במת כלכליסט: למנוע מלחמת עולם שלישית

רק לפני חודשיים היה יכול המשפט הזה להישמע הזוי, אבל המשבר העולמי הפוקד אותנו כיום עלול להידרדר לממדים שאי אפשר לשער כיום. ההשוואה של המשבר הנוכחי למשבר שנות השלושים של המאה הקודמת התמקד עד כה בהיבט הכלכלי בלבד, אולם אי אפשר להתעלם מהרעיון המטריד שבשנות המשבר העולמי

בתקופה שבה פירמות מבוססות ואף מדינות שלמות פושטות את הרגל ומאבדות בן לילה השקעות של שנים, אנשים ומנהיגים עלולים לנהוג באופן שונה וחריג ממה שמצופה בתקופה של פריחה כלכלית. השינויים בגישתם החיובית של ממשלים שונים בשנים האחרונות, הן במזרח אירופה והן במזרח הרחוק, לא נבעו (רק) מתוך גישה נאורה ודמוקרטית, אלא מתוך הכרה שרק על ידי פתיחות ופלורליזם תפרחנה כלכלותיהן הכושלות. המשבר הנוכחי עלול לשנות את גישתן. קיצוניות צומחת פעמים רבות מתוך מחסור ומשבר, כדרך של ייאוש לפתור את חוסר האונים וחוסר התקווה.

הבעיה אינה כלכלית

הבעיה המרכזית כיום כבר אינה כלכלית. הבורסות בעולם מיצו את הירידות הנובעות מסיבות של "מציאות" כגון משבר הסאב־פריים ומחנק נזילות. המשך המשבר כעת קשור בעיקר לחוסר אמון של הציבור בשווקים הפיננסיים. אילו היה לציבור אמון כזה, הוא היה "רץ בהמוניו" לרכוש את הסחורה הזולה המצויה על מדפי הבורסה. אלא שכעת שוררת חרדה מפני הלא נודע.

כיצד ישקיעו משקיעים בריטיים שוב בבנקים באיסלנד לאחר שאלו קרסו? כיצד יחזרו חברות ענק להשקיע בארגנטינה בידיעה שהממשלה עלולה להלאים את רכושם? כיצד ירכוש הציבור מניות של חברות עלית במשק, לאחר שאלו צנחו במקרה הטוב ב־50% (מדד ת"א 25 ירד השנה ב־50% עד כה) ובמקרה הגרוע נמחקו לחלוטין מהשוק? הרי רק אתמול בערב הן היו סמל של סולידיות וביטחון. תהליך הדומינו שנובע מאובדן 50% מהרכוש של כל כך הרבה פרטים, פירמות ומשקים בעולם אינו ניתן לניבוי בכלים הרגילים של משברים, לפחות מאז משבר שנות השלושים.

לפיכך, הבעיה העיקרית כיום היא חוסר אמון של האזרחים בכלכלה ובכליה הפיננסיים, המוזן באופן מעגלי לתוך המערכת הפיננסית. חוסר אמון זה הוא שעלול להביא את המיתון העמוק, ולא הנזק הכלכלי שנגרם עד כה. חוסר אמון זה לא נשאר אצל הפרט ועלול להתפשט לחברות שלמות ולמנהיגיהן, ולדחוף את העולם לפי התהום.

התאגדות הממשלות

כדי להתמודד עם משבר מסוג זה נדרשת התאגדות גלובלית של ממשלות העולם לפעולת חילוץ הרואית, שתחזיר את היציבות והאמון לשווקים. למשל, רעיון רכישת מניות הבנקים על ידי ממשלות שעלה ומבוצע כיום הוא צעד בונה אמון ראשון בכיוון זה. אולם נדרשת, כנראה, פעולה נמרצת וקיצונית יותר בהתערבות הממשלות בעולם.

אלן גרינספן, לשעבר נגיד הבנק הפדרלי, אמר לאחרונה שאנו חווים כעת צונאמי הקורה אחת למאה שנה. האם נוכל ללמוד משהו מההיסטוריה ולמנוע את הטרגדיות שקרו בעקבות הצונאמי הכלכלי של המאה הקודמת?

הכותב הוא פרופסור, פסיכולוג קליני וכלכלן, ראש המחלקה לשיווק בביה"ס למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל