העליון: קרבה משפחתית אינה עילה גורפת לפסלות שופט
למרות פסיקה של ברק מ־1999, קבע העליון שהשופטת דליה גנות לא צריכה לפסול עצמה מכל תיק שיש בו קשר לכלל ביטוח, שאותה מייצג בעלה בכמה תיקים, אלא רק אם יש חשש ממשי למשוא פנים
בית המשפט העליון קבע בשבוע שעבר כי השופטת דליה גנות אינה צריכה לפסול עצמה מדיון בתביעת נזיקין נגד קופת חולים כללית, אף שכלל ביטוח היא צד לתביעה. בכך שינה העליון מפסיקתו של השופט אהרן ברק ב־1999 ("פסק דין קלנדרוב"), לפיה גנות, כיום שופטת המחוזי בתל אביב ואז שופטת השלום
התיק המדובר הוא תביעת נזיקין שהוגשה נגד קופת חולים כללית לבית המשפט המחוזי בתל אביב, והגיע לאולמה של השופטת גנות. ואולם, לאחר שתי ישיבות קדם־משפט טען התובע ד"ר בוריס פלוטקין כי כלל ביטוח היא צד לתביעה ולכן ביקש לפסול את גנות, בהתבססו על פסק דין קלנדרוב. לטענתו, המעורבות של כלל ביטוח בתיק נעוצה בעובדה כי היא מבטחת את קופת החולים בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית, וכי קיים הסדר בין כלל לחברת הביטוח מדנס כי אם ייפסק למערער פיצוי, הן יחלקו אותו ביניהן.
השופטת גנות דחתה את בקשת הפסילה בכמה נימוקים. ראשית, הבהירה כי לבעלה לא היתה ואין כל נגיעה לתיק. שנית, טענה כי כלל אינה בעלת דין בתיק, ולבסוף טענה כי התובע מנסה להלך עליה אימים כדי שתחזור בה מדרישתה כי יעיד בתיק. בתגובה ערער פלוטקין לבית המשפט העליון על החלטתה שלא לפסול עצמה.
בית המשפט העליון החל בבחינת השאלה מי ייחשב "צד להליך", וקבע בניגוד לעמדת גנות כי במבחן המהותי ניתן לראות בכלל ביטוח צד להליך, שכן יש לה עניין בתוצאותיו. עם זאת, בנוגע לבקשת הפסילה, ציין העליון כי יש לבחון את מידת החשש הממשי למשוא פנים של השופטת ולא לפסול אותה אוטומטית, וקבע כי קשר כה רחוק בין השופטת לצד לא פורמלי להליך אינו מעלה חשש משמעותי לפגיעה באובייקטיביות השיפוטית. "בחינת נסיבות העניין, שבהן השופטת כלל לא ידעה כי לכלל ביטוח יש יד בתיק, ולו בעקיפין, וכי ההסכם שנערך הוא 'מאחורי הקלעים' בלבד, מביאה למסקנה כי אין בעובדת קיומו של ההסכם כדי לגרום להשפעה על בית המשפט", קבעה ביניש.
