"משבר כלכלי הוא חממה לפעילות עבריינית"
כלכליסט כינס לשיחה שישה מעורכי הדין המובילים בארץ בתחום עבירות הצווארון הלבן. כולם הסכימו שבעקבות המשבר נראה עלייה בפשיעה - אך ציינו שהמשבר גם מגדיל את הסיכוי לחשיפת עבירות כלכליות. ולמעט נציג הפרקליטות, כולם הסכימו שחוק הלבנת ההון גרם למדינה יותר נזק מאשר תועלת
פיטורים, צמצומים והפסדי עתק לא בהכרח יהיו התוצאה הגרועה ביותר של המשבר הכלכלי הנוכחי - כך לפחות טוענים ששת עורכי הדין המובילים בארץ בתחום עבירות הצווארון הלבן, שאותם כינס "כלכליסט" בשבוע שעבר לדון בתוצאות הפליליות של המשבר בשוקי ההון. השישה הסכימו שמשבר כלכלי הוא קרקע פורייה לפעילות עבריינית בכל התחומים, אם כי בנימה אופטימית משהו גם ציינו שהקריסה בארצות הברית היא שהביאה לחשיפת מעילת הענק של ברנרד מאדוף. עוד טענו כי חוק איסור הלבנת הון נכשל, שצריך לסגור את המכללות למשפטים ושעבירות משמעת של עורכי דין הפכו כבר לשיטפון של ממש.
ההיבט הפלילי של ההפסדים הכספיים נראה למתכנסים מובן מאליו. עורכת הדין יעל גרוסמן, המייצגת באופן קבוע מעורבים בפרשות הלבנת הון גדולות, מסבירה: "במצב כלכלי קשה יש בהחלט הסתברות גבוהה לביצוע עבירות. מצד שני, עולה גם ההסתברות לגילוי עבירות. הפרשה של מאדוף היא דוגמה מצוינת: על רקע המצב הכלכלי, אנשים ביקשו למשוך את הכספים מהקרן שלו, ואז הם בעצם גילו שהיא מרוקנת".
עו"ד ציון אמיר מסכים: "משבר כלכלי הוא חממה לפעילות עבריינית, בית גידול מובהק לפשיעה, כמעט בכל התחומים". עם זאת, מוסיף אמיר כי הדבר משתנה לפי סוג העבירות: "ישנן עבירות שהמשבר יכול להביא דווקא להקטנתן, משום שיש פחות כסף, למשל עבירות הימורים". עו"ד אמנון זכרוני: "בעתות משבר קשה לקבל אשראי מבנקים או ממוסדות פיננסיים, ואז הולכים לשוק האפור, ואנחנו יודעים שהתחום הזה משיק בדרך זו או אחרת לעולם העברייני".
"למה בנקים אינם מואשמים?"
כשנשאלו על תפקידו של חוק איסור הלבנת הון, התפצלו המשתתפים לשני מחנות מובהקים - כל הסניגורים מול תובע בודד. עו"ד יהושע רזניק: "לא ראיתי בנקים שמועמדים לדין, ולא ראשי בנקים שמועמדים לדין. נכון, מאשימים פקידות מסכנות של בנקים, אבל הבנק, כגוף שאפשר להעמידו לדין מתוקף אחריותו כתאגיד, לא מועמד לדין. שיקול הדעת בהפעלת המערכת הפלילית במלוא עוצמתה אינו קיים במספר רב של מקרים".
בתגובה מודה המשנה לפרקליט המדינה (פלילי) יהושע למברגר כי "לא תמיד בחרנו בהכרח את התיקים הכי מוצלחים. אני מסכים, אני לא מסתיר את העובדה שלפעמים התביעה מגישה כתבי אישום שלא היה צריך להגישם", אבל בכל זאת הוא טוען כי "גם אם אנחנו לא מאשימים בביצוע עבירות מרכזיות, אלא בעבירות נלוות של אי־דיווח, החוק הוא הכלי המרכזי שמאפשר לאכוף ולקיים משטר ומדיניות של פיקוח. הוצאתי הנחיה שלא ללכת לאכיפה בנושא של הלבנת הון בנושאים שוליים, בדברים לא רציניים".
כאשר הם נשאלים על התופעה שבה המדינה מחלטת כספים של חשודים במעורבות בהלבנת הון, אמיר אינו משתהה: "המדינה ללא ספק מעשירה את קופתה באמצעות איום בפלילים", ומספר: "ייצגתי לקוח שתפסו אצלו סכום כסף גדול מאוד. מדובר בדמות בעלת השפעה פוליטית רבה במדינתו, והיה לו חשש גדול מאוד שחלק מהראיות שאספו כאן ידלפו למדינות אחרות ואולי יהיו ראיות לעבירות מס. הוא פשוט שקשק מפחד, ובסופו של דבר נפרד מסכום כסף גדול, במהירות רבה מאוד, שספק רב אם המדינה היתה זוכה בו, אם המאבק היה ממשיך".
זכרוני מצטרף: "חלק נכבד מהכספים שהמדינה תופסת הם פשוט מקור להכנסה לתקציב המדינה. אומרים לחשוד: 'בוא נמיר את כתב האישום ונתפשר על חילוט חלק מן הכסף. נלך למישור האזרחי ולא תהיה לך סטיגמה של הרשעה פלילית. גם בפרשת בנק הפועלים היו כאלה שהגיעו להסדרים 'אזרחיים', חילטו להם חלק מהכסף באין ברירה מבחינתם כי הם לא רצו להיאבק, כי הם היו צריכים את הכסף".
למברגר מתגונן: "חילוט, בכל העולם, הוא כלי מרכזי למלחמה בפשיעה, פי כמה יותר מאשר במדינת ישראל. לא הייתי רוצה לחיות במדינה כמו זו שהיינו לפני החוק, שהיתה עיר מקלט לכספים ומקום מרכזי לפשיעה בינלאומית. התפיסה המודרנית של רשויות האכיפה בארץ היא שהדרך להילחם באופן אפקטיבי בפשיעה היא באמצעות מאבק כלכלי. בזכות החוק יצאנו מהרשימה השחורה הזו".
"ישראל מבריחה את המשקיעים"
אולם הסניגורים טוענים שלמדינה נגרם נזק רב בשל חקיקת החוק. זכרוני: "היה לי מקרה של אדם שבא לארץ עם כסף חוקי לחלוטין ממדינה מסוימת. הוא רצה להביא לארץ מיליארד דולר, והייתי איתו בבנק מסוים. המנכ"ל של אותו בנק, שאיתו אני מיודד, לקח אותי הצדה ואמר לי: 'אמנון, אני חדש פה, מה אני צריך את הצרה הזו? אני לא רוצה. לא רוצה'. הלכתי אל האיש ואמרתי לו: 'לא רוצים לקבל את הכסף שלך'. אז הוא נסע לארה"ב, ונתן את הכסף לבנק שקיבל באהבה רבה את הצ'קים שלו. במקום להשקיע את הכסף כאן, בגלל הפחד של אותו מנכ"ל בנק, הושקע הכסף בארה"ב".
גרוסמן: "הטענה שכאילו ישראל היתה מוקד לכספי פשיעה בינלאומית היא כוללנית מדי. נכון שבישראל הצטבר כסף של יהודים רבים מרחבי העולם, שחלקו תוצאה של העלמות מס. אבל הכסף הזה התקבל פה בברכה ובאמצעותו נבנו בתי חולים ומוסדות ציבור, ועד היום ישנן קרנות שממומנות על ידי אנשים שאנחנו יודעים שבמקומות שבהם הם גרים העלימו מס. עדיין, כולנו מודים להם. זה כסף שישראל בירכה עליו שהוא פה".
למברגר: "לא כשמדובר בכספים מפוקפקים, כספים מרוסיה". גרוסמן: "כספים מרוסיה אינם כספים פסולים. אי אפשר לפסול אותם, וגם לא את האוליגרכים. ישנם כספים מרוסיה שהם נקיים וטובים וישנם כספים מרוסיה שהם כספים שמקורם בהעלמות מס, שגם אותם אני מניחה שאם היו משאירים לישראל ולרשויות האכיפה אפשרות לבחור, הם היו בוחרים לקבלם בברכה. חוק הלבנת הון קיים לא משום שישראל החליטה לעשות ניקיון סדר אצלה בבית. זה פשוט נכפה עלינו, ובגרירת רגליים אנחנו חוקקנו את החוק הזה". בשלב זה פונה גרוסמן לזכרוני ומעירה: "אולי הלקוח שלך הצליח להפקיד בארה"ב, אבל ממה שאני מכירה, בארה"ב האכיפה בנושא הלבנת הון היא אפילו קשוחה יותר מאשר אצלנו".
היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז צילום: אלכס קולומויסקי "לחקור תחילה את הדלפות הפרקליטות"
היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז צילום: אלכס קולומויסקי כאשר הם נשאלים לדעתם על סיכויי ההצלחה של הנחיית היועץ המשפטי לממשלה להעניש עורכי דין שידליפו חומרי חקירה שהועברו אליהם לצורך הכנה לשימוע, מגיבה עו"ד נווית נגב: "האמירה המרומזת הזאת של היועץ, שלפיה ההדלפות באות רק מצד הסניגורים, יש בה, במילים עדינות, עצימת עיניים. הדלפות באות גם ממקומות אחרים. כשאנחנו רואים בתקשורת הודאות של עדים, דברים שאנשים אמרו בחקירה וכדומה, זה דבר בלתי נסבל ולא משנה מאיפה זה דולף, אבל הדרך להסדיר את זה היא דרך אכיפה קודם כל במערכת פנימה, במשטרה ובפרקליטות".
זכרוני: "צריך להבין את תפקיד התקשורת. לפעמים יש אינטרסים זרים שמובילים את הרשויות לכך שתיק לא יגיע לכלל מיצוי. לכן אני חושב שאותה פרקליטה שהדליפה והועמדה לדין מילאה תפקיד ציבורי חשוב". אמיר מתפרץ: "איך אפשר להצדיק את זה בכלל?". זכרוני: "אפשר להצדיק את זה, אבל המילה הנכונה היא 'איזון'. ודאי שהפרקליטות לא צריכה להדליף חומרים כדי לא לפגוע באנשים, אבל מצד שני, אנחנו חיים במציאות מסוימת ותמיד ידליפו". אמיר: "למה? למה אתה אומר שתמיד ידליפו?". זכרוני: "אני לא אומר להשלים, אבל אני אומר שתמיד ידליפו. כמו שכשרוצים להתגבר על הצנזורה - מצליחים. הולכים ומפרסמים את הדברים בחו"ל ואיכשהו הם מגיעים".
"שיטפון של עבירות משמעת"
לבסוף אמיר מציין: "בכובע אחר שאני חובש, כיו"ר בית הדין למשמעת של הלשכה, אני מוכרח לומר שאתם לא מבינים איזו עלייה יש במספר עבירות המשמעת המבוצעות, ובסוגים שלהן. מדובר בהיקף שלא הכרנו עד היום וזה רק הולך ומתגבר. למעשה, מדובר בשיטפון. עד כדי כך התגברה התופעה, שעוברות לי מחשבות בראש שאולי צריך להקים כמה הרכבים בכל מחוז, שרק זה יהיה התפקיד שלהם ועליו הם יקבלו משכורת". הנוכחים בחדר מגיבים בחיוך: "אולי ככה תהיה עבודה לעוד כמה עורכי דין".
