במת כלכליסט: רחוק מעין הציבור

בימים האחרונים פורסם דו"ח העמותה לחופש המידע החושף מצב עגום - חוק חופש המידע אינו מיושם, ואזרחים אינם מקבלים מענה בתגובה לבקשות מידע לגיטימיות ממשרדי הממשלה. עוד עולה מהדו"ח שגם כאשר הממשל טורח ומספק מידע לציבור, הדבר נעשה על פי רוב באופן חלקי ומגמתי, שבו רב הנסתר על

בהקשר זה יש לציין עוד פן של חופש המידע שגם הוא אינו מיושם כשורה: הנגשת מידע לעיון הציבור באופן חופשי, ללא צורך בבקשות מידע ספציפיות. רשת האינטרנט היא כלי אפקטיבי במיוחד לפרסום מידע, אך יש להימנע מטעות נפוצה: עצם העלאת מידע לאינטרנט אינה לכשעצמה ערובה לשקיפותו של המידע. בשבועות האחרונים חזינו למשל בהליך קבלתו של חוק ההסדרים. נוסחו העדכני של החוק לא נחשף לעיון הציבור אלא ברגע האחרון בלבד, וגם אז פורסם בפורמט PDF סרוק, אשר אינו מאפשר חיפוש דיגיטלי של תוכנו.

למה הם לא מגלים?

פרסום טיוטת חוק ההסדרים הוא בעל חשיבות מהותית. פרסומה של הטיוטה לציבור באינטרנט, בפורמט ידידותי, עם תיוג הנושאים הנדונים, היה מאפשר לציבור להביע את דעתו ביעילות ובמהירות באמצעים העומדים לרשותו - כגון מחאה חברתית (דוגמת המאבק על המע"מ על פירות וירקות), הנעת חברי כנסת להילחם על שינוי הסדרים מסוימים ועוד.

למשרד האוצר אין אינטרס לפרסם את מלוא המידע מראש - הוא מעוניין למזער את הלחצים המופעלים עליו לשינוי החוק. גם לפוליטיקאים אין אינטרס רב בחשיפת מלוא פרטי ההסדרים מראש: כך יוכלו להציג לציבור באופן מניפולטיבי את "הישגיהם" בחזיתות שונות, ולהסתיר את אי־פעולתם באחרות. לכן זהו בדיוק המקום שבו עקרונות חופש המידע צריכים לבוא לידי ביטוי.

גם תקציב המדינה, אשר כיום כבר ברור לכל שעליו להיות פתוח לעיון הציבור, אינו באמת זמין. לכאורה, התקציב פתוח לעיון הציבור באתר החשב הכללי ומאפשר ביצוע חיפוש דיגיטלי. בפועל, הפלטפורמה המוצעת אינה מניחה את הדעת ואינה מאפשרת עיון ממשי באופן שהתקציב מחולק. השאילתות האפשריות מוגבלות למונחים מדויקים, אינן מפנות לאלפי הסעיפים המוזכרים בו, לאחוזים מהתקציב ולמהות התקצוב, ומסתכמות בהצגת סכומים סופיים בלבד.

בעידן המידע, שבו אפשר בקלות רבה לתייג כל פריט תקציבי ולאפשר שקיפות מרבית בחלוקת התקציב (בעיקר כספים שהוסוו בקטגוריה לא שגרתית) - האתר הנוכחי הוא בבחינת לעג לרש.

ללמוד מהאמריקאים

בהקשר של חופש המידע, על ישראל ללמוד מהנעשה במדינות אחרות בעולם. הממשל האמריקאי, למשל, חשף בסדרת פעולות שנועדו לעודד שקיפות ופתיחות חלק נכבד ממאגר הידע המצוי בניירות העבודה ובדו"חות הממשלתיים: באתר data.gov יכול כל דיכפין לעיין במחקרים, בסיכומים ובהמלצות מדיניות של הממשל. באתר recovery.gov יכול הציבור לעקוב על בסיס יומי כיצד מושקעים כספי הסיוע להצלת הכלכלה במשק האמריקאי, בליווי ממשק ידידותי וגרפים מפורטים.

באתר usaspending.gov חושף הממשל ללא כחל וסרק ניתוח מקיף ועדכני של מאות פרויקטים במשרדי הממשל השונים (פנימיים ושל קבלנים חיצוניים). הניתוח כולל מידע עדכני המוצג באופן ברור ובהיר, כולל מדדי עמידת כל פרויקט במסגרת התקציב שנקבעה לו, בלוחות הזמנים ובמדדים איכותיים ספציפיים, בצד מידע כללי על הפרויקט - מי הגורם האחראי לו בממשל, לטובת איזו אוכלוסייה הוא מבוצע, וכדומה. עבודת איסוף המידע ארכה זמן רב והתאפשרה בזכות תיאום בין המשרדים השונים, אך עתה כל הפרויקטים שקופים לעיון הציבור.

כחלק מנורמות השלטון התקין, יש לפעול להטמעת עקרונות חופש המידע במשרדי הממשל בישראל באופן שוטף.

הכותבת היא עו"ד במשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות', ובעלת תואר דוקטור מאוניברסיטת ייל בארה"ב