, יש נתונים חד־משמעיים על רמת יצרנות גבוהה הרבה יותר בארגונים שבהם יום העבודה אינו גולש מעבר לשעות סבירות.

 

"העניין הזה גם משתקף בבירור במדד התחרותיות: מדינות סקנדינביה ושווייץ, המובילות במדרג, כמו גם מדינות אירופיות רבות אחרות, יוצרות הפרדה ברורה בין החיים הפרטיים לעבודה. ההפרדה מובנית לתוך התרבות: יש קודים תרבותיים כמו ארוחת ערב משפחתית, או עיסוק רציני בתחביב ובספורט שאינם רק בגדר מותרות, אלא ממש חלק אינטגרלי ולגיטימי מהחיים".

 

מבט ארגוני רחב

 

מלבד ההיבט התרבותי, אומרת אלקובי, חשובה גם התנהלות הארגונים עצמם. "במקומות שבהם נהוג למדוד ביצועים לפי תוצאות ולא לפי שעות עבודה, רמת היצרנות עולה. הארגון מציב מטרות ברורות והמחויבות הברורה של העובדים היא להגשימן. העובד נמדד לא לפי משך הזמן ששהה במשרד, אלא לפי יכולתו להשלים את המשימות המוטלות עליו". הגישה הזאת, האירופית בעיקרה, מחלחלת בשנים האחרונות גם ליותר ויותר ארגונים בארה"ב.

 

בארגונים שהתחייבו למדיניות ניהול ידידותית למשפחה התגלה כי לא רק העובדים נהנים: שיעור התחלופה בארגונים כאלה יורד באופן דרסטי, מכ־20% ל־3%; ההיעדרויות וימי המחלה פוחתים בכ-60%; והפריון עולה ב־30%-40%.

 

איך נראה שינוי כזה? אלקובי מייעצת לתת לעובדים שליטה גדולה יותר על הזמן: "צעדים ראשונים יהיו לאפשר עבודה מהבית, לאפשר גמישות בשעות הכניסה והיציאה של העובדים, ולעודד יום אחד שבו נהוג לצאת הביתה מוקדם. את הצעדים האלה צריך לגבות בסדרה של שיפורים באופן הניהול, כדי להבטיח שזמן העבודה ינוצל באופן היעיל ביותר, וה'הכרח' בימי עבודה ארוכים ייעלם".

 

שיפור ניהולי כזה יכול להתייחס לישיבות, המכלות זמן רב בגלל חוסר מיקוד והשתתפות עובדים שלא חייבים להיות בהן. כדי להתייעל, אומרת אלקובי, יש לקבוע במדויק את מטרות הפגישות, לא רק את נושאיהן, לאפשר לעובדים להיעדר מהן אם הם סבורים שאין טעם בהשתתפותם, להגביל את מספר השעות השבועיות המוקדשות לישיבות, ולקבוע יום בשבוע שבו כלל אין ישיבות, כדי שהעובדים יוכלו לתכנן מראש יציאה מוקדמת הביתה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x