$
דעות

קומת הוועדות: הגנון של דנון

הר הגעש שבין בנק ישראל לבנק הפועלים זה אולי לא המקום בשביל הח"כ הטרי דני דנון לצאת מאלמוניותו

שאול אמסטרדמסקי 07:5507.05.09

דנון מואס באלמוניות

 

לפני עשרה ימים, בשעת צהריים רגועה, נחתה בתיבות הדואר האלקטרוני של כתבי הבנקים והכתבים הפרלמנטריים הודעה לעיתונות, מהסוג שלא רואים בכל יום. בתמצית, ח"כ דני דנון (ליכוד) הודיע חגיגית לבעלת השליטה בבנק הפועלים, שרי אריסון, שאם בתוך עשרה ימים

לא תפטר את יו"ר דירקטוריון הבנק, דני דנקנר, הוא, ח"כ דנון, יוביל לכך שהכנסת תחייב אותה לעשות כן, אף שהדבר כלל אינו בסמכותה.

 

בתורת המשחקים היו קוראים לזה "איום סרק". עד אותו רגע היה ח"כ דני דנון שם אלמוני למדי עבור רוב הציבור. כמספר 24 ברשימת הליכוד, אחד מחברי הכנסת הבודדים של המפלגה שלא זכו לתפקיד יוקרתי בממשלה, דנון נודע רק ליודעי ח"ן במפלגתו. מי שלא הכירו עד אותו רגע יכול היה להתבלבל ולחשוב שמדובר בדמות פיקטיבית מ"ארץ נהדרת".

 

דנון, ככל הנראה, מאס באלמוניותו. הוא רצה כותרת. חיפש דנון וחיפש, ואחרי שהבין שהסכסוך בין בנק הפועלים לבין בנק ישראל על שאלת המשך כהונתו של דנקנר הוא בעל פוטנציאל תקשורתי שלא יסולא בפז, החליט לעשות מעשה. הוא שיגר אולטימטום לאריסון, כך נכתב במפורש באותה הודעה לעיתונות, ואכן זכה ב־15 דקות התהילה הנכספות.

 

באותו יום, כאשר התפרסמו בכלי התקשורת ידיעות על איומי המלחמה מצד הרפובליקה של דנון, התקשר אלי בכיר מאחד הבנקים. דווקא כזה שכלל אינו צד בעניין. "שמעתי שדני דנון החליט להציב אולמטימטום לשרי אריסון", הוא אמר לי בקול מהוסס, ותהה: "זה נכון?". כשהשבתי בחיוב, שאל הבכיר בפליאה: "אבל תגיד, מי זה בעצם דני דנון?".

 

ריבלין מטיף מוסר

 

כמה שבועות קודם לכן, זמן קצר לאחר הבחירות, קיימה הכנסת יום עיון מיוחד בנושא המשבר הכלכלי. ח"כים חדשים רבים הגיעו לדיון, שהשתתפו בו פרופסורים מכובדים וכן בכירים במשק, כדי ללמוד את הנושא ולשמוע דברי טעם. ביום העיון השתתף גם נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר.

 

בתום הרצאתו הפנו אליו הח"כים שאלות שונות. הגדיל לעשות הח"כ הטרי אופיר אקוניס, שנבחר השבוע ליו"ר ועדת הכלכלה, ששאל את פישר אם יש סכנה ממשית לקריסתו של בנק בישראל. פישר הנבוך השיב את המצופה ממנו, ואמר משהו על כך שהמערכת הבנקאית בישראל במצב טוב לעומת העולם.

 

אלא שיו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, חבר מפלגתו של אקוניס, לא היה יכול להתעלם מהעניין. בדרכו הריבלנית האופיינית עקץ את אקוניס וסיפר שבשעה שהוא עצמו היה חבר כנסת חדש, לפני 20 שנה, הוא חיכה שלושה חודשים בטרם העז לפצות את פיו במליאת הכנסת. וגם אז, אמר ריבלין, עשה זאת בחרדת קודש. היום, הוסיף ואמר, הח"כים החדשים בקושי מחכים שלושה ימים. אקוניס הבין את הרמז, והשתתק. לדנון, לעומתו, כך התברר בשבוע שעבר, אצה הדרך.

 

אז מי קופץ בראש?

 

הכנסת היא הרשות המחוקקת. ככזו, תפקידה, בין היתר, לפקח על עבודת הממשלה. זהו תפקיד בעל חשיבות עליונה, בוודאי בתקופה זו, שבה נדמה כאילו הכנסת הפכה להיות קבלן משנה של הממשלה, בעוד ההפך אמור להיות הנכון. עם זאת, עם כל הכבוד לחברי הכנסת, גם הם צריכים לדעת את מקומם.

 

בטרם השתלח דנון באריסון, טוב היה עושה לו היה לפחות קורא את הדו"ח המלא של המפקח על הבנקים בעניין בנק הפועלים, זה שטרם פורסם. אז אולי היה מבין שגם אם קוראים לך דני דנון, זה עוד לא אומר שבידיך הסמכות להמליך מלכים או להדיחם.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x