מה באמת הקפיץ את מבקר המדינה

צריך להוריד את הכובע בפני מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס. שום דבר לא יעצור את השופט בדימוס שחרת על דגלו את המלחמה בשחיתות ואת תיקון המידות של נושאי המשרה השלטונית. אבל לעתים, בין חקירה אחת לאחרת, בין דו"ח מיוחד לדו"ח מיוחד, נדמה שלינדנשטראוס היה יכול לעשות יותר או להתמקד

משלם המסים מממן את הלוביסטים

פרשת הטוקבקים של חברת החשמל, שנחשפה ב"ידיעות אחרונות", היא אמנם בעלת פוטנציאל תקשורתי כביר, אך היא לא לב השחיתות הציבורית. ובכל זאת, כפי שנחשף אתמול ב"כלכליסט", מבקר המדינה רואה בחומרה את התנהלות צמרת חברת החשמל בעניין. אז נכון, מנהלי חברת החשמל השתמשו בכספי משלם המסים בשביל לשלם לחברה פרטית שתשתול טוקבקים בתשלום נגד בכירים בשלטון. אבל מה העניין הגדול כאן? האם ראשי הרשויות המקומיות לא מפגינים חדשות לבקרים וקוראים להתפטרותו של שר האוצר אף שהם נהנים מתקציבים ממשלתיים? האם עובדי המכס אינם נוקטים עיצומים למרות היותם עובדי מדינה? האם חברת מקורות לא מימנה מתקציבה מודעות ענק בעיתונים נגד שר האוצר בזמן שהיא חברה ממשלתית?

וזה עוד כלום. גופים ציבוריים רבים, הממומנים באופן שוטף מכספי משלם המסים, מעסיקים לוביסטים קבועים שיפעלו נגד רשויות המדינה לטובת האינטרסים שלהם. כך עושה בקביעות המועצה להשכלה גבוהה, כך עושה גם חברת החשמל, כך נוהגים בחברת דואר ישראל וכך עושים גם הבנקים שעדיין נמצאים בבעלות המדינה - לאומי ודיסקונט. הם מסתובבים במסדרונות הכנסת, בולמים הצעות חקיקה ממשלתיות ופרטיות שנוגדות את האינטרסים שלהם, סוגרים דילים עם פקידי הממשלה ועורכים קמפיינים מתוקשרים כדי ליצור משברים. כל זה בלי שהם מחויבים לדווח לציבור, בניגוד לנהוג בארצות הברית למשל, על היקף התקציב השנתי המיועד לפעילות הלוביסטים. למה על אלה לא קצף לינדנשטראוס?

טוקבקים בכלל או טוקבק ספציפי?

וגם זה לא סוף הסיפור. שורה ארוכה, ארוכה מדי, של גופים ממשלתיים וציבוריים רבים מעסיקים בקביעות, תמורת עשרות אלפי שקלים לחודש, יועצי תקשורת מהמגזר הפרטי, נוסף על מחלקות יחסי הציבור הפנימיות שלהם. בנשימה אחת אפשר להזכיר את בנק ישראל ואת רשות ניירות ערך שמעסיקות את איש יחסי הציבור זמיר דחב"ש, את רכבת ישראל שמעסיקה את היועץ מוטי שרף, את חברת החשמל שמעסיקה (בין השאר) את אייל ארד, את משרד האוצר בעצמו שמעסיק זה חודשים רבים את משה דבי, והרשימה עוד ארוכה.

מדוע מבקר המדינה אינו תוקף את התופעה הזאת - של בזבוז כפול של כספי משלם המסים על יועצי תקשורת יוקרתיים היכן שעובדים ממילא דוברים פנימיים שנהנים גם הם מתקציב ציבורי? מדוע הוא לא עורך דו"ח מיוחד על התופעה העקומה הזו? על העובדה שאותם יחצנים ויועצים אסטרטגיים מייעצים במקביל לשורה של גופים פרטיים, שאולי, הס מלהזכיר, עלולים להשתמש בקשריהם השלטוניים למטרות מסחריות? זאת בעיקר כשמן המפורסמות הוא שאותם יועצים חיצוניים אינם פועלים בהכרח בשמם של אותם גופים ציבוריים, אלא בעיקר כדי להאדיר את העומדים בראשם, בין אם זה נגיד בנק ישראל ובין אם זה שר האוצר.

נפלאות דרכי המבקר, ובמופלא ממנו אדם לא צריך לחקור. אלא שצריך לזכור ולהזכיר, ולו בשולי הדברים, כי בין הטוקבקים ההם שביקשה לכאורה הנהלת חברת החשמל לשתול היו גם כאלה שהופנו נגד מבקר המדינה בעצמו. מי יודע, אולי זה היה בסופו של דבר מה שהקפיץ את הפיוז של לינדנשטראוס.