במת כלכליסט: למה חוק ההסדרים מדאיג

חוק הסדרים של יותר מ-200 עמודים הוא דבר מדאיג. הוא מדאיג כי לא ייתכן שכמה עשרות הכלכלנים שעובדים באגף התקציבים יוכלו להציע תוכנית מקצועית לרפורמות בכל המשק. לעבודה נכונה ושיטתית היה צריך תשתית שונה לגמרי של כוח אדם, גם מבחינת הכמות וגם מבחינת גיוון הניסיון וההכשרה. אין בכך כדי לפסול את הכלכלנים באגף התקציבים ובשאר האוצר. השיטה היא אשר זקוקה לשינוי.

חוק ההסדרים מדאיג כי הוא מחזיר אותנו לימי ביבי העליזים באוצר, שבהם מפריטים כל מה שזז. המשבר העולמי לימד את כל המדינות שהשוק החופשי סובל מהמגבלות שלו, וכולן מתערבות באופן מסיבי בשוק. אבל אצלנו לא לומדים כלום ולא שוכחים דבר. הוא מדאיג כי באגף התקציבים כנראה עדיין לא הפנימו את החלק במבוא לכלכלה שבו הסבירו את תפקידה של הממשלה במשק: לפעול היכן שיש כשלי שוק.

החינוך מצמצם אי־שוויון

אחד מכשלי השוק שבהם מטפלת הממשלה הוא מה שקרוי השפעות חיצוניות. אלו יכולות להיות שליליות, כמו במקרה של גזי חממה: חברה שפולטת אותם גורמת נזק לאוכלוסייה בלי לשאת בעלותו, ולכן יש צורך שהממשלה תתערב. יש גם השפעות חיצוניות חיוביות, למשל חיסון בפני מחלקות מדבקות: כאשר ילד אחד מתחסן בפני מחלה מדבקת, גם הילדים האחרים חולים פחות. במקרה המוצלח, כמו במקרה של אבעבועות שחורות, החיסון של האוכלוסייה הביא בעצם להכחדת המחלה. אם כך, מסיבות של יעילות כלכלית צריך לחסן את האוכלוסייה בחינם. ומה קורה אצלנו? גובים תשלום על החיסון. "אני משוכנע שבאוצר לא מבינים את נושא ההשפעות החיצוניות, שהוא בסיסי כל כך", אומר לי בצער עמית המומחה לכלכלת בריאות.

דוגמה אחרת להשפעה חיצונית חיובית, שלומדים כבר במבוא לכלכלה, היא חינוך. כמו במקרה של החיסון, חינוך טוב גם למקבלי החינוך וגם לאחרים בחברה, למשל ילדיהם. היסטוריונים כלכליים מוצאים עדויות לכך שארצות הברית צמחה מהר יותר משאר ארצות המערב, משום שהיא הנהיגה חובת חינוך תיכון לכל לפני הארצות האחרות. החינוך הוא הכלי היסודי למובּיליות חברתית: התפוצה של החינוך הגבוה בארה"ב אחרי מלחמת העולם השנייה הביאה להקטנת האי־שוויון בזמן הצמיחה הכלכלית הגדולה. חוק החיילים המשוחררים (The GI Bill), שהבטיח לכל אחד לימודים בחינם, היה גורם חשוב בדמוקרטיזציה של ההשכלה הגבוהה.

התרחבות מערכת החינוך הגבוה בישראל, בדגש על המכללות האזוריות והפריפריה, נעשתה כדי לעודד את הנגישות של החינוך הגבוה למי שביכולתו לעמוד מבחינה אקדמית בדרישות התואר הראשון ואולי גם ביותר מכך. במו עיניי ראיתי כיצד הנגישות להשכלה גבוהה של תלמידים באוניברסיטת בן־גוריון אפשרה להם לרכוש מקצוע, לתרום לעצמם ולחברה, והם מאיישים היום עמדות בסקטור הציבורי והפרטי. אולם ההשפעות החיצוניות של מערכת ההשכלה הגבוהה אינן מתמצות רק בחינוך, אלא גם במחקר. לולא מחלקות ברמה בינלאומית למתמטיקה, לפיזיקה ולהנדסה, לא היתה קמה תעשיית ההייטק, שאין חולק על תרומתה למשק ולביטחון הלאומי.

מאמינים בתועלת אישית

השפעות אלו חומקות כנראה מעיני האוצר: המודל המושגי שלו להשכלה הגבוהה הוא של שוק ללא השפעות חיצוניות. מודל זה מכתיב שכר לימוד גבוה: כמו בתרופות, הפרט אמור לשלם עבור התועלת שלו מההשכלה בלי לקבל הנחה על התועלת שהאחרים מקבלים ממנה. זו היתה תפיסת האוצר בוועדת שוחט, והיא הבסיס לכישלון של ניסיון זה לשיקום המערכת.

בחוק ההסדרים מנסים שוב לשנות את מבנה ההשכלה הגבוהה, הפעם באמצעות הכפפת חלוקת התקציב בתוכה לאוצר. וזה מדאיג מאוד. אם יצליח האוצר בתוכניתו, ייתכן שייעלמו היתרונות החיצוניים של מערכת ההשכלה הגבוהה, שהיו מנוע צמיחה עיקרי במשק. האם אפשר כבר לחפש חברים לוועדת החקירה הבאה?

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל