פוטו רצח: צנזורה ברחבי העולם

סיקור עיתונאי של משטרים טוטליטריים, ממשלות אלימות ומדינות שאין בהן זכויות אזרח מצליח לעתים לחולל שינוי חברתי - אבל מלווה פעמים רבות בהתנגדות אלימה. העובדה שעיתונאים נהרגים, נעצרים ומצונזרים בלא מעט מדינות בעולם היא הוכחה לא רק לסיכון הכרוך במקצוע אלא גם לאחריות הרבה המוטלת על כתפיהם. ארגון "עיתונאים ללא גבולות", הלוחם למען חופש העיתונות בעולם, מפרסם דו"ח שנתי על פגיעות בעיתונאים ובחופש הדיווח שלהם, ומשקף בעצם גם את מצב הדמוקרטיה וזכויות האדם בעולם. מהדו"ח של 2008 עולה שהמצב השתפר קמעה, לפחות מספרית, אבל ב"עיתונאים ללא גבולות" טוענים כי אין מקום לאופטימיות. מבחינתם הדיכוי רק השתנה ונהפך למגוון יותר.

ב־2008 נרצחו ברחבי העולם 60 עיתונאים, ירידה של 31% לעומת 2007, שבה היה מספר הנרצחים 87. גם מספר המעצרים והתקיפות הפיזיות של עיתונאים (כולל צלמים, כמובן) ירד באופן ניכר ב־2008. אזורי הרציחות מתרכזים בכמה "אזורים חמים", ואסיה־פסיפיק ומגרב־המזרח התיכון הם עדיין המסוכנים ביותר. עיראק קיבלה את המקום הראשון המפוקפק עם 15 עיתונאים שנהרגו בה ב־2008, במקום השני עומדת פקיסטן עם שבעה עיתונאים הרוגים, הפיליפינים עם שישה ואחריהן מקסיקו עם ארבעה עיתונאים שנהרגו. ירידה ניכרת חלה במספר העיתונאים שנהרגו באפריקה - מ־12 ב־2007 לשלושה ב־2008 - אולם הסיבה העיקרית לכך היא כנראה העובדה שעיתונאים רבים פשוט חדלו לעבוד באזור, ובכמה מהמקרים פשוט נפסק הכיסוי העיתונאי באזורי מלחמה, דוגמת סומליה.

עם זאת, מספר המעצרים ליותר מ־48 שעות גדול בעיקר באפריקה, שבה זוהי כמעט שגרה שעיתונאים מסיימים את היום בתא מעצר משטרתי לאחר שהם מעצבנים קצינים בכירים בכיסוי של נושא שאינו מתאים להם. מרבית המעצרים בעיראק (31) היו של עיתונאים עיראקים שעובדים עבור סוכנויות זרות, ואילו רוב מקרי המעצר בסין (38) התרחשו במהלך האולימפיאדה.

הדיכוי עובר לאינטרנט

ההשפעה הגוברת של האינטרנט מלווה בדריכות גוברת מצד הממשלות במדינות טוטליטריות, ובכל שנה מפתחות ממשלות אלה כלים חדשים שמאפשרים להן לשלוט באינטרנט ולעקוב אחר המידע המופץ בו. ככל שהבלוגספירה נעשית תופעה עולמית יותר, כך גם גוברות בהדרגה התגובות האלימות לביקורת המופצת ברשת האינטרנט. ב־2008 נהרג לראשונה "עיתונאי אזרחי" - איש העסקים הסיני וואי וונוהא, שהוכה למוות על ידי המשטרה בשעה שצילם התנגשות של מפגינים בכיכר טיינאנמן ב־7 בינואר. מקרים של צנזורה באינטרנט נרשמו ב־37 מדינות, והמובילות הן סוריה (162), סין (93) ואיראן (38).

אתרי שיתוף קבצים כמו יוטיוב ודיילימושן נהפכו למטרות עיקריות של ממשלות המנהיגות צנזורה, ועוד ועוד אתרים נחסמים או מסוננים בגלל תוכן הנחשב לפוגעני. ממשלות מסוימות אף פוגעות לעתים קרובות באתרים שיתופיים, בעיקר רשתות חברתיות, ויוצרות בכך צנזור המוני. מקרים מוכרים הם של צנזורת אתרים כמו טוויטר בסוריה או פייסבוק, שנחסם בסוריה ובתוניסיה ומסונן בטורקיה ובאיחוד האמירויות.

בהדרגה ממשלות רבות יותר גם מגיבות במעצרים לביקורת מצד בלוגרים. בסין נעצרו השנה עשרה מתנגדים לממשל שהביעו ביקורת באינטרנט, ו־31 הותקפו פיזית או אוימו. באיראן נערכו 18 מעצרים, 31 התקפות פיזיות ועשר הרשעות. ביטוי חופשי באינטרנט נחסם גם בסוריה (שמונה מעצרים, שלוש הרשעות), במצרים (שישה מעצרים), ובמרוקו (שני מעצרים ושתי הרשעות). והתרסקות חופש העיתונות בלטה אולי יותר מכל במיאנמר, שבה עצר ושפט השנה הממשל הצבאי את הבלוגר והקומיקאי צרגנר וגזר עליו 59 שנות מאסר.