במת כלכליסט: ניו דיל 2.0

במאמר זה ברצוני להציג פתרון למשבר הפיננסי, המבוסס על אבחון חדש ושונה מהמקובל של המחלה הפיננסית והכלכלית של 2008. את האבחון אעשה באמצעות שתי תופעות חדשות שהתגלו בראשית המאה ה-21: העולם השטוח של תומס פרידמן, שמוקדו הוא הפרספקטיבה המקרו כלכלית-פוליטית של הגלובליזציה והאאוטסורסינג,

אני מאחד את שתי הפרספקטיבות לתיאוריה אחת, הנקראת "העולם שטוח הזנב". לפי תיאוריה זו, מקבלי ההחלטות לא מוכנים עדיין לקבל את העולם ההולך ונעשה שטוח, שבו המזרח הסיני־הודי גובר כלכלית (ואולי גם פוליטית וצבאית) על המערב האמריקאי־אירופי. כמו כן, מקבלי ההחלטות, ששייכים לדור הקדם־אינטרנטי (בני 35 ומעלה) הם כמו עגלונים שנפלו לחללית וצריכים ללמוד לנהוג בה. לעומת זאת, בני דור ה־Y (בני 35 ומטה) נוהגים באופן טבעי בחללית - שהיא כלי הניהול החדשים של ווב 2.0, כמו רשתות חברתיות, ויקיפדיה, בלוגים וכלכלת הזנב הארוך.

הפיננסים הפכו לווירטואלים

הסיבות העמוקות למשבר הכלכלי הגדול של חצי השנה האחרונה ניתנות להסבר במונחי המציאות הווירטואלית. הן האזרח הקטן והן מקבל ההחלטות חיים בסימולציה של המציאות אך חושבים שהם במציאות. הם חיים במפה של העיר וחושבים שהם בעיר. זהו המצב שהסוציולוג והפסיכולוג בודריאר כינה "סימולקרה". הכלכלה הפכה למציאות וירטואלית.

פעם הכלכלה היתה לגמרי ממשית: החלפנו קילו תירס תמורת תרנגולת. אחר כך הופיעו סימולציות פשוטות של ערך כלכלי, שנעשו יותר ויותר מורכבות: מערכים מספריים וסמלים על גבי מטבעות, דרך שטרות נייר ועד לכרטיס האשראי.

שיאו של תהליך ההתרחקות מהממשות הופיע עם כניסת טכנולוגיות המידע הדיגיטליות. תחילה נסחרו מניות, אחר כך אופציות על מניות, ואחר כך אופציות על מדדי מניות ועוד "נגזרים". לא רק שהריחוק מהממשות גדל, אלא היקף המסחר בעולם הסימולקרה הפך לגלובלי, בהיקפי עתק, במהירויות ובדרגות מורכבות שאדם רגיל כלל אינו יכול להבין.

במחקר חשוב שפרסמה חברת המחקר והייעוץ מקנזי בפברואר 2008, "מגמות ארוכות טווח של שוקי ההון הגלובליים", ניתן לגלות את הנתונים המדהימים של עומק האשליה של הכלכלה הווירטואלית. מדד הסימולקרה שפיתחתי מציין את היחס בין הנכסים הפיננסיים (מפת הכלכלה) לבין התוצר (הכלכלה עצמה). היקף הנכסים הפיננסיים הגלובליים גדל ב-100% בתוך עשור, מ-70 טריליון דולר ב-1998 ל-142 טריליון דולר ב-2008, אבל היקף התמ"ג גדל רק ב-60%. ממשל בוש הפך את ארצות הברית לחור שחור שבולע הכל. סין היא כמו הר געש שמייצר ופולט את הכל החוצה. כשהר געש פוגש בחור שחור - מתחוללת רעידת אדמה גדולה.

ניו דיל מבוסס ווב 2.0 כתרופה

יש שתי דרכים להתגבר על הבעיה: הדרך האחת היא צמצום בצריכה, הקטנת האשליה, הקטנת המפה. הדרך השנייה היא גידול בתוצר, הגדלת העיר, הגדלת האמצעים לצריכה.

ארה"ב יצאה מהמשבר החריף של 1929 באמצעות הניו דיל הראשון, שעיקרו היה השקעות עתק של המדינה בתשתיות ציבוריות. אבל היציאה מהמשבר החריף של 2008 צריכה להיות מבוססת על השקעות עתק של המדינה בתשתיות אינטרנט: פס רחב במהירויות של יותר מ־100 מגה־בייט בשנייה, שיאפשר עבודה מהבית וישיבות תלת-ממדיות ממרחק של אלפי קילומטרים.

במקביל צריך לערוך דה-רגולציה מוחלטת של שוק הטלקום והתכנים בארה"ב, כך שהמודל של ווב 2.0 יהיה המודל של כל חברות הטלקום, ודה־רגולציה של בתי הספר והאוניברסיטאות. מערכת החינוך מאלפת אותנו לצרוך ידע בצורה לא ביקורתית. כך אנו גדלים וצורכים אשראי ומוצרים בבתי המקדש המודרניים של דת הקניונים. השקעה בוויקי-אוניברסיטה וויקי-ספרי לימוד תביא את תרבות "תוכן המשתמשים" גם לתחום של "צרכנות המשתמשים".

הכותב הוא מנהל "התוכנית לניהול עתיד" בלהב, הפקולטה לניהול, אוניברסיטת ת"א