$
משפט

מה אפשר ללמוד מההרשעות הכלכליות הבולטות של 2008

לרגל סיום השנה האזרחית, חמישה משפטנים מובילים מצביעים על ההרשעות הכלכליות הבולטות של השנה ומסכמים מה הן מעידות עלינו, ובעיקר - אילו לקחים אפשר להפיק מהן לעתיד

איתי הר אור 07:0029.12.08

בועז יונה בועז יונה צילום: חיים צח
בועז יונה, חפציבה: הקבלן שהפך אלפים לחסרי בית

 

קוני דירות תמימים שאיבדו את כל רכושם ופלשו עם ילדיהם לבתים מוכנים למחצה, בריחתו החפוזה של מנכ"ל חברת הבנייה מהארץ, והסגרתו המתוקשרת - כל אלה העלו השנה לתודעת הציבור את פרשת חפציבה. במחצית השנייה של השנה הורשע המנכ"ל והבעלים, בועז יונה, בעסקת טיעון, והפך לאויבם המושבע של אלפים שנפגעו ממעילתו ומיאנו להסתפק בגזר הדין שהוטל עליו - שבע שנות מאסר בפועל ופיצוי של 8 מיליון שקל. המסקנות שאפשר להסיק מפרשת "חפציבה" יכולות להתפרס על פני עמודים רבים, אך "כלכליסט" בחר להתמקד בהיבט הרגולציה התאגידית, שעשוי לצמצם את הסיכוי להתרחשות מקרה דומה בעתיד.

 

פרופ' יוסף גרוס, ממשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות', בחר לציין בייחוד את הצורך בהסדרת מעמד נאמני האג"ח, שתפקידם הוא להגן על המשקיעים: "נאמני האג"ח הם בעצם גורם שמתמנה מטעם החברה להגנה על בעלי איגרות החוב שמונפקות לצורך גיוסי הון. זהו תפקיד בעייתי כי מצד אחד החברה היא זו שמשלמת להם, ומצד שני הם אמונים להגן על פירעונה של ההלוואה לטובת מחזיקי האג"ח. אחרי מה שקרה עם חפציבה, ברור שיש להסדיר את המעמד והתפקידים הרבים המוטלים על אותו גורם שנקרא 'נאמן', וחייבים לתת לו יותר כוח וסמכויות. לא רק להמתין ליום פירעון, אלא לתת לו אפשרות להיות צמוד יותר למה שקורה בחברה".

 

בכלל, גרוס מציין כי המסקנה החשובה ביותר מן הפרשה היא שקיים צורך ממשי להסדיר ולהרחיב את עניין הנאמנות:

"כיום, נאמנים טוענים שאין די כסף שבאמצעותו יוכלו להשיג את אמצעי הפיקוח, ויכול להיות שצריך לחשוב על מדיניות חדשה של הנפקת אג"ח בחברות שאין להן הון עצמי מספיק. מדובר בחברות שלוקחות את כספי איגרות החוב והופכות אותו להון עצמי במדינות כמו הונגריה. בכך הן יוצרות בסיס רעוע מאוד להלוואה, שכן ההון העצמי הוא כמעט הביטחון העצמי שיש לנושים".

 

עובדיה כהן עובדיה כהן צילום: עמית מגל
המורשעים בפרשת הירשזון: ההנהלה שגנבה מיליונים

 

מקום מרכזי בין מורשעי השנה תופסת פרשת הירשזון, על כל מורשעיה עד כה. מעילת המיליונים בכספי הסתדרות העובדים הלאומית ועמותת ניל"י, והעובדה כי בוצעה בשיתוף פעולה שיטתי של בכירי ההסתדרות, חשפה את הקלות הבלתי נתפסת שבה גזברים, מנהלי אגפים, מנכ"לים ומנהלי חשבונות עושים יד אחת ומשלשלים לכיסם מיליונים מכספי פנסיה ועמותות רווחה. רונית גרטי, עובדיה כהן, דוד כהן ו אמציה בונר כבר הודו בעסקות טיעון בעבירות חמורות, וחלקם נשלחו לריצוי עונשי מאסר ממושכים. משפטו של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון עצמו נמשך בינתיים, ובשבועות הקרובים הוא יעלה על דוכן העדים וימסור את גרסתו במסגרת פרשת ההגנה.

 

כתשובה לשאלה מה אפשר ללמוד מהפרשה עד כה, בחר "כלכליסט" להתייחס להיבט של טוהר המידות ויחסי הגומלין שבין החוק הפלילי למשפט המינהלי.

 

דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, פרופ' יואב דותן, טוען שיש לנצל את פרשת הירשזון כדי ללמוד להבחין בין פרשות שחיתות פליליות לבין מקרים של התנהגות בעייתית, שאינה נופלת בהגדרות חוק העונשין.

 

"הירשזון זה מקרה פשוט יחסית, שהגיע לאן שהיה צריך להגיע", מסביר דותן. "לעומת זאת, אנחנו שומעים הרבה על 'שחיתות ציבורית', אבל לא תמיד עושים הבחנה בין מקרים פליליים ברורים למקרים שבעצם נמצאים בשטח האפור של אי־תקינות מינהלית. עמדתי היא שאנחנו מחילים את המשפט הפלילי על יותר מדי נושאים ומקרים, באופן שאינו נוהג בשיטות משפט אחרות.

 

"על פניו, פרשת הירשזון היא מאותן פרשיות שיש בהן שחיתות פלילית ברורה, אבל כשמנסים להחיל את המשפט הפלילי על פרשיות גבוליות יותר כגון מינויים פוליטיים, הדמוקרטיה היא זו שמשלמת מחיר מכיוון שבציבור נוצרת תחושה ש'כולם גנבים'. אני לא בטוח שהדמוקרטיה שלנו מרוויחה מהפליליזציה הזאת. פרשת הירשזון ממחישה לנו את הצורך בהפרדה בין המשפט הפלילי לבין מקרים שהם אמנם מאוד 'לא אלגנטיים', אבל לא פליליים".

 

אלי רון אלי רון צילום: אלכס קולומויסקי
אלי רון, ממציא הפל־קל: המהנדס שלימד איך לא לבנות

 

סרטון קצר, שבו ברגע אחד רוקדים באי החתונה של קרן ואסף דרור בשמחה, וברגע הבא הם נשאבים אל תוך התהום שנפערה ברצפת אולם השמחות, ייחרט לעד בתודעת האסונות הישראלית העגומה. רק בסוף נובמבר השנה, שבע שנים אחרי אסון אולם ורסאי, שלח בית המשפט העליון את ממציא שיטת ה"פל קל" אלי רון לארבע שנות מאסר, לאחר שהורשע בגרימת מוות ברשלנות אך זוכה מעבירה של הריגה. האסון הנורא המחיש את הסכנה הטמונה בעבירות ליקויי הבנייה בישראל, שבמקרה הטוב מסתכמים באריחי בניין שצונחים אל הקרקע, ובמקרה הרע - ברצפה שנשמטת תחת רגליהם של עשרות חוגגים בחתונה.

 

יו"ר ועדת החקירה הממלכתית לעניין בטיחות מבנים ומקומות המשמשים ציבור שהוקמה לאחר אסון ורסאי, השופט (בדימוס) ורדי זיילר, ממעט להתראיין לגבי תפקידו, אך הסכים לדבר עם "כלכליסט" על הלקח החשוב מבחינתו: "השאלה היא מה אפשר ללמוד מהמקרה על אכיפת הוראות החוק בישראל, שכן בכל הקשור לאסון ורסאי ההוראות היו קיימות ונכונות. מסקנתי, והיא משותפת לכל ועדות החקירה שעמדתי בראשן, היא שמבחינת הוראות החוק הכל מצוין במקרים הנחקרים, והכשל נוצר משום שאין קיום של אותן נורמות הקבועות בחוק.

 

במקום שבו נורמות החוק אינן מקוימות ואינן נאכפות, אי אפשר לצפות מניעת אסונות נוספים. גם את אסון ורסאי אפשר היה למנוע אילו היתה אכיפה ראויה. בעיניי, גם בלי הנורמות המתוקנות שקבעה ועדת החקירה ניתן היה למנוע את האסון אילו רק היו מקיימים את הנורמות ואוכפים אותן כנדרש".

 

ישראל פרי ישראל פרי צילום: תומריקו
ישראל פרי: העו"ד שגנב כספי פנסיה

 

העובדה שחלק מנפגעי הגניבה של עו"ד ישראל פרי היו קשישים ניצולי שואה רק הוסיפה לכיעור שבגניבת הענק שלו מכספי הפנסיה הגרמנית של אלפי ישראלים מבוגרים.

 

לפני כשנה הורשע פרי בגניבה של מאות מיליוני מארקים גרמניים מאנשים שהצטרפו כמבוטחים ל"ארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי", בעקבות הסכם שנחתם בין ישראל לגרמניה. לצורך הצטרפות לתוכנית זו נדרשו הזכאים להפקיד סכום חד־פעמי לכיסוי הפרמיות החודשיות, ופרי החתים כ־30 אלף מהם על טפסי הרשמה לארגון - מבלי שגילה להם כי תנאי ההלוואות מותירים בידיהם רק חלק קטן מהרנטה, וכי החברות שסיפקו להם את האשראי הן בשליטתו. הפרשה חשפה היקפי גניבה עצומים, וכמו בפרשת הירשזון - גניבת כספים מהנזקקים להם ביותר.

 

נשיא בית הדין המשמעתי של עורכי הדין, עו"ד ציון אמיר, חושב שהלקח החשוב ביותר שאפשר ללמוד מפרשת פרי קשורה לעובדת היותו עורך דין שאמור להיות דווקא אמון על שמירת החוק.

 

"למיטב ידיעתי, המקרה הזה טרם הגיע לבירור במוסדות הלשכה, אבל במישור הכללי אני יכול לומר שאמון הציבור בעורכי הדין הולך ונפגע באופן אנוש, וקשה יהיה לשקם אותו כאשר יש פרשיות כאלה חדשות לבקרים. צריך לקום ולעשות מעשה, ולעשות מאמץ להשיב את אמון הציבור למקומו הראוי באמצעות העברת מדיניות נוקשה מאוד של בית הדין המשמעתי. חשוב מאוד לדעת שהחוק תוקן כך שהדיונים של בית הדין המשמעתי הם כיום פומביים, כך שכל הציבור - לא רק המתלוננים - יכול להגיע לדיוניו. נוסף על כך, יש להחמיר בעונשים שמוטלים על עורכי דין שסרחו ולהטיל עונשי השעיה ממשיים וארוכים, ובמקרים מתאימים גם השעיה לצמיתות".

 

יצחק רט יצחק רט צילום: יריב כץ
הסוס הטרויאני: החוקר ההאקר

 

הרשעה כלכלית חשובה אחרת השנה היתה בפרשת הסוס הטרויאני, שחשפה את הבטן הרכה של עשרות ארגונים בישראל שתפקודם מבוסס על מערכות מחשוב מתוחכמות, ובהם בנקים.

 

בתחילת אפריל הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את יצחק רט, מנכ"ל חברת מודיעין אזרחי לשעבר, על חלקו בפרשה. רט הודה עם חבריו בעבירות של חדירה למחשבים, האזנות סתר וניסיון לפגיעה בפרטיות. הרשעתם של החוקרים הפרטיים היכתה גלים בציבור, שנחשף לראשונה לפעולתם של בכירי החוקרים הפרטיים בארץ ולעומק נגישותם למידע רגיש על כל אחד מאיתנו.

 

ראש הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים, עו"ד יורם הכהן: "מידע אלקטרוני קל מאוד לגנוב, ובפרשת הסוס הטרויאני הכשל היה לגמרי באבטחת מידע. אנשים קיבלו דיסקט, התוכנה התקינה את עצמה והמידע פשוט זרם מהארגון החוצה.

 

"הפרשה זועקת לכל ארגון במשק להפנים את חובת אבטחת המידע המוחזק אצלו. ארגון שלא יגן על המידע שלו, ולא יבין שהמידע הזה הוא נכס כלכלי פרטי של אנשים - עובדים, מנהלים או לקוחות - עשוי להיתבע אם המידע ייגנב.

 

"חשוב להבין שבכל מקום שבו יש אינטרס לגיטימי של הרשויות לקבל מידע מסוים יהיו גם גורמים מפוקפקים שירצו את אותו מידע.

 

"זה נובע מהתופעה שאני מכנה 'עולם מתועד'. פרשת הסוס הטרויאני מאותתת על עולם הפשיעה העתידי, ועל הצורך שלנו להתגונן מפניו".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x