$
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

בטוח כמו בנק בנגלדשי: פריצות לטאמבלר ומייספייס

פריצות מידע גדולות מעלות שאלות לגבי אבטחת המידע ברשת, חברות עמק הסיליקון מקבלות את חוקי השנאה של אירופה, ומה עובר על קהילת הגיימרים

יוסי גורביץ 16:4201.06.16

מי שומר עליכם?

לפני זמן מה, פרצו האקרים לשרתים של לינקדאין, הרשת החברתית לפרסום קורות חיים, וגנבו משם סיסמאות של 177 מיליוני משתמשים. החברה הקפידה על שתיקה והנושא נחשף רק כשהמידע פורסם, לפני שבועיים. אתמול (ג') נודע שהיו פריצות מסיביות גם לשרתים של שלוש חברות גדולות אחרות: טאמבלר, מייספייס (עדיין איתנו, כמסתבר) ושירות הדייטים פלינג. מספר החשבונות שפרטיהם נחשפו בארבע הפריצות הללו עומד על 642 מיליון.

 

הידיעה הכי מפתיעה היא שמייספייס עדיין קיים הידיעה הכי מפתיעה היא שמייספייס עדיין קיים צילום: בלומברג

 

הפריצה לכל אחד מהאתרים האלה בנפרד היתה צריכה לעורר זעזוע; ארבעתם ביחד, זו כבר סיבה לפאניקה. הסיבה הראשונה היא שכנראה יש לכם חשבון באחד השירותים האלה, ושאם אתם כמו אנשים נורמלים הסיסמה שלכם שם דומה במשהו לסיסמה שבה אתם משתמשים בשירותים אחרים. שם המשתמש כנראה דומה גם הוא.

 

השנייה היא שאם טאמבלר ולינקדאין לא הצליחו לשמור על הפרטים שלכם, המשמעות היא שהסטנדרטים להגנה על מידע המשתמש נמוכים למדי ברחבי כל התעשייה. ההנחה היא שיהיו עוד פריצות; למרות הפריצה המסיבית לסוני – שאירעה לפני שנה וחצי – ואחרי הקריסה בלהבות של אשלי מדיסון, כולם ממשיכים לחשוב שדווקא להם זה לא יקרה. והמידע שהם מסכנים הוא שלכם.

 

הנחת היסוד הסמויה של השימוש ברשת היא שכאשר אתה מעביר מידע לאתר מסוים, אתה סומך עליו שהוא עשה כל מאמץ אפשרי כדי להגן על המידע שלך. שורת הפריצות הזו מערערת את הנחת היסוד הזו ובהתאם את כל התפיסה של שימוש ברשת.

 

אם האתרים הגדולים רוצים לומר לנו שבסופו של דבר, התוקף תמיד ינצח ושיש גבול למה שהם יכולים לעשות, הם כנראה צודקים. אבל שיאמרו לנו את זה. אנשים ישנו את ההתנהלות בהתאם. אבל ליותר מדי אתרים יש יותר מדי אינטרס שתתנו להם יותר מידע מכדי שזה יקרה.

 

הכללים החדשים

פייסבוק, גוגל, יוטיוב וטוויטר הסכימו אתמול (ג')לתנאים שדרש מהם האיחוד האירופי, והתחייבו לבחון ובמידת הצורך להסיר תוכן שנחשב לתוכן שנאה בתוך 24 שעות מרגע קבלת תלונה בנושא. כך הודיע אתמול האיחוד האירופי.

 

 צילום: בלומברג

 

החברות התחייבו גם "לפתח ולקדם נרטיבי-נגד עצמאיים" לשנאה ולתעמולה ברשת, מה שזה לא יהיה. הן התחייבו עוד קודם לכן להסיר "תוכן שנאה" בגרמניה, וכעת ההתחייבות הזו מוחלת לאיחוד האירופי כולו.

 

וזה הולך להיות מעניין, כי עכשיו אנחנו מגיעים לשאלה האמיתית: איך מגדירים תוכן שנאה. סביר להניח שזה יעסיק בתי משפט בשנים הקרובות. הבעיה האירופאית היא כפולה: מצד אחד תעמולה איסלאמיסטית ודאעשית, מצד שני – כתוצאה ממשבר ההגירה שיצרה הקריסה של סוריה – עלייה בשנאה בקרב הימין האירופאי. הממשלות האירופאיות מנהלות מאבק בשתי החזיתות האלה מזה זמן, ועכשיו הן דורשות שחברות המדיה החברתית יעשו את חלקן.

 

כאן נוצרת בעיה חדשה: בפועל, יש הפרטה של תפקידים משטרתיים (מעקב אחרי קיצונים ומסיתים) לידי גופים פרטיים (חברות המדיה החברתית.) יתר על כן, בשנים האחרונות התבטאות בכלי מדיה חברתית היא חלק בלתי נפרד מחופש הביטוי; עכשיו אנחנו נותנים לחברות זכות לסתום לאנשים את הפה על סמך שיקול דעתן, שאנחנו כבר יודעים שהוא לא משהו. גם אין סיבה שהוא ישתפר: התפקיד של החברות הוא לעשות כסף. אם הן צריכות לצנזר, הן ישקיעו בכך את המינימום ההכרחי בלבד. התוצאה תהיה סתימת פיות של אנשים שלאף אחד אין כוח לברר מה הם באמת אמרו. ארגוני זכויות אדם כבר מעלים את הנקודות האלה בתקיפות. נעדכן.

 

מה נדפק פה, לעזאזל

דיווחנו אתמול על כך שיצרני המשחק No Man’s Sky, שהודיעו על דחיית צאתו לשוק בחודשיים, מצאו את עצמם מתמודדים עם איומי רצח מצד קהילת הגיימרים. אמש (ד') דיווח הכתב של קוטאקו, ג'ייסון שרייר, שהוא החל לקבל איומי רצח משום שדיווח על איומי הרצח.

 

הקלות הבלתי נסבלת של האיום ברצח הקלות הבלתי נסבלת של האיום ברצח

 

השאלה היא מה לעזאזל נדפק פה. איך אנשים מגיעים למצב שבו משחק מחשב הוא מבחינתם סיבה לשלוח איומי רצח למישהו. יש ככל הנראה כמה סיבות. הראשונה היא מה שג'ורג' אורוול אבחן כהעתקת לאומיות: אנשים שמפנים את הרגש הקבוצתי-לאומי שלהם לא כלפי הלאום אלא כלפי קבוצה מדומיינת אחרת. אנחנו מכירים את זה היטב מקבוצות ספורט, שהאוהדים שלהן יכולים להיות משונים עד מסוכנים למדי. אורוול גם אבחן שספורט הוא כלי שקל מאד לצקת לתוכו רגשות לאומניים: הוא משחזר את החוויה הקדומה של דו קרב בין נציגי שני עמים. דוד וגוליית חוזרים בתור בית"ר ירושלים ובני סכנין.

 

ועכשיו אנחנו רואים העתקה של זה גם לתחום הגיימינג. התופעה בפני עצמה לא לגמרי חדשה: כל מי שהשתתף בוויכוחים על היתרון של שיטת משחק כזו על פני אחרת מכיר אותה. ההתלהמות והשנאה, מצד שני, לא היו קודם. על כל פנים לא בעוצמות כאלה.

 

מה קרה? שני דברים. קודם כל, התפוררות קהילת הגיימינג. עד לא ממש מזמן, היא נתפסה כהומוגנית: גברית עם השפעה גיקית קשה (וזה לא מקרה שתחומים מרכזיים של גיקיות, מד"ב ופנטזיה, נחשבו לטריטוריה גברית כמעט סגורה לנשים). אבל בפועל, רוב הגיימרים הם גיימריות. ובהתחשב בכך שכל אחד משחק משהו, שמשחקי תפקידים ומשחקי מחשב הם לא נישה אלא נורמה, קשה הרבה יותר לדבר על קהילה. אז האנשים שהקהילה הזו היתה מבחינתם קהילת-ההתייחסות שלהם, קבוצת הכדורגל שלהם, מגיבים על הפחד באלימות.

 

התופעה השנייה היא תא התהודה של הרשת. פעם, היית מדבר ככה והיית עף. היו חוסמים אותך מהפורום, לא היו משחקים איתך, מתעלמים ממך במופגן בכנסים או פשוט אוסרים עליך להגיע אליהם. היום, הזנוחים האלימים של קהילת הגיימינג בונים לעצמם בקלות קהילה משלהם באמצעות הרשת. הם קוראים לעצמם גיימרגייט, ומצליחים באמצעות ההתאגדות הזו לעשות הרבה, הרבה יותר רעש. כמו ניאו נאצים, וההשוואה איננה מקרית. עד הגעת הרשת, לניאו נאצים היו כמה חנויות מבודדות שהרבה שוטרי חרש ביקרו בהן. עכשיו יש להם פורומים ויכולת התאגדות; היכולת שלהם להקרין כוח משמעותית הרבה יותר.

איך מתמודדים עם זה? זו כבר שאלה שמעבר למסגרת הטור הזה.

 

קצרצרים

 

1. הטרור הגברי בטוויטר, במיוחד בצד הבריטי שלו, לא פוסק: חברת הפרלמנט ג'ס פיליפס שוקלת לסגור את חשבון הטוויטר אחרי שקיבלה 600 (!) איומי אונס בלילה אחד. הסיבה: פיליפס לעגה לחבר פרלמנט שמרני שרצה לציין את יום זכויות הגבר. פיליפס ציינה שכן, טכנית היא יכולה לחסום את הבריונים הקטנים – אבל שבהתחשב במספרם, היא תצטרף להעסיק מישהו לשם כך. חברת הפרלמנט אמרה שהיא חושבת שצריכים להיות הליכים פליליים כנגד הבריונים, אבל שטוויטר לא ממש מועילה לה כרגע. ההתלקחות מגיעה אחרי כמה חודשים שבהם נראה היה שטוויטר והפעילות התקיפה של המשטרה הבריטית והתביעה סיימו את המגפה. השמחה היתה מוקדמת מדי.

 

לנשים אסור לספר בדיחות בטוויטר לנשים אסור לספר בדיחות בטוויטר צילום: youtube

 

2. פייסבוק מדברת המון לאחרונה על בינה מלאכותית, אולי משום שהתייאשו שם מהאפשרות של בינה אנושית אמיתית, ובהתחשב בכך שפיטר ת'יל הוא חבר בדירקטוריון זו מסקנה סבירה. ובכן, הידיעה החדשה של פייסבוק היא שהבינה המלאכותית שלה מוצלחת יותר מבני אדם בצנזורה, והיא מסוגלת לזהות במהירות ולהתלונן הרבה יותר מהר על תוכן בעייתי. אז השימוש הפרקטי הראשון של בינה מלאכותית הוא לסתום לבני אדם את הפה. יופי, פייסבוק. כאן המקום להזכיר שמבחינת ההנחיות של פייסבוק, אפשר להראות ראש מרוסק אבל לא להראות שדיים נשיים או אישה מניקה; ושאפשר להראות פטמות גבריות אבל לא נשיות. אם רובוט הצליח להשתלט על סבך הכללים הסותרים, יתכן שהוא אשכרה מתחיל לגלות תבונה.

 

 צילום: pixabay.com

 

3. קבוצה שמתנגדת לזנות בגרמניה – שם היא חוקית, אם כי כרגע הפרלמנט שוקל חוק שיוביל להפללה לא של העוסקות בזנות אלא של לקוחותיהן – העלתה על מפות גוגל כתובות של עוסקות בזנות. המטרה היא ככל הנראה להטיל אימה על נשים שהחיים שלהן קשים גם כך. בשל הסטיגמה שנלווית לתחום, בניגוד למשל לאנשים שמודיעים שהם לא יהיו שרים בלי תיק והופכים לכאלה בתוך שבוע, עוסקות (ועוסקים) בזנות נשענים על אנונימיות יותר מהמקובל. המהלך התקבל בהלם מסוים ובינתיים המידע הזה הוסר ממפות גוגל – אבל סביר לגמרי שיוחזר.

 

4. בית משפט לערעורים בארה"ב קבע שמידע מיקום איננו מצריך צו חיפוש: למשטרה מותר לבקש מחברות הסלולר את מידע המיקום של המשתמש על סמך שיקול דעתן בלבד, מבלי לעבור דרך בית משפט בדרך. הפסיקה התבססה על פסיקה מוקדמת של העליון האמריקאי, שמצא שאם אתה מוסר מידע מרצונך לצד שלישי, מותר למשטרה להשיג אותו. אך למשתמש סלולר אין "רצון חופשי" פה: הטלפון פונה שוב ושוב לחברת הסלולר ומדווח על מיקומו. למשתמש אין ברירה בנושא, פרט לוויתור על שימוש בסלולר – מה שיהפוך אותו בחברה שלנו למבודד על סף מצורע. יש לקוות שיהיה ערעור.  
בטל שלח
    לכל התגובות
    x