הכלכלה הפלסטינית: מבחני סיבולת

המבצע הצבאי שמנהל צה"ל מכוון נגד מטרות חמאס בעזה, ונועד להשיג שקט ארוך טווח. השאלה הגדולה אינה רק אם הוא יצליח לעשות זאת, אלא מה הסיכוי שיוביל להתמוטטות שלטון חמאס בעזה.

מדובר בהנהגה עמידה: שנתיים של מצור כלכלי לא ערערו את יסודות שלטונה. מצוקה ממושכת של כמעט

הפופולריות של חמאס רק עלתה

את המחיר שילמו תושבי הרצועה, כפי שמעיד דו"ח חדש של האו"ם לסיכום השנה. המשק העזתי שותק, שיעור האבטלה טיפס ל־49% (לעומת 23% בגדה המערבית), היקף היבוא ירד לכשליש מהיקפו לפני עליית חמאס (על יצוא אין בכלל מה לדבר). מערכת הבריאות הידרדרה, תמותת התינוקות עלתה. האו"ם מדווח על עשרות חולים שמתו ב־2008 בעודם ממתינים לאישור יציאה לטיפולים בחו"ל. 76% מתושבי עזה היו השנה תלויים בסיוע הומניטרי למחייתם. והנהגת חמאס המשיכה להפגיז, ובכך החמירה את המצב.

הציבור, מצדו, לא התמרד נגד השלטון. יתרה מזאת: על פי דיווחים אמינים למדי מעזה, הפופולריות של חמאס אפילו עלתה, וכך גם בגדה המערבית.

מתברר שרוב הפלסטינים בעזה הסתדרו עם המצוקה. ארגון הסעד של האו"ם (אונר"א) חילק מנות מזון בסיסיות לרוב התושבים שמחזיקים בתעודות פליט (כ־60% מהאוכלוסייה). מעט מזון נוסף הגיע מישראל, דרך המעברים. אפילו ביום שישי האחרון אפשרה ישראל מעבר של עשרות משאיות עם קמח, מזון, גז לבישול, תערובת לבהמות וציוד רפואי. את התמונה השלימו מאות המנהרות לאורך הגבול עם מצרים, שבהן הוברח כמעט כל דבר אפשרי; מצרכי מזון, עדרי כבשים, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה וציוד לחימה.

כוח עמידה של חברה שבטית מסורתית

הנהגת חמאס אמנם לא הורתה להפסיק את ההפגזות, אבל ניסתה להקל על מצוקת האזרחים. היא הנהיגה פיקוח על המחירים, נאבקה בשוק השחור, שיגרה שוטרים שהענישו בעלי חנויות שהעלו מחירים. בכל רחבי הרצועה הוקמו מוסדות צדקה ובתי תמחוי ("בנק האוכל" כינו אותם). בגלל המחסור בכסף מזומן (שקלים) גבר השימוש בדולרים, ובמקרים רבים התנהל המסחר בשיטת הבארטר, סחר חליפין.

גם המבנה החברתי המסורתי סייע להתמודדות עם המצב הכלכלי המחמיר. בחברה הפלסטינית, שמתאפיינת במרכיבים שבטיים ומשפחות רחבות, קיימים מנגנונים טבעיים של סולידריות וערבות הדדית. בני החמולה מרבים לעזור זה לזה, וכך נמנעות תופעות של עוני מרוד, רעב ומחסור בקורת גג. יכולתה של חברה כזאת לשאת בסבל גדול לעין ערוך מהיכולת של חברה מערבית מודרנית.

על רקע זה, כשלו כל הניסיונות להפיל את חמאס באמצעות מצור כלכלי. מנהיגי התנועה העדיפו לשמור על יוקרתם ולהסתכן בעימות האלים עם ישראל גם כשהמחיר נראה כבד מנשוא. אפילו כעת הם מעריכים כי ההתקפות הישראליות והמוני ההרוגים בעזה יעמידו לצדם את דעת הקהל הערבית והבינלאומית, שתפרוץ את המצור המדיני. מבחינת חמאס, הוא מציק הרבה יותר מהמצור הכלכלי.