הכלכלה הפלסטינית: רחוק מהעין, קרוב אל הכיס
בטווח המיידי המשבר לא יורגש בשטחים. בטווח הארוך הוא יכה בעוצמה, ובאופק הרחוק הוא עשוי להביא את השלום
ביום שלישי שעבר היה "אל־קודס", כלי התקשורת הפופולרי בשטחים, אחד העיתונים הבודדים בעולם שלא הקדישו את השער ל"יום שני השחור" של הכלכלה האמריקאית. תחת זאת עסקה הכותרת הראשית שלו בהצהרת ראש הממשלה אהוד אולמרט כי ישראל צריכה לסגת כמעט מכל השטחים.
עורכי "העיתון של השטחים" נוהגים לשקף את הרוח הפלסטינית הכללית, והפעם הם העריכו כי הסערה שפוקדת את השווקים הפיננסיים בעולם לא מאיימת באופן מיידי על האזרח הפלסטיני ולכן לא מעניינת אותו במיוחד.ואמנם, בשבוע שעבר עסקו הפלסטינים בתום הרמדאן ובחגיגת עיד אל־פיטר. רוב ימי השבוע העיתונים כלל לא ראו אור, והבורסה הפלסטינית שפועלת בשכם נפתחה רק ליום אחד. גם ביום הזה, הירידות הכלל־עולמיות לא עוררו התרגשות מיוחדת.
אין מניות, אין משכנתאות, אין בועות
הפעילות הבנקאית בגדה ובעזה מצומצמת, יחס הנזילות של הבנקים בשטחים גבוה ותפקידו של האשראי מצומצם, כך שגם קריסת בנק, אם תתרחש, לא תגרום נזק רציני. בכלכלה הפלסטינית אין אג"ח, אין בועות נדל"ן ואין כמעט משכנתאות. הרי אי אפשר לזרוק משפחה פלסטינית מהבית כי לא שילמה את המשכנתה; אפילו לנתק לה את החשמל אי אפשר. קחו לדוגמה את הגובים של עיריית שכם, שביקרו באחרונה את אחת המשפחות הגדולות כדי לגבות חוב על חשמל. הם הוכו, גורשו - וחזרו עם כוח משטרה; רק אז הצליחו לנתק את הזרם. אחרי שעה קלה הדיירים התחברו מחדש לחשמל באופן פיראטי. אם קודם ידעה הרשות כמה הם חייבים, עכשיו אפילו אי אפשר לדעת כמה הם גונבים.
החסכונות של רוב הציבור הפלסטיני אינם מושקעים במניות, באיגרות חוב או בקופות גמל, אלא באמצעים מסורתיים. בדרך כלל מדובר בבנייה למגורים: כשיש למשפחה קצת כסף, היא קונה חומרי בניין ומרחיבה את הבית. לפעמים המטרה אפילו אינה לסיים את הבנייה; הבנים והנכדים כבר יעשו את זה. אפיק חיסכון אחר הוא הזהב, או קניית מטבע זר שמוסתר מתחת לבלטות. החסכונות האלה אמנם לא מניבים תשואה ולא מהווים מכשיר למימון השקעות - אבל הם בדרך כלל שומרים על ערך הכסף ואינם חשופים לסכנות ולסערות כמו זאת שפוקדת עכשיו את שווקי העולם.
אין תרומות, אין ביקושים, אין משכורות
אבל תהא זו טעות לחשוב שהסערות האלה לא מסכנות את הכלכלה הפלסטינית. הכלכלן פרופ' אפרים קליימן מהאוניברסיטה העברית מעריך שהבעיה הקשה ביותר של הכלכלה הפלסטינית היא המיתון העולמי הקרב. מיתון כזה יוריד את היקף התרומות שמעבירות ארצות הברית, מדינות אירופה, יפן ומדינות ערב לרשות הפלסטינית בניסיון לשמור על יציבותה, ובלי המדינות התורמות לא תוכל הרשות לשלם משכורות ל־165 אלף עובדיה.
מיתון יוריד את צריכת האנרגיה העולמית ויחליש את מדינות הנפט הערביות, והפלסטינים שעובדים בהן יוכלו לשלוח פחות כסף לבני המשפחה בשטחים. מיתון גם יגרום לירידת ביקושים בכל העולם - כולל הביקושים לעובדים פלסטינים בישראל ובחו"ל, ולסחורות פלסטיניות, מאבן עד תרופות.
הכלכלה הפלסטינית החלשה עלולה אפוא להיפגע מהמשברים בעולם לא פחות ואולי אפילו יותר מכלכלות אחרות בעולם. אבל לפגיעה המיידית הזאת עשויות להיות גם תוצאות ארוכות טווח נוספות; לא מעט אישים פלסטינים סבורים שיש צורך במשבר כלכלי פלסטיני כדי לערער את הסטטוס קוו ולזרז פתרון של קבע, שייטיב עם הפלסטינים.
