במת כלכליסט: ביהמ"ש בניסיון לעצור את הדומינו
איך יטפלו בתי המשפט בצד של המשבר ששייך אליהם - הטיפול בחברות הקורסות?
המשבר הכלכלי הפוקד את העולם לא פסח על ישראל, והתחזית העגומה, גם אצלנו, היא שחברות רבות יקרסו. ההתנקזות הטבעית הצפויה, אם כן, תגלגל את בעיית החברות המדממות לפתחם של בתי המשפט. שאלת המפתח היא האם בתי המשפט ערוכים לטפל בחברות הנופלות, תוך ראייה רחבה של הפגיעה כחלק מהמשבר
לשנות את נקודת האיזון
בימים כתיקונם נקודת המבט של בית המשפט מתמקדת בעיקר בחברה שלפניו והמעגל הקטן שמסביבה. הסיכויים שקריסה של חברה מסוימת תגרור תגובת שרשרת נמוכים, אם כי גם כשאין סכנה כזו בית המשפט מעדיף ניהול חברה כ"עסק חי". בימי משבר עולמי כזה המתרגש עלינו, נקודת המבט של בית המשפט חייבת להתייחס לאפקט של החלטותיו על האינטרס הציבורי הכולל.
מכיוון שהערך המוסף של כל קריסה בימינו עלול להיות כה דרמטי (הן להתרחשותן של קריסות נוספות, והן בהוספת נופך שלילי ל"אווירה" של כאוס כלכלי, אשר לכשעצמה מוסיפה, כידוע, לסחרור של השוק), הרי שנקודת המוצא של בתי המשפט צריכה לעבור מ"העדפה" גרידא של אי־פירוק - ל"העדפה מתקנת".
בנסיבות אלה מצופה מבתי המשפט לשנות דרמטית את נקודת האיזון ביחסם לאופציה של פירוק למול זו של הבראה, תוך פיתוח פרקטיקה שתתאים לצרכים שמולם מתמודדות החברות בפועל, והענקת מקום רחב יותר להקפאות הליכים והסדרי שיקום.
ההסדרים בדין הקיים נועדו לימות "חול" ולא לימי "צונאמי". כבר כעת ברור כי למרות הגישה הרווחת של בתי המשפט, המנסים להציל עסקים מקריסה, קצרה ידם של המבחנים המקובלים כיום לאישור הקפאות הליכים - ויהיה צורך באימוץ כלים בלתי שגרתיים. אם ניישם את הדין הקיים לעת משבר זו, אף שהוא לא נועד עבורה, אנו עלולים להגיע למצב שבו רק מיעוט זניח של חברות יצליחו להגיע למצב של הבראה.
כך, למשל, הדין הקיים מטיל על החברה החפצה במסלול של הבראה את הדרישה לגבש כבר בתחילת הדרך תוכנית הבראה. אלא שנראה כי בתקופה רוגשת זו מרבית החברות המבקשות את הגנת בית המשפט אינן מסוגלות לעשות כן. גיבוש תוכנית הבראה - לרבות פירוט הדרכים לביצועה, העלויות הכרוכות בה, הרה־ארגון ומקורות המימון - הוא דרישה לא רלבנטית ובלתי מעשית במצב המשברי הנוכחי.
החברות זקוקות לשקט
הדבר הראשון שלו זקוקה חברה שהגיעה לבית המשפט הוא שקט תעשייתי לתקופה זמנית, כדי שתוכל לייצב את עצמה בתוך הכאוס הכלכלי, ורק לאחריו היא תוכל ליצוק תוכן לתוכנית הבראה. בדומה ל"כפתור" הבורסאי העוצר את המסחר בני"ע שעה שהוא נכנס לסחרור, ומאפשר לסביבה להתייצב טרם שיימשך, חברות זקוקות בראש ובראשונה לזמן פציעות לצורך התייצבות, המהווה תנאי הכרחי לגיבושה של תוכנית הבראה.
מובן שעדיף היה כי המחוקק ייכנס לפעולה ויגבש פתרונות הולמים. אולם לא ניתן להתעלם מהמציאות, שבה בהיעדר לובי חזק ודעת קהל ספציפית (ומקרה קופות הגמל יוכיח זאת) המחוקק אינו ממהר לפעול. נוכח זאת, בתי המשפט אינם יכולים לנקוט גישה של "שב ואל תעשה". מצופה מהם ליטול את תפקיד "ההולנדי הקטן" ששם את ידו בפרצה למניעת השיטפון. וכבר היו דברים מעולם: בימי האינפלציה התלת־ספרתית בשלהי שנות השבעים, בית המשפט יצר את דוקטרינת השיערוך בדרך של "חקיקה שיפוטית", כעזרה ראשונה לשמירת ערך הכסף.
במצב המשברי הנוכחי, כל המערכות חייבות להתכבד ולנסות לתת מענה מיידי. לבית המשפט מקום מרכזי בכלל זה.
הכותב הוא שותף בכיר במשרד חיים צדוק ושות'
