אל תרדפו את בעלי הג'יפים
הכוונה להגדיר תאונת דרכים רק ככזאת המתרחשת על אספלט נובעת מתפיסה מיושנת: גם לבעלי ג'יפים יש זכויות
יש לי וידוי: אני בעליו של ג'יפ. מה שנקרא בעברית יפה "רכב שטח". לא מדובר ברכב שטח ענקי ונוצץ שעולה מאות אלפי שקלים, אלא במשהו הרבה יותר קטן וצנוע שניתן להחזיק בלי לשבור את חשבון הבנק. רכשתי את הג'יפ מכיוון שלדעתי ישראל היא אחת המדינות היפות ביותר וחבל לא להכיר גם את משעוליה הנסתרים ביותר.
התזמון לרכישה שהתבצעה לאחרונה אינו מקרי. בשנה הבאה אהיה הורה גאה, ולי באופן אישי חשוב מאוד שצאצאיי יכירו לא רק את מדינת ישראל שמשתרעת בין קירותיו של הקניון השכונתי. הג'יפ שלי, אגב, אינו מזהם גדול. בחרתי בו בידיעה ברורה שמנועו אינו פולט יותר מזהמים מזה של משפחתית ממוצעת. נוסף על כך, הבטחתי לעצמי לפני שנים הבטחה שאני מצליח לקיים היטב וגם לאכוף בקרב חבריי לטיולים: לא לרדת משבילים מסומנים שנועדו לנסיעת ג'יפים, לא לעטר את הטבע באשפה ולא להפריע למנוחתם של בעלי חיים.
ג'יפים בשטח. המדינה קונסת את מי שנהנה מהרכב שלו צילום: שירי טייטלמן
אבל, שכחתי לציין, לג'יפ שלי יש נקודת תורפה מאוד רצינית. הוא יורד מהכביש. הרבה. למעשה, כמעט כל סוף שבוע. בדקתי גם ברישיון שלו, כתוב בו שהרכב הוא ארבע על ארבע. ומבחינת המפקח על הביטוח, הג'יפ שלי הוא רכב בעייתי. לא שיש בו אפילו בורג אחד שאינו חוקי — הבעיה היא שאני, בחוצפתי, אכן יורד מהכביש לשטח.
לפני כשבועיים הוגשו לשר המשפטים המלצות לתיקון "חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים", חוק שאינו מצריך הוכחת אשמה במקרה של תאונה שבה היה מעורב רכב מנועי, ומקנה הגנה לכל אזרח במסגרת ביטוח החובה לרכב. אחת ההמלצות לתיקון קובעת שהמושג "תאונת דרכים" יהיה רלבנטי רק לתאונה שמתרחשת על אספלט סלול. הסיבה, הסביר בראיון ל"כלכליסט" ד"ר פרץ סגל, ראש תחום ייעוץ במשרד המשפטים, הוא שמשלמי ביטוחי חובה לא צריכים לממן את תחביביהם של אחרים.
האם מישהו במשרד המשפטים בדק ומצא מהו אחוז תאונות הדרכים שמתרחשות בשטח ובגינן בעלי הג'יפים דורשים פיצוי? נראה שלא. האם טנדר של חברת תקשורת סלולרית שמאבטח אנטנה נושא באותה אחריות ביטוחית אם בעליו יוצא להפסקת קפה בצלה של דיונה על חשבון זמנו הפרטי אחרי עבודתו המייגעת?
התשובות אינן משנות, ונראה שהחוק ישונה כדי ליצור הבדלה שרירותית בין מטיילים לאנשי אבטחה, או בין ג'יפים קרביים לג'יפי פנאי. אך השורה התחתונה בעינה עומדת: במדינת ישראל התפיסה לגבי רכב לא השתנתה מאז שנות החמישים: מדובר בכלי, אמצעי להגעה ממקום למקום, וכל מי שמעז לעשות בו שימוש אחר למטרת הנאה ימצא את עצמו נרדף בנקודה כלשהי. לפני הג'יפ היתה לי מכונית ספורט שעליה ויתרתי כי קשה להחזיק במכונית שגוררת הטרדות שונות ומשונות. עכשיו אצטרך כנראה לוותר על הג'יפ. מזל שלא רכשתי אופנוע.
