האם פוטין יכול להטות את הבחירות בארה"ב?
התקפות רוסיות לכאורה מעוררות את השאלה האם אפשר לשבש את הבחירות בארה"ב, מרגלים בריטים השתמשו במקצר URL כנגד פעילי האביב הערבי, ופייסבוק נלחמת על הכסף הגדול
מה קורה מאחורי המסך?
"לא חשוב כמה קולות נספרו," אמר פעם יוזף סטאלין, "חשוב מי סופר את הקולות". כשהאמריקאים ילכו לקלפיות בעוד כשלושה חודשים, האמירה הזו צפויה להיות במקום כלשהו בתודעה שלהם. בסוף השבוע האחרון, היו עוד שני דיווחים על התקפות על מחשבים של המפלגה הדמוקרטית, וההנחה הרווחת היא שההתקפה מגיעה מרוסיה. לא ברור מי עומד מאחוריה, אבל הסבירות שמדובר בכמה ילדים פטריוטים נבערים בלי הכוונה מלמעלה ובלי מימון דומה בערך לסבירות שאין כוחות סדירים רוסיים בשטח אוקראינה.
לפרוץ למפלגה הדמוקרטית ולהדליף מסמכים מביכים זה לא נעים, זו למעשה התערבות בוטה בבחירות בארה"ב, אבל זה עוד כלום לעומת תסריט האימה האמיתי: השתלטות על מכונות ההצבעה של ארה"ב.
מכונות ההצבעה האלה עלו לכותרות בבחירות של שנת 2000, כששיטת ספירת הקולות העניקה לג'ורג' וו. בוש את הניצחון בפלורידה ובהתאם בארה"ב (אף שהפסיד את הקול העממי וניצח רק במספר האלקטורים). גם ב-2004 היתה שערוריה גדולה באוהיו, והמוניטין של החברה הרלוונטית – Diebold – כל כך הושמץ, עד שהיא נאלצה לשנות את השם.
ברוס שנייר, מומחה אבטחה אמריקאי בעל שם, מזהיר שמבדיקות שהוא ואחרים עשו לאורך השנים, מכונות ההצבעה של ארה"ב חשופות להתקפה. במיוחד אלו מהן שמאפשרות הצבעה דרך הרשת. הפתרון שלו פשוט וכואב: מכונות הצבעה מאובטחות למשעי, מנותקות מהרשת, שמספקות לבוחר פירוט מודפס של ההצבעה שלו (האמריקאים מצביעים על הרבה דברים במקביל). את הפירוט המודפס יוכל המצביע להשוות עם ההצבעה שלו וכך לעמוד על טעויות או שינויים שבוצעו. וזה צריך לקרות עכשיו, כי אין סיבה טובה לחשוב שפוטין יהסס להטות את ההצבעה בארה"ב עבור השפוט כתום השיער שלו.
שנייר מזהיר עוד שעל ארה"ב להבהיר לרוסיה שהתקפה על ההליך הדמוקרטי שלה תזכה לתגובה הולמת, ושזו לא בהכרח תהיה תגובת סייבר בלבד. כמובן, מפלגת הבוגדים הרפובליקנים צפויה לזעוק, אבל בכל זאת.
במסווה של גזר גמדי
במהלך 2009, כשפרצה המהפכה הירוקה הכושלת באיראן, הפעילה יחידה חשאית של ה-GCHQ - המקבילה הבריטית של ה-NSA – שירות קיצור לינקים שנקרא lurl.me, מה שמעיד על חוש הומור משובח: בקלות אפשר לקרוא את זה כ"לכוד אותי."
וזה בדיוק, כפי שחושפים עוד מסמכי סנודן, מה שמקצר הקישורים הזה עשה: הוא אכן קיצר קישורים, אבל בדרך אסף את כל הסממנים האפשריים של האנשים שהקליקו על הקישור, כך שאפשר יהיה לזהות אותם בדרכים אחרות. המסרים שחשבונות שהפסיקו להיות פעילים הפיצו באמצעות מקצר הקישורים היו מסרים המנוגדים לאלה של המשטר, והמסקנה המתבקשת היא שהמטרה שלהם היתה לאסוף את המידע של מתנגדי המשטר.
Lurl לא ראה כמעט כל פעילות במהלך 2010, אבל ב-2011, עם עליית האביב הערבי, השימוש בו זינק. שוב, מספר חשבונות שהם ככל הנראה חשבונות דמה של ה-GCHQ הפיצו תעמולה עוינת למשטרי אסד ומובארק, וקצרו את המידע של המשתמשים הערבים שהקליקו עליהם.
למה? לא ממש ברור. חלק מהמסרים סתרו את עצמם, ואו שהם לא נערכו כראוי או שהם היו מיועדים במכוון לזרוע בלבול ומבוכה בקרב הפעילים. על כל פנים, ה-GCHQ יצאה מהמשבר במזרח התיכון כשיש לה המון פרטים של מתנגדי משטר, והיא אספה אותם כמעט באפס מאמץ. יום אחד, כשאחותה ה-SIS תצטרך לגייס אנשים בעל
כורחם לשרת אותה כסוכנים, יהיה לה מאגר מוכן של אנשים שפעם היו מתנגדי משטר והיום היו מעדיפים שאף אחד לא יידע מזה.
אין לנו מושג איפה הכסף
מס ההכנסה האמריקאי דורש מפייסבוק להחזיר לו סכום, שלמרבה הצער הוא לא ממש סגור כמה הוא: להערכתו הוא נע בין שלושה לחמישה מיליארד דולר. מס ההכנסה שלח לפייסבוק הודעה רשמית בנושא לפני ארבעה ימים, כשהוא מציין ביובש שפייסבוק לא הגיעה לפגישה עם נציגי הממשלה בפעם השישית.
בנוסף, הגיש מס ההכנסה בקשה לשופט פדרלי, לאלץ את פייסבוק למסור לו את כל המידע על חברת הקש שלה באירלנד, ועל כל מה שהיא העבירה לחברת הקש הזו. החשד הוא שפייסבוק המעיטה במכוון בערך הנכסים שהיא העבירה לחברת הקש כדי להימנע מתשלום מס.
בפייסבוק אומרים שהכל תקין, אם כי לדבריהם הם יתקשו מאד להבחין בין שתי החברות משום שהפעילות שלהן משולבת ברמה כזו שאי אפשר להבדיל ביניהן. שזו דרך יצירתית לומר שפייסבוק יצרה תוהו ובוהו ברישומי המס שלה כדי להתחמק ממס. על כל פנים, החברה הבטיחה חגיגית למשקיעיה שהיא הולכת להלחם על כל שנקל ושנקל. לגזור ולשמור, לפעם הבאה שפייסבוק תנסה לומר שהיא מחויבת לחברה ולמדינה שבה היא פועלת.
קצרצרים
1. אפל מתכוונת לערער לבית המשפט העליון של ארה"ב על תוצאות מלחמת הפטנטים שלה עם סמסונג. המשפט החל בשנת 2011, ואפשר לכתוב ספר משמים במיוחד עליו, אז נתמצת. סמסונג נמצאה אשמה בהפרת פטנט עיצוב כלשהו של אפל ונדרשה לשלם 920 מיליוני דולרים. סמסונג, שהניחה – רק הזמן יוכיח אם ההנחה הזו היתה מבוססת – שהליכים משפטיים אינסופיים יעלו פחות, ערערה וערערה וערערה. במאי 2015, היא הצליחה להוריד את הקנס ל-548 מיליונים. אבל זה לא נגמר. צריך להיות סיבוב נוסף. סמסונג רוצה שהוא יתרחש בערכאה נמוכה, אלא שאפל רוצה שדווקא העליון האמריקאי ידון בנושא. יש לקוות שזה מה שיקרה, כי אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה, שזו תהיה הפסיקה האחרונה.
2. דונלד טראמפ ממשיך לשבור שיאים כמועמד ההזוי ביותר בתולדות ארה"ב. ימים ספורים אחרי שפנה בבקשה למעצמה עוינת לבצע התקפת סייבר על ארצו, העלים הדונלד את אתר האינטרנט של אשתו, מלאניה. לא, לא בגלל הנאום הגנוב ההוא בוועידה הרפובליקנית, אלא מהחשש שמלאניה טראמפ עשתה אסתרינה טרטמן והתפארה באתר שלה בתואר אקדמי שאין לה. כמובן, העלמת האתר הפעילה את אפקט סטרייסנד, ועכשיו כולם מתחילים לחפור בנושא. נעדכן.
3. אובר ממשיכה להסתבך: שופט דחה את הדרישה שלה, בתביעה שהוגשה נגד המנכ"ל שלה בשל קשירת קשר נגד הציבור להעלאת מחירים, להעביר את הטיפול לגישור. השופט ציין ביובש שעל פי החוקה האמריקאית יש לאזרח זכות למשפט בפני מושבעים ושהוא לא ויתר עליה בכך שקיבל את תנאי השירות של אובר, משום שהוא מעולם לא נשאל על כך ישירות - הסעיף היה קבור איפשהו בתנאי השירות, כנראה ליד ג'ימי הופה. התביעה תמשך, ועד כה היא נראית די רע מבחינת החברה.
4. שופט בריטי בכיר הגיע למסקנה שהמערכת המשפטית הבריטית מסובכת ברמה שהיתה גורמת לקפקא להחוויר. לורד הצדק בריגס הציע להתחיל ניסוי בבתי הדין לתביעות קטנות: לפשט את חוקי המשחק, לסלק את עורכי הדין, ולנהל את המשפט כולו דרך הרשת, ללא הצורך לגרור את הצדדים לבית משפט פיזי. השופט מעריך שמשפט כזה יהיה פחות לעומתי ויאפשר יותר חקירה של העובדות – כמו גם יגרום למשתתפים לחוש שנעשה יותר צדק. נעדכן, אבל יש להניח שזה ייקח עידן קרח או שניים.
