$
דעות

מר ביטחון ואדון כלכלה

מ"הצונאמי הכלכלי" ועד ל"קפיטליזם החזירי", האם ברק, נתניהו ולבני יכולים להנהיג בישראל קמפיין בחירות כלכלי?

שאול אמסטרדמסקי 07:0913.11.08

1. המשבר הכלכלי העולמי אינו פוסח על אהוד ברק. מלבד הירידה הצפויה במחיר דירתו במגדלי אקירוב, נדמה שברק זיהה כי אפשר והנושא הכלכלי יעמוד בלב מערכת הבחירות הקרובה. בשל ההתמודדות ההכרחית מול נתניהו בזירה זו, החליט ברק למתג את עצמו מחדש, כמר כלכלה. וכך, לאחר שלפני כמה שבועות

טבע את מטבע הלשון "צונאמי כלכלי", הרהיב ברק לפני שבועיים עם "הקפיטליזם החזירי". כעת רק נותר לשאול אם ישראל 2009 מוכנה לקמפיין בחירות כלכלי.

 

2. בסביבתו של ברק סבורים שהתשובה חיובית. גורם המעורה באסטרטגיית הבחירות שלו גילה בשיחה עם "כלכליסט" כי "ישנם הנושאים הקלאסיים שלא יירדו מסדר היום - שלום וביטחון, השיחות עם סוריה וכדומה - אולם הגיע הזמן לדבר גם על כלכלה". על פי הגורם, אי אפשר להתעלם מהמשבר העולמי, ולכן הכלכלה תעמוד במרכז הקמפיין ובשבועות הקרובים נתוודע למטבעות לשון כלכליים נוספים.

 

לא היתה מקריות באמירה של ברק, אומר אותו גורם; הוא פועל להוספת הפן הכלכלי לתדמיתו הציבורית זה תקופה ארוכה: החל בדיונים על תקציב המדינה, עבור בהתייחסויותיו הפומביות למשבר - לרבות שליחת מאמרו של הזוכה הטרי בפרס נובל לכלכלה פול קרוגמן לבכירי ההנהגה הכלכלית - וכלה בהתבטאות של השבוע שעבר. לדבריו, אף שהוא נתפס כמר ביטחון, הכלכלה לא זרה לברק. "העובדה שברק הצליח במגזר העסקי הפרטי עד שחזר לפוליטיקה רק מוכיחה שהכלכלה מעניינת אותו לא רק במישור האינטלקטואלי, אלא גם במישור הפרקטי", הסביר הגורם. עיקר המאמץ לפיכך יהיה לבדלו מנתניהו בזירה זו. לא בכדי הכוורת הכלכלית של ברק מורכבת מעופר עיני, אבישי ברוורמן ושלי יחימוביץ', שינסו להתברג במיקום גבוה ברשימת העבודה.

 

3. מקור נוסף במערכת הפוליטית סבור שהאסטרטגיה של ברק היא דווקא אחרת. "ברק יודע שהמלחמה האלקטורלית המרכזית שלו היא מול קדימה ולא מול נתניהו והליכוד. הוא מעוניין להחזיר הביתה את כל האוכלוסיות החלשות שנוטות לשמאל והצביעו לקדימה בבחירות האחרונות. לכן הוא נקט באסטרטגיה של תקיפת צד ג': הוא תוקף את נתניהו ומבקש להציג אלטרנטיבה חברתית בזירה הכלכלית בשביל לגנוב את הקולות דווקא ללבני, שאינה מציגה כל אג'נדה בתחום זה", אומר המקור.

 

לתפיסתו, קדימה תנקוט בקמפיין אישי שיבוסס על דמותה של לבני, בזמן שמפלגת העבודה תבסס את שלה על עמדותיה בנושאים מרכזיים, ופחות על אישיות מרכזית אחת. "זו גם הסיבה שבגללה הם מנסים לעטוף את ברק בפרסונות שמזוהות עם אג'נדה כלכלית מסוימת", אומר המקור. הליכוד, לשיטתו, מעוניין ליצור סינתזה בין שתי הגישות ולשזור את עמדות המפלגה בסוגיות שעל הפרק סביב דמויות ההנהגה. במילים אחרות, להראות שנתניהו הוא המנהיג היחיד שיש לו ניסיון הן בגזרה המדינית, כראש ממשלה, והן בגזרה הכלכלית, כשר אוצר.

 

4. כך או כך, כלל לא בטוח שניסיון להעמיד את הנושאים הכלכליים במרכז סדר היום הפוליטי עשוי להצליח. לדברי השר לשעבר פרופ' אמנון רובינשטיין, כיום מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה, "הנושא הביטחוני נמצא במקום הראשון בסדר היום הישראלי, אף על פי שאין הצדקה לדחיקת הנושאים הכלכליים לקרן זווית. חלק מן החוסן המדיני שלנו מקורו בכלכלה".

 

"לכן מה שמצער אותי יותר מכל הוא השטחיות ורמתו הנמוכה של הדיון הציבורי. גם הרפורמות הליברליות הגדולות במשק, בימי שוחט או נתניהו, לא הוצגו במצע מפלגתי מסודר עם השקפת עולם ברורה הנסמכת על נתונים כלכליים, אלא נבעו מיוזמות אישיות שלהם כשרי אוצר".

 

רובינשטיין מציין באכזבה שההתייחסות בישראל לנושא הכלכלי מורכבת מסיסמאות ומאמירות פופוליסטיות בלבד. "האמירה של ברק היא סיסמה שאין לה משמעות. למה הכוונה? להמרת המשטר הקפיטליסטי במשטר של בעלות ציבורית ותכנון לאומי? אם כן, צריך להסביר מדוע זה יצליח בישראל לאחר שזה נכשל בכל מקום אחר. אני מקווה שבמערכת הבחירות הקרובה יהיו אנשים שלא יסתפקו באמירות שהקפיטליזם הוא חזירי, אלא יציגו נתונים ויגידו במפורש מה בכוונתם לעשות לגבי קופות הגמל, לגבי המונופולים והקרטלים או לגבי הצטרפותה של ישראל לארגון ה־OECD", הוא אומר.

 

גיל סמסונוב, השותף במשרד הפרסום גליקמן נטלר סמסונוב, נחרץ אפילו יותר. "ישראל אינה בשלה למערכת בחירות כלכלית. הבוחר הישראלי לא מעמיד את הכלכלה בראש סדר העדיפויות, אף על פי שזהו אבסורד גמור", הוא אומר. סמסונוב מכיר את הבעיה מקרוב. ב־2002 הוא ליווה את נתניהו כשזה התמודד מול אריק שרון בתוך הליכוד. מאחר שהיה זה שיאו של המיתון, הנושאים הכלכליים הוצבו בלב הקמפיין של נתניהו, החלטה שהתגלתה כטעות אסטרטגית -נתניהו הפסיד.

 

5. גם ההיסטוריה אינה עומדת לצדו של ברק. לפי ההיסטוריון פרופ' זאב צחור, נשיא מכללת ספיר, רק בצמתים בודדים השתלב הנושא הכלכלי בתעמולת הבחירות. "ב־1951 הסיסמה של הימין היתה 'מספיק ודי בשלטון מפא"י', הניסיון היה לחבר את מפא"י לבולשביזם הסוציאליסטי במובן הכלכלי", הוא נזכר. "ואכן, מפלגת הציונים הכלליים נהפכה למפלגה השניה בגודלה. הם התמקדו בתושבי אזור תל אביב, שסדר יומם היה ונשאר כלכלי, והמהלך הזה הוכח כמוצלח".

 

בפעמים אחרות, כשהנושאים הביטחוניים היו דחופים יותר, הכלכלה קיבלה רק חשיבות שנייה או שלישית בקמפיין. כך היה ב־1969, בימים שאחרי המיתון של אמצע שנות השישים, כשתוצאות מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה המתחוללת קיבלו את הכותרות. כך היה גם ערב עלייתו של הימין לשלטון ב־1977. צחור מדגיש כי למרות הפערים הגדלים בחברה הישראלית, "הדגש הושם אז על הסיאוב בתנועת העבודה ההיסטורית ועל הקיפוח העדתי". וכך היה גם במערכת הבחירות של 1984, שנות ההיפר־אינפלציה, כשמלחמת לבנון הראשונה עמדה בלב הפעילות הפוליטית. ב־2006 עמדו הנושאים הכלכליים בצל תוכנית ההתנתקות ותוכנית ההתכנסות.

 

צחור פסימי באשר לסיכוייו של הנושא הכלכלי לתפוס מקום דומיננטי בקמפיין הבחירות. "האינטנסיביות של מאורעות היומיום חשובה הרבה יותר מאשר הפוליטיקאים, ולכן אני לא בטוח שבידי ברק השליטה על הנושאים שהוא עצמו יתמקד בהם בעוד כמה שבועות", הוא אומר. "אפילו בבחירות הנוכחיות בארצות הברית הכתיבו גורמים חיצוניים את סדר היום הפוליטי. הרי עיראק היתה הגורם הדומיננטי בקמפיין עד לפני חודשים אחדים, ונעלמה מן הכותרות עם תחילתו של המשבר הכלכלי", הוא מדגיש.

 

6. פרופ' גדי וולספלד, ראש המגמה ללימודי תקשורת פוליטית באוניברסיטה העברית, מחזק את דבריו של צחור. "מה שקובע את האג'נדה של הבחירות הוא האירועים החיצוניים ולא השחקנים עצמם", הוא אומר. וולספלד מציע ניתוח מנקודת מבטה של תורת המשחקים. לדבריו, במצב רגיל, נטול משברים, לכל שחקן יהיה עדיף לשחק במגרש שלו, ולא להיגרר למגרש של היריב. כלומר, אם ברק ינסה למשוך את נתניהו למגרש הכלכלי, זה האחרון עשוי להחליט דווקא להתמקד בנושאים המדיניים. "אלא שבישראל אף פעם אין מצב רגיל, ולכן אחד מתחומי המשחק מגרשים עשוי להיכפות על המועמדים. אם המשבר הכלכלי יחריף, פשוט לא תהיה להם ברירה אלא לדבר על כלכלה. ובמגרש הזה קדימה היא בעלת החיסרון הבולט ביותר, משום שהיא עדיין לא הציגה בפני הציבור אג'נדה כלכלית ברורה", הוא אומר.

 

דבר דומה קרה לג'ון מקיין בבחירות האמריקאיות, כאשר בלית ברירה הוא נשאב לדיון בנושאים הכלכליים, שבהם הוא סבל מחיסרון יחסי לעומת אובמה. וולספלד מציע ליו"ר קדימה ציפי לבני לבדל את עצמה ממדיניותו הכלכלית של נתניהו, משום שהמלחמה העיקרית שלה היא מול ברק, ולקבוע עמדות ברורות בעניין בלי שברק יצליח לנכס לעצמו את כל הנקודות. "עליה להכריז, למשל, שהיא בעד מתן רשת ביטחון כלכלית לשכבות העוני. זהו מהלך שיפגע בנתניהו, משום שחולשתו המרכזית היא שזוכרים לו את הפגיעה בשכבות החלשות", אומר וולספלד.

 

7. קמפיין הבחירות הקרוב עשוי להיות כלכלי בעקבות שני תנאים הכרחיים: החרפה במשבר הכלכלי ורגיעה במישור הביטחוני. נפילת הקסאמים בדרום בשבוע שעבר והתפוררות הרגיעה עם חמאס ירחיקו את הנושאים הכלכליים מסדר היום הפוליטי. אם המצב הביטחוני בגזרה ימשיך להידרדר, הנושאים הכלכליים יימחקו לחלוטין.

 

אולם גם אם יתקיימו תנאים אלה, תהא זו משימה קשה עבור המפלגות לשכנע את ציבור הבוחרים כי יש ביניהן הבדלים אידיאולוגיים משמעותיים בנושא. אם קדימה תיגרר לשיח הכלכלי שאהוד ברק מנסה לקדם, ותציג משנה כלכלית־חברתית שמאלית יותר מזו של נתניהו, הרי שהקרב בינה לבין העבודה יהיה חריף שבעתיים, בניסיון לשכנע את הציבור שאין זהות מוחלטת בין שתי המפלגות.

 

במערכת הפוליטית יש המעריכים כי יהיה דווקא ניסיון לבלבל את הציבור בשלל דוגמאות וסיסמאות (והקפיטליזם החזירי היא רק אחד מהם) כדי להסתיר את העובדה שהדמיון הכלכלי בין מפלגות המרכז גדול מאוד, בדומה לעמדותיהן בתחומים אחרים. לכן, סביר להניח כי העיסוק בנושאים הכלכליים יהיה מורכב מסיסמאות, אבל לא מנתונים. איש מהמתמודדים על ראשות הממשלה אינו עתיד להציג תוכנית כלכלית מסודרת, שמציגה בצד ההבטחות הגדולות גם את המקורות התקציביים שיממנו אותן.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x