דו"ח טכנולוגי
האם לממשל בארה"ב יש את מפתחות ההצפנה של חברות הטכנולוגיה?
הממשלה האמריקאית הוציאה בעבר צווים חשאיים כדי לקבל מחברות טכנולוגיה את קוד המקור שלהן, פייסבוק מנסה לנחש מה הגזע שלך עבור מפרסמים, והמכוניות האוטונומיות יגיעו, אבל לאט
לפני המאבק המתוקשר
מחרתיים (ג') צפויות אפל וה-FBI להתנגש ראש בראש בבית המשפט, סביב השאלה האם מותר לבולשת לדרוש מאפל לתכנת עבורה כלי שיעקוף את הגנת ההצפנה של אפל עצמה. המאבק הזה מתוקשר מאוד ומטבע הדברים מושך את תשומת הלב, אבל נראה שמה שחריג בו הוא לא הדרישה הממשלתית, אלא העובדה שהיא נעשית מול אור הזרקורים.
החברות לא יכולות לאשר קיומו של צו סודי צילום: גלעד קוולרצ'יק, shutterstock
לארה"ב יש בתי דין חשאיים לנושאי מודיעין (FISA) מזה יותר משלושה עשורים. השימוש בהם זינק אחרי פיגועי 11 בספטמבר ואחרי שסגן הנשיא צ'ייני החליט, כפי שאמר בדיון סגור, "לפנות לצד האפל". אנחנו יודעים מעט מדי על בתי המשפט האלה – אנחנו יודעים, למשל, שהם אסרו כל דיון בפסיקה של בית המשפט עצמו שאמרה שתכנית המעקב הכולל של ה-NSA איננה חוקית.
אדם שמכיר את הנושא אומר עכשיו שבשורה של מקרים ממשלת ארה"ב ביקשה וקיבלה צווים סודיים מבית המשפט החשאי, שמורים לחברות אמריקאיות להעביר לה את קוד המקור שלהן. ברגע שיש לממשלה את קוד המקור, קל לה הרבה יותר להתעסק אתו כדי לרגל אחרי אנשים ולהפוך את הכלים שהם רכשו לכלי מעקב אחרי הבעלים. ומאחר ומדובר בצווים סודיים, לחברות שנאלצו למכור את המשתמשים שלהן לא היתה כל דרך לעדכן את הקורבנות. לדברי המקור, ברוב המקרים החברות שניסו להתנגד למהלך הפסידו.
דובר של משרד המשפטים אישר שהממשלה ביקשה קוד מקור ומפתחות הצפנה באמצעות בתי משפט סודיים בעבר. למרות האישור, אף אחת מהחברות שאליהן פנה ZDNet לא היתה מוכנה לאשר את הדברים – ובצדק מוחלט. הכלל הראשון של בית משפט חשאי הוא שלא מדברים על בית המשפט החשאי. חברה שהיתה מדברת בפומבי על צווים שקיבלה מטריבונל עלום ובלתי מפוקח היתה ככל הנראה עוברת על החוק.
בשנת 2010, גוגל יצאה ברעש מסין אחרי שהממשלה הסינית ריגלה אחרי משתמשי ג'ימייל. שמועות באותה התקופה, שמעולם לא אוששו, אמרו שהחשש האמיתי של גוגל היה שסין שמה יד על קוד המקור של מנוע החיפוש שלה. גוגל יכולה היתה לדבר על ההתקפה של סין עליה, אבל אם היא היתה חווה התקפה כזו מצד ארה"ב – כמובן, מלווה בצו רשמי של בית משפט סודי – היא לא היתה יכולה לומר מילה. אז האם שירותי המודיעין של ארה"ב שמו יד על קוד המקור של גוגל? גוגל יכולה להכחיש, אבל מה שהיא לא יכולה לעשות הוא לומר "כן". כל הכחשה, על כן, תהיה חשודה. גוגל כאן היא רק דוגמה; זו יכולה להיות כל חברה אמריקאית שמספקת לכם שירותים.
זה טיבה של ממשלה חשאית: ברגע שאתה מסגיר חלק מהמשטר שלך לשירותי השו-שו, הם שולחים את הזרועות שלהם לכל חלק אחר, עד שבסופו של דבר הממשל הגלוי שלך הוא למראית עין בלבד. מה שארה"ב צריכה עכשיו הוא ועדת חקירה נוסח הוועדות של שנות השבעים, שיבררו מה לעזאזל עשה המודיעין האמריקאי ב-15 השנים האחרונות ואיך מפסיקים את זה.
תן לי לנחש מה הגזע שלך
על פי הסרטים שאתה רואה, והסטטוסים שאתה מלייקק, אתה נראה לי כמו אשכנזי מתנשא וממושקף.
נשמע פוגעני? קרוב מאוד למציאות. פייסבוק עושה ניסיון ניכר לזהות את הגזע של משתמשיה – נניח עכשיו לעובדה שלמושג "גזע" אין משמעות במציאות הביולוגית האובייקטיבית ונשתמש במונח הרווח כפי שהוא, כאמצעי הצבעה על אתניות – ובהתאם להציג להם תוכן. לאחרונה, למשל, היא דחפה למשתמשים פרסומות לסרט Straight Outta Compton שהשתנו בהתאם לגזע שלהם, בהתאם למה שפייסבוק חושבת שהוא. בינתיים, פייסבוק מסווגת את הגזעים ללבן, שחור והיספני.
אמור לי מה הגזע שלך ואומר לך מה הפרסומות שמתאימה לך צילום: pixabay
הפרסומות שונות מהותית. הסרט עוסק בהיסטוריה של קבוצת ההיפ-הופ N.W.A, ובגרסה שמיועדת לקהל "לבן", הפרסומת מתארת את הסרט כסוג של סרט גנגסטרים. הגרסה שמיועדת לקהל "שחור" מציגה אותו יותר כביוגרפיה של הקבוצה.
פייסבוק, בקצרה, מנסה להשיג פרופיל אתני של המשתמשים שלה. מה שאסור לכוחות משטרה מותר לחברה פרטית, מה שנאסר כדי למנוע אלימות ופגיעה מותר כדי להעלות את ההכנסות מפרסום.
אתה לא חייב לומר לפייסבוק מה הגזע שלך, אבל זה בסדר: היא תאסוף את כל המידע שיש לה עליך כדי לנחש לבד, למרות שאתה בעליל לא רוצה בכך. בפעם הבאה שמארק צוקרברג יאמר לכם שהוא רוצה שלום עולמי, תשאלו אותו אם זו הגרסה הלבנה או השחורה של המסר שלו.
סע לאט
האם מהפכת הרכב העצמוני ממש מעבר לפינה? מאז שגוגל דיווחה לראשונה על המכונית העצמונית שלה, ב-2011, יש דיון ער בשאלה הזו. תפיסה מקובלת אומרת שהמכונית העצמונית תגיע לשוק תוך שלוש שנים בערך.
מכונית אוטונומית של ניסאן. לא על כבישי ישראל צילום: בלומברג
"בערך" היא המילה הנכונה, על פי מנהל הפרויקט כריס אורמסון. בחלק מהמקרים ומהאזורים, המכונית העצמונית אכן תגיע בקרוב. אבל זה יהיה מוגבל לאזורים עם מזג אוויר רווי שמש ודרכים פתוחות – התנאים האופטימליים לרכב עצמוני. שאר האזורים בעולם יצטרכו לחכות. כמה? אולי עד 30 שנה.
על פי ההנחה שלו, קודם כל יבחנו את הרכבים הללו בתנאים הנוחים ביותר, ורק אחר כך ינסו להרחיב אותם לאזורים אחרים. מסיבה פשוטה: תאונה בין שני כלי רכב שהנהג שלהם אנושי היא לא חדשות אלא אם יש הרוגים. תאונה כזו מתרחשת כל כמה שניות. אבל כל תאונה שבה יהיה מעורב רכב עצמוני תהיה חדשות – והיא תעכב את התפתחות הטכנולוגיה.
אז זה יילך לאט. בישראל, אגב, זה יילך לאט במיוחד. הרשות למפות את הכבישים והערים בישראל מוגבלת – לצורכי בטחון, לכאורה – ורכבים עצמוניים נשענים על תוכנות מיפוי כדי להגיע ממקום למקום. אם המפה שלך לא מדויקת כי מישהו עדיין חושב במונחים של שנות החמישים, החברה שמפתחת את הרכב תגיע למסקנה שהיא לא צריכה את כאב הראש הזה בשוק שהוא קטן גם כך. סיליקון ואדי? זכרו ששר הביטחון שלכם רוצה שתנווטו באמצעות מפות.
קצרצרים
1. אחד המנהגים הבזויים של עולם הטכנולוגיה הוא התופעה המכונה booth babes: להעמיד בדוכן של החברה שלך בכנסים נשים מצודדות בלבוש מינימלי. מאחר והתעשייה נמצאת תחת ביקורת בשנים האחרונות בשל הסקסיזם הבוטה שלה, גם התופעה הזו הרבה פחות לגיטימית היום משהיתה, נניח, לפני חמש או שש שנים. במסיבה שערכה לאחרונה אקסבוקס, היא הביאה מספר נשים בלבוש סקסי, אבל בצבעי אקסבוקס. אחד ממשתתפי המסיבה העלה סרטון לטוויטר, התפתחה מהומה, ומיקרוסופט התנצלה רשמית על התקרית. החברה אמרה שההתנהלות "איננה עומדת בקנה אחד עם הערכים שלנו". עכשיו נראה אם ילמדו את הלקח.
סאטיה נאדלה. התנצלות רשמית של החברה צילום: אם סי טי 2. פרסום אחד יותר מדי? השחקן טרי בולאה, שידוע בעיקר בשל גילומו של המתאבק האלק הוגן, ניצח את גוקר במשפט גדול. כלי התקשורת המקוון פורץ הדרך פרסם קלטת מין של בולאה, שצולמה על ידי ברנש בעל השם המקצועי הלא סביר "בובא ספוג האהבה" לאחר שבובא הנ"ל שכנע את בולאה לקיים יחסי מין עם אשתו של בובא. בולאה תבע 100 מיליונים מגוקר על פרסום הקלטת, שקשה בלשון המעטה לראות מה היה הערך העיתונאי שבו; המושבעים נתנו לו 115 מיליונים. המשחק עוד לא נגמר, יהיו ערעורים, אבל אם פסק הדין הזה יעמוד בסופו של דבר, זה יכול לחסל את גוקר. עוכרי הדין של האתר טוענים שבמהלך המשפט נמנעה מהמושבעים היכולת לראות ראיות קריטיות. נראה.
3. עיתונאית של כלי תקשורת מקוון אחר, אליס וורקמן מבאזפיד, הצליחה לפדח קשות את הסנאטור האוסטרלי סטיבן קונרוי – קוראי הטור הוותיקים עשויים לזכור אותו כשר התקשורת שטען שהמאפיה ניסתה לשבש את תכניות סינון האינטרנט שלו – לאחר שצייצה שהיא רואה אותו משחק קנדי קראש באולם הסנאט. מיד לאחר מכן הגיע אל וורקמן עובד כלשהו של הסנאט שדרש לעלעל בטלפון שלה, לא מצא תמונות מביכות, ואחר כך התריע בפניה שאסור לצלם באולם הסנאט. ההתנכלות הזו לעיתונאית בניסיון להגן על כבודו של נבחר ציבור מפני מידע גררה תגובה ציבורית חריפה בדמוקרטיית חיות הכיס היחידה בעולם.
קנדי קראש בזמן דיון בסנאט 4. במשך שנים, מזהירים אותנו רופאים מכך שישיבה ארוכה – המצב הבסיסי של עובד המשרדים המודרני – מסכנת את הבריאות שלנו. אנחנו לא אמורים לעשות את זה לעמוד השדרה שלנו ואנחנו באופן כללי קופים זקופים למחצה שלא בנויים לישיבה. בשנים האחרונות, חלק מן המומחים המליצו לעבוד בעמידה ואפילו תכננו שולחנות שבנויים לכך. עכשיו אומרים חוקרים שהם בחנו את השולחנות האלה, והם אכן אפנתיים, אבל בכלל לא בטוח שהם טובים לך ולא ברור איך הגיעו לרעיון שאתה אמור לעמוד ארבע שעות ביום כאילו היית קופאית בעידן שלפני שלי יחימוביץ'. החוקרים אומרים שיש עכשיו ראיות לכך שעמידה ממושכת פוגעת בבריאותך. אני עובר לכתיבה בשכיבה.
