במת כלכליסט: בין שרון לנתניהו

ערב אישור התקציב של שנת 2005 צלצל הטלפון בביתו של אשר חיון, אחד היועצים של שר האוצר אז. על הקו היה בנימין נתניהו, שר האוצר. "אשר", אמר נתניהו, "דווח לי ששודר ברדיו שטומי לפיד היה בחווה, לחץ על ראש הממשלה אריק שרון והגיע עמו להסכמה על הקצאת 700 מיליון שקל לטובת החינוך הגבוה". חיון אמר לשר שיבדוק את העניין ויחזור אליו בהקדם. הוא פתח את הרדיו, ובמהדורת החדשות אכן שמע את הידיעה.

ככל הנראה מדובר בארוחת ערב שכללה בין השאר גולש הונגרי (כדי לרצות את טומי לפיד המנוח), שבה סוכמו דברים מעל לראשו של שר האוצר נתניהו. בארוחת הערב, כפי שפורסם, סוכם בין השאר שמפלגת שינוי שלפיד עמד בראשה תסייע לראש הממשלה בנושא ההתנתקות, ושלתקציב יתווספו 700 מיליון שקל לחינוך הגבוה - בלי להתייעץ עם בכירי האוצר, ובלי להצביע על מקור תקציבי.

זאת ועוד: לכולם זכור המאבק שניהל נתניהו על ביטול הפטור ממע"מ שחל על העיר אילת. למרות הלחצים הפוליטיים של גורמים בכירים בליכוד ושל גורמים מסחריים - נתניהו לא נכנע. גם כאן חזר אותו "נוהל": עקב לחצים שונים ביטל שרון את הפטור מעל ראשו של שר האוצר, גם הפעם ללא דיון מאקרו־כלכלי וללא התייעצות.

מנהיגות ואחריות מול התקפלות ולחיצות

במקרה של אריאל שרון השתמשו התקשורת והשמאל בישראל באותה תקופה בטרמינולוגיה שכללה ביטויים כגון "מנהיגות", "אחריות", "אומץ לב" ו"ראייה ממלכתית רחבה". במקרה של נתניהו היום משתמשים אותם גורמים בביטויים כגון "התקפלות", "זגזוג", "לחיצות", ומה לא. כל זאת - על אירועים זהים.

מדוע אתרגו את אריאל שרון? בגלל ההתנתקות החד־צדדית מעזה, מהלך שכיום גם הימין וגם השמאל מסכימים שהיה אחד השגויים ביותר בהיסטוריה של ישראל. אבל אצל התקשורת והשמאל בישראל כל מי שמדבר על ויתורים טריטוריאליים ואחרים, בלי לקבל דבר ממשי בתמורה, הופך לאתרוג. מי שמנסה לנהל משא ומתן תקיף ואופטימלי של תן וקח, כמקובל, נחשב לימני קיצוני.

כדי "להיות בסדר" עם השמאל והתקשורת, אתה אף חייב להצהיר מראש שתוותר, דבר שהוא בגדר כסילות מוחלטת בניהול משא ומתן. למיטב הבנתי, רצוי להיכנס למשא ומתן כשהקלפים צמודים לחזה, ולתבוע דרישות מופלגות כדי להשיג כמה שיותר.

בנימין נתניהו ויובל שטייניץ נחשבים לאנשים אינטליגנטיים מאוד. אני מניח שהם ידעו את המובן מאליו: החלת המע"מ על הפירות והירקות תחולל מהומה. אני מאמין כי בתיאום הם הכניסו את נושא המע"מ כ"עז", כמקובל במשא ומתן על תקציב מאז ומעולם. יש במהלך גם חוכמה פוליטית, המחזקת את בן הברית והחבר אלי ישי.

שורה קבועה של עזים

בעקבות המהלך הזה זכו נתניהו ושטייניץ לקיתונות של רותחין. נוצר הרושם שכל מה שנתניהו יעשה, ולו המעשה הנכון ביותר, יוצג לא טוב. אלא שבשיטת הממשל הנוכחית כמעט אי אפשר לנהוג אחרת. העמדות השונות שמביאות בסופו של דבר לתקציב המוסכם אינן בהכרח ענייניות, אלא ביטוי לרצונות של סקטורים שונים. לכן אין ברירה אלא לנהוג בעורמה, ולהכניס למשא ומתן "עזים" למכביר, כדי להוציאן מאוחר יותר.

כמעט בכל הדיונים שנערכו בעבר על תקציב המדינה הוכנסו "עזים" קבועות: ביטול פטור ממס על משמרות, ביטול הקלות במס על קרנות ההשתלמות, וכן ביטול הפטור ממע"מ בעיר אילת. זה כמעט ריטואל קבוע.

הייתי ממליץ שבנימין נתניהו ישנן לעצמו להבא: "מה שהיה מותר לאריק שרון בדרך להתנתקות, על צלחת גולש בחווה, אסור לי לעשות באותה קלות. עליי לתכנן את המהלכים האלו ביתר זהירות - כי אורבים לי".

הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר