$
דעות

במת כלכליסט: משנת 2000 - הציבור משלם

בתחילת העשור בוטלה חברות העמיתים בקופות הגמל הבנקאיות. בהמשך, חויבו כידוע הבנקים למכור את הבעלות בקופות. מאז זכו הבנקים בכל הקופה: גם מימנו את הטייקונים, גם הפכו ליועצים פנסיוניים וגם גלגלו את החוב על הציבור

ד"ר יחיאל בהט 08:0327.11.08

רוב קופות הגמל הבנקאיות הגדולות נוהלו בעבר כחברות בבעלות הבנק והעמיתים בקופה, ולבנק הובטח רוב מיוחד בהצבעות. הקשר לקופות המנוהלות בידי בנקים יציבים היה טוב לחוסכים רבים, גם כשלא ניצלו את זכויותיהם כחברים ולא הופיעו בהמוניהם באסיפות הכלליות.

 

בשנת 2000 זומנו

הסדרים, שלפיהם תתבטל החברות של העמיתים בקופות והעמיתים ייהפכו לבעלי חשבונות בקופות, שינוהלו על ידי חברה שבבעלות הבנק. המשמעות: החלשת כוח הבקרה, המידע וההגנות מפני התנהלות בעייתית.

 

עובדי אל־אופ, בכירים שפרשו מבנק לאומי (בכללם הכותב) ואחרים פנו לבית המשפט נגד קופת הגמל "עצמה" וקופות אחרות שהיו בבעלות בנק לאומי, בהתנגדות לביטול החברות בחברה ולזימון האסיפות בדרכים לא תקינות. בתחילה בוטלו תוצאות ההצבעות (בש"א (ת"א) 25958/00). בדיון הסופי נכשלו העמיתים, הגם שבית המשפט פסק הוצאות לבא כוחם - הכותב (פש"ר (ת"א) 1551/02).

 

הכישלון נבע מכך שהמדינה ביקשה, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, להצטרף לדיון, והציבה את מלוא כובד משקלה כנגד החוסכים. בית המשפט לא קיבל טענות חוקתיות וטענות שבדיני החברות. המתנגדים מצידם לא היו נחושים דיים כדי לממן ערעור לבית המשפט העליון.

 

הבנקים לעגו לאפשרות הניתוק מהקופות

 

הממשלה הצטרפה לדיון מאחר שכבר אז, לפני ועדת בכר, ביקשה לנתק את הבנקים מהקופות, ופסקה מלהנפיק אג"ח מיועדות לקופות. בדיון עלתה השאלה: "ואם בעתיד ירצה הבנק למכור את הקופות לגוף לא יציב?". הבנק לעג לאפשרות שירצה להתנתק מהקופות המכניסות. רצונם של בעלי הקופות שכספי הפנסיה שלהם יושקעו בזהירות, בתקווה שהבנקים יעמדו מאחורי הקופות, גם באין ערבות פורמלית, ולא יאפשרו סיכונים מוגזמים - לא הובן.

 

בהמשך, בעקבות ועדת בכר וחקיקת חוק קופות הגמל, חויבו הבנקים למכור את הבעלות בקופות. מאז גדלו סיכוני הציבור. לציבור הונפקו איגרות חוב שלא חוזקו בביטחונות ברמה שדורשים הבנקים. הבנקים, ששוב אינם אחראים לקופות, נהנים מביטחונות עדיפים. הלווים מעדיפים להחזיר להם את החוב במועד, כדי שלא יעמידו את כלל החובות לפירעון מיידי. יש להם פחות להיטות לפרוע חובות לציבור (גם כשביכולתם לרכוש חזרה בשוק איגרות חוב במחירי מציאה).

 

המוסדיים צריכים להיות אקטיביים

 

התוצאה הומחשה בניסיון של תשובה להציע החלפת סדרות אג"ח דלק נדל"ן באג"ח המוחקות חלק מהחוב, לכאורה בביטחונות משופרים. הציבור רכש בעבר אג"ח ללא ביטחונות מספקים, מאחר שיצא לטייקונים מוניטין כמי שעומדים מאחורי החברות.

 

הצעה להחלפת אג"ח פוגעת בציפיות. הציבור אינו מעוניין בחיזוק הביטחונות באמצעות נכסים של חברה־בת, שממילא הובאו בחשבון. הבנקים עשויים להיבנות מוויתורי בעלי אג"ח, שכן יישאר יותר עבורם. הציבור צריך להתעקש ולדרוש שהביטחונות יבואו מנכסים אחרים של בעל השליטה. רק זה עשוי להיות פיצוי למחיקת חלק מהחוב.

 

אבל מי ייצג את הציבור? כדי שהגופים המוסדיים והנאמנים לבעלי האג"ח ימלאו את חובות האמונים שלהם לציבור, עליהם להתנגד אקטיבית. עליהם לדרוש חיזוק חיצוני של הביטחונות - או ויתור מקביל של הבנקים על חובות. אם לא ימלאו את חובותיהם, יתרבו הצעות כאלו. הם עלולים להיתבע בתביעות ייצוגיות. החוסכים באמצעות הקופות עלולים לנטוש.

 

המדינה תצטרך להשתמש בכספי משלמי המסים למניעת קריסה ותצטרך להסביר, כיצד גרמה לפיזור כספי הציבור בידי נאמנים פחותי אחריות וללא ביטחונות, כך שהבנקים זכו בכל הקופה: גם מימנו את הטייקונים; גם גלגלו את החוב על הציבור (בזמנו גם בעזרת חברות חיתום וחברות נאמנות); גם מכרו בכסף מלא את השליטה בקופות עתירות אג"ח בעייתיות לגופים אמינים פחות, וגם הפכו ליועצים פנסיוניים.

 

הכותב הוא ד"ר ומרצה בכיר במכללת שערי משפט, מחבר הספר "חברות - החוק החדש והדין"

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x