במת כלכליסט: ניוד השקעות - צעד מסוכן

שנת 2008 מסתמנת בינתיים כשנה איומה לחוסכים בקופות גמל. בחודשים ינואר־ספטמבר ירדה התשואה הממוצעת בכל הקרנות ב־8.9%. בחודש אוקטובר צפויה תשואה שלילית נוספת. תשואות שליליות הן הגורם העיקרי לפדיונות העצומים מהקרנות ומהקופות. ברגע שהציבור מושך בבהלה את כספו, מנהלי הקופות נאלצים למכור נכסים, מחיר הנכסים יורד - מה שיוצר עוד תשואות שליליות ואפקט של כדור שלג מתגלגל, שאנו נמצאים כעת בלבו.

התחושה הרווחת היא שאחרי חמש שנים טובות בבורסה, באה שנת 2008 ומחקה את הרווחים שנבנו בשנים קודם לכן. האם אכן זה המצב? התשואות בשנים 2004-2007 היו אכן חיוביות, ונעו בין 7.31% ל־12.84%. חישוב פשוט יחסית מראה שהשקעה של 100 שקל בינואר 2004 צמחה ל־143 שקל בסוף 2007. כמה גרועה צריכה 2008 להיות כדי למחוק כליל את הרווחים, כדי שאותו משקיע שנכנס לשוק בראשית 2004 יקבל בחזרה רק את הקרן - כלומר, לא ירוויח ולא יפסיד? התשובה: תשואה שלילית של 30%, הפסד גדול פי יותר משלושה ממה שנרשם עד עתה מתחילת השנה. המסקנה מחישוב זה: כל הסיכויים הם שאפילו בתום השנה, שהיתה ללא ספק אחת הקשות שידע שוק ההון מעולם, השקעה בקופות ב־2004 היתה עדיין משתלמת.

הכותרות בעיתונים אמנם זועקות את צניחת הקופות, אבל העובדה היא ששנה אחת גרועה לא מוחקת ארבע שנים של עליות שקדמו לה. זה המקום להזכיר: קופות גמל הן כלי שנועד לחיסכון בטווח ארוך, של עשרות שנים. ובטווח הארוך - הן עדיין משתלמות למשקיע.

הקרנות וקופות הגמל נוהגות לפרסם כיום את התשואה החודשית שרשמו, והמשקיע יכול לנייד את השקעתו ביניהן. על פניו מדובר בשני עקרונות יסוד בשוק חופשי: שקיפות וניידות. הבעיה מתחילה בכך שהמשקיע הלא מתוחכם מעביר את כספו מקרן שרשמה בחודש נתון תשואה נמוכה יחסית לקרן שבאותו חודש סיימה בתשואה גבוהה יותר. הבעיה בהתנהגות זו היא שהיא אינה מביאה בחשבון את האקראיות בשוק ההון: סביר למדי שדווקא הקרן שאליה הוא נהר תרשום בחודש הבא תשואה נמוכה.

השקיפות מסתירה מידע

כך נוצרות שתי תופעות מסוכנות ומזיקות: מצד אחד הציבור נוהר אל הקרנות שרשמו בחודש מסוים את התשואות הגבוהות ביותר, אף שכאמור אין בכך כדי לרמוז שגם בעתיד הן ירשמו צמיחה מרשימה. במקביל, מנהלי הקרנות פוצחים במחול שדים במירוץ אחר תשואות. ואיך מגדילים את הסיכוי להגיע לראש רשימת הקרנות בעלות הביצועים הטובים ביותר? מגדילים את הסיכון ורוכשים מניות ואג"ח קונצרניות על חשבון אפיקי השקעה סולידיים. סיכונים אלה הם הסיבה להפסדים הקשים שלהם אנו עדים בחודשים האחרונים.

מה שהרבה משקיעים לא מבינים זה שגובה התשואה משקף במידה רבה שינויים מאקרו־כלכליים שכלל אינם קשורים להחלטות שקיבל מנהל הקרן. לכן גם גובה התשואה מלמד אותנו מעט מאוד על יכולת הניהול שלו. היכולת לנייד את ההשקעה מקרן לקרן אמנם נתפסת כהטבה למשקיע, אך בפועל עלולה במקרים רבים להזיק לו.

אפשר לצמצם את תופעת העדר של המשקיעים ואת המוטיבציה של מנהלי הקרנות ליטול עוד ועוד סיכונים בדרך פשוטה: לחייב את הקרנות לפרסם לצד התשואה החודשית גם את התשואה המצטברת שצברו בשלוש ובחמש השנים האחרונות. כך משקיעים היו מבינים שלמרות ההפסד של החודש האחרון, התשואה של חמש השנים האחרונות עדיין משתלמת, ובהלת משיכת הפדיונות היתה במידה רבה שוככת. מנהלי הקרנות מצדם יוכלו לבצע תכנון השקעה לטווח ארוך - כפי שמתבקש בניהול קופות גמל.

הכותב הוא דקאן בית הספר למינהל עסקים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן