הטקטיקה התמוהה של בנק הפועלים

בנק הפועלים הגיש השבוע דיווח מיידי לרשות ניירות ערך, בו הוא מנסה להסביר מדוע לא הודיע בזמן על ההפסדים בתיק ניירות הערך הנובעים ממשבר המשכנתאות בארה"ב.

עו"ד רם כספי, אותו גייס הפועלים כדי שיתאם את נוסח הדו"ח מול הרשויות, ופיני רובין, עורך הדין של הבנק, כתבו

אך גם הניסוח המהודק הזה לא מוחק את הרושם שנותר לאחר קריאת המסמך - נראה כי העגל (הדירקטוריון) לא רצה לינוק, לא פחות מאשר הפרה (ההנהלה) לא רצתה להניק.

הדירקטוריון היה עד להידרדרות בשווי התיק מאז שדווח בראשונה על החשיפה להשקעה, וביתר שאת לירידת השווי בחודשים הראשונים של 2008 - 150 מיליון דולר בינואר שצמחו ל-500 מיליון דולר בשבוע השני של מרץ.

לכן, קשה לקבל את טקטיקת ה"לא ראינו, לא ידענו, לא שמענו". תמוה, מדוע אף דירקטור לא דרש דיווח שוטף על האינדיקציות שיש להנהלה לגבי שווי התיק, לפני פרסום הדו"חות הכספיים. מישהו כנראה האמין שיהיה בסדר, שעוד מעט המגמה מתהפכת, ולכן אין צורך בדיווח על אינדיקציות "בוסריות". אלו היו כנראה אותם אנשים שקיבלו את ההחלטה על ההשקעה במכשירים הפיננסיים.

שאלת הפיקוח

בדיקת רשות ניירות ערך התמקדה בחלק קטן של הפרשה - תקופת זמן של חודשיים בלבד, מרץ ואפריל. הסתכלות רחבה יותר היתה מלמדת כי אותם מנהלים שקיבלו את ההחלטות להשקיע 3.9 מיליארד דולר באג"ח מגובות משכנתא - לרבות הגדלת התיק בכ-200 מיליון דולר נוספים באוקטובר 2007 לאחר פרוץ משבר הסאב-פריים - היו צריכים להכיר בירידות הערך. המנהלים שכנעו עצמם כי מדובר בירידת ערך זמנית - שאינה משפיעה על הרווח הנקי.

לכן, קל להבין את פסיכולוגיית ה"הימנעות ממחיקה", ומדוע נמנעו ראשי הפועלים מלדווח על "האינדיקציות הבוסריות". זאת ועוד, הכרה בירידת ערך קבועה היתה פוגעת בבונוס.

השאלה כעת היא האם הרשות תסתפק בדיווח של הפועלים, או שמא תקבע, למשל, שעל הבנק לערוך מחדש את הדו"חות הכספיים, כדי שיכללו את המידע. כך יכול זהר גושן, יו"ר רשות ניירות ערך, להפוך את צמד המלים החלול "ממשל תאגידי", לעובדה שהשוק ייאלץ להתייחס אליה.

בכל מקרה, השוק, בניגוד לרגולטורים, העניש את הבנק באופן מיידי - והבנק נסחר במחיר הנמוך מההון העצמי שלו.