המכונות עולות על מדים: משרד ההגנה האמריקאי רוצה רובוט עצמוני
בכירים במשרד ההגנה האמריקאי מדברים על פיתוח חיילים רובוטיים עצמוניים, בית משפט גרמני מאשר את מדיניות השמות האמיתיים של פייסבוק ולשכת הסחר של ארה"ב מתייצבת לצד אובר
"אופציות קינטיות עצמוניות"
שמעתי על מכבסת מילים, אבל זה טיפה מוגזם. "אופציות קינטיות עצמוניות" הוא המינוח החמקמק מאוד שבו משתמש משרד ההגנה האמריקאי כדי לתאר רובוטים הורגים. "קינטיות" הוא מונח שמשמש את הדוברים הצבאיים האמריקאים כבר שנים והוא מתייחס לאפשרות של ירי או קרב חמוש. "עצמוני" מתייחס למכונת הרג שמקבלת החלטת ירי על דעת עצמה, ללא צורך בהנחיה של מפעיל אנושי. "אופציות" כי עדיין אין כאלה, אבל עובדים על זה.
רובוטי קרב נמצאים איתנו כבר שני עשורים או יותר. הגרסה הפרימיטיבית היא רובוט המשטרה שמנטרל חפצים חשודים. בשלבים המאוחרים יחסית של הלחימה בעיראק – החל מ-2006 בערך - כבר הציבו שם האמריקאים אלפי רובוטי לחימה. וכיום הכתב"מים או המל"טים בשמם העתיק יותר, הפכו לכלי לחימה מרכזי במלחמה בג'יהאד העולמי.
רובוטים הם כלי לחימה נוח מאוד, מכמה סיבות. קודם כל, המחיר הפוליטי לשימוש בהם נמוך. מל"ט שמופל הוא גרוטאה. מצער, אבל לא נורא. זה לא ארון שחוזר עטוף בדגל לעיירה קטנה (ממשל בוש היה כל כך רגיש לארונות האלה, שהוא אסר לצלם את הגעתם לארה"ב). זה מאפשר לנהל מלחמה בלתי מוכרזת – למשל, המלחמה שמנהלת ארה"ב בתימן – בלי שיותר מדי אנשים ישימו לב. אין הרוגים בצד שלך ולכן אין תשומת לב. שנית, הטענה היא שאלה כלי נשק מדויקים יותר, וככאלה מתאימים יותר ללוחמה עממית, שבה הרוגים בקרב האוכלוסייה משרתים את האויב. הבעיה היא שהטענה הרשמית הזו כנראה לא תואמת את המציאות.
אבל יש גם בעיות. מחקרים מדווחים על כך שמפעילי כתב"מים חווים פוסט טראומה בשיעורים שמזכירים לא טייסי קרב – אלה טסים בגובה של 30,000 רגל ולא רואים את המטרה בכלל – אלא בשיעורים של חיילי חי"ר. אחרי הכל, הם עוקבים אחרי המטרה במשך ימים. הם מכירים אותה. בשלב מסוים הם אפילו מתחילים להזדהות איתה. הנה הוא לוקח את הילד לגן. עכשיו הוא עוצר לקנות מצרכים לארוחת הערב. צבאות לא אוהבים פוסט טראומה. היא מפריעה לתפקוד הצבאי. ואם יש משהו שהם אוהבים פחות מפוסט טראומה, זה הדיווח על פוסט טראומה.
אולם עד כה, נמנה משרד ההגנה האמריקאי מלחצות את קו העצמוניות. הכתב"מ אולי חג מעל המטרה במשך ימים, אבל מי שייתן את פקודת הירי יהיה קצין אנושי. במשך שנים, הממסד האמריקאי הכחיש שהוא מפתח רובוטי הרג עצמוניים. עכשיו הוא מודה שהאופציה נבחנת.
ופה יש המון בעיות. מעבר לאפשרות הלא בדיונית, שהגולם יקום על יוצרו (כלומר, יפנה את הנשק שלו כלפי האנשים שאותם הוא אמור לשרת), הבעיה המרכזית היא חוקי המלחמה. ההכרזה של משרד ההגנה מדברת על הפעלת רובוטים כאלה מאחורי קווי האויב. זה בדיוק סוג הפעילות שבו יש סכנה גבוהה במיוחד להרג של אזרחים בלתי מעורבים.
רובוט מלחמה עצמוני יוצר פרדוקס בחוקי המלחמה. האם אנחנו מוכנים באמת להכיר ברובוט כזה כישות עצמאית, ריבונית, שאפשר להעמיד לדין אם פשעה? האם אנחנו מכירים בו, בקיצור, כשווה ערך לאדם?
מה קורה אם רובוט כזה נקלע לשדה קרב, מזהה את המטרה הלא נכונה, ומוריד ילד שיצא עם הכבשים למרעה? מי אחראי? הרובוט? זה אומר שאנחנו מכירים בו כאדם. אנחנו באמת מוכנים ללכת לשם? הקצין ששלח את הרובוט למשימה? הוא יוכל לומר בצדק שהוא לא נתן פקודת ירי. המתכנת של הרובוט? האם עצם התכנות של פוטנציאל הרג של בלתי מעורבים הוא פשע מלחמה? אם לא, יש כאן פרצה מסיבית בחוקים. אם כן, אף אחד לא יודע איך ללכת בשדה המוקשים הזה. בפועל, נוצר כאן פוטנציאל לפגיעה בבלתי מעורבים שאף אחד לא יוכל לתת עליו את הדין.
ומאחר ואנחנו כבר לא נלחמים כמו במלחמת העולם הראשונה, כלומר צבא מסודר מול צבא מסודר, אלא כמעט אך ורק בלוחמת גרילה שמטיבה מערבת לוחמים באזרחים, הנושא הזה צריך להטריד את כולם.
ניצחון טכני
רשות הגנת המידע של המבורג, שפייסבוק נמצאת תחת סמכותה, הורתה לרשת החברתית בסוף יולי שעבר להפסיק לאכוף את מדיניות השמות האמיתיים שלה, משום שזו פוגעת בפרטיות של משתמשים. פייסבוק ערערה על ההחלטה. בימים האחרונים היא זכתה לניצחון טכני.
בית המשפט לעניינים מנהליים של המבורג קבע שפייסבוק לא חייבת לציית להחלטה, משום שמאחר והמשרד שלה נמצא באירלנד (עוד על המשרד האירי של פייסבוק, בקצרצרים) היא כפופה לחוקי הפרטיות האיריים, לא לאלה של גרמניה. רשות הפרטיות של אירלנד קבעה כבר ב-2011 שפייסבוק לא מפרה את חוקי הפרטיות האיריים.
כמובן, הסיבה שפייסבוק מתעקשת על מדיניות השמות האמיתיים לא קשורה לטובת המשתמש. המטרה שלה היא לאפשר לפייסבוק למכור מידע למפרסמים, ואלה – מה לעשות – רוצים להצליב את המידע עם פעילות אחרת של המשתמש ברשת.
הרגולטור הפעלתני של המבורג, ד"ר יוהאנס קספר, עשוי כמובן לקחת את פייסבוק לבית משפט באירלנד. הפסיקה ב-2011, אחרי הכל, לא התייחסה לכל מה שלמדנו על פייסבוק מאז. נעדכן.
זכויות עובדים? זוועה!
מועצת העיר סיאטל קיבלה בדצמבר, ברוב של 8-0, הצעת חוק עזר שקובעת שלעובדי אובר שחיים בעיר מותר להתאגד. אובר, כמובן, טוענת שהם בכלל לא עובדים, כי אם הם היו עובדים היא היתה צריכה לשלם להם שכר הוגן וכאלה. עכשיו מזנקת לשכת הסחר האמריקאית להגנתה של אובר.
הלשכה הגישה בסוף השבוע תביעה כנגד העיר סיאטל, שבה היא טוענת א. שעובדי אובר הם לא עובדים אלא עובדי קבלן וב. שלעובדי קבלן אסור להתאגד. מה זה עניינה של לשכת הסחר? ובכן, לטענתה אם החוק של סיאטל יישאר בתוקפו, הדבר "יאיים על אחד המגזרים החיים והמתקדמים ביותר של הכלכלה."
הנחת היסוד של לשכת הסחר זהה לזו של אובר: נהגי אובר אינם עובדים. זו קביעה שנויה במחלוקת שעומדת כעת במבחן משפטי בכמה מקומות בארה"ב. העובדים עצמם דורשים להתאגד ויש איגוד שרוצה לקבל אותם.
יש לציין שראש העיר של סיאטל סירב לחתום על חוק העזר, אבל החוק צפוי להיכנס לתוקף גם בלי אישורו.
קצרצרים
1. האסיפה הלאומית של צרפת הצביעה בעד (שווה ערך לקריאה ראשונה) הצעת חוק שקובעת שאם חברה פרטית לא משתפת פעולה עם חקירה בנושא טרור ולא מספקת לחוקרים מידע מוצפן, המנהלים שלה יהיו צפויים ל-4 שנות מאסר ולקנס מסיבי. ההצעה מגיעה על רקע פרשת אפל. מה שמעניין פה הוא שמדובר ביוזמה של הימין הצרפתי, שנמצא באופוזיציה, בעוד שהממשלה מתנגדת להצעה. ההצעה היא חלק מההיערכות החוקית לקראת תום תקופת החירום בצרפת במאי הקרוב, כחצי שנה אחרי הפיגועים האחרונים בפריז. כן, יש מדינות שבהן רואים במצב חירום משהו זמני. התנגדות הממשלה להצעת החוק צפויה להקשות על קבלתה.
אגב, עמדתה של ממשלת ישראל בנושא לא ידועה.
2. הצעת חוק בקליפורניה אמנם מבלבלת בין מונחים שיש להפריד ביניהם – "סקסטינג," קרי השליחה של תמונות עירום או עירום חלקי בין אנשים, ו"פורנו נקמה", שהוא שיתוף של תמונת עירום של אדם בניגוד להסכמתו – אבל היא חיובית למדי. היא קובעת ענישה על שליחת תמונות פורנו נקמה גם בקרב תלמידים. בתי ספר שאחד מתלמידיהם שלח תמונות פורנו נקמה – ובתקופה האחרונה היה מספר גדול של דיווחים על התופעה הזו בקרב קטינים – יצטרכו להשעות את התלמיד. הגיוני: המצב שבו מישהי צריכה לראות בבית הספר את האדם שהשפיל אותה פומבית הוא בלתי נסבל. לקליפורניה כבר יש חוק נגד פורנו נקמה בקרב בגירים; עכשיו החוק מגיע גם אל הקטינים.
3. כמה מס משלמת פייסבוק בבריטניה? כמו חברות אחרות מעמק הסיליקון, הגאונות האמיתית של פייסבוק היא בהתחמקות ממסים. היא מעבירה את הכספים שלה דרך כל מיני חברות קש ופרצות מס, וכתוצאה מכך היא שילמה ב-2014 בבריטניה מסים בשווי 4,327 ליש"ט – בריטים שמרוויחים 33 אלף פאונד בשנה משלמים יותר. כמה הרוויחה פייסבוק בבריטניה באותה השנה? אי אפשר לדעת, כי היא מעבירה את ההון שלה דרך מכבסת הכספים המכונה אירלנד, אבל ב-2014 היא הכניסה ממפרסמים בכלל אירופה 2.4 מיליארדי ליש"ט. באירלנד, עושה פייסבוק תרגיל מזהיר: כל הרווחים שלה נמחקים מיד, כי פייסבוק-אירלנד צריכה לשלם תמלוגים לפייסבוק-האם על השימוש בשם ובלוגו של פייסבוק. את הכסף הזה, פייסבוק-אירלנד לא מעבירה לארה"ב – שם פייסבוק-האם תצטרך לשלם מסים – אלא לחברה באיי קיימן. לפעמים אין ברירה אלא להוריד את הכובע בהתפעלות.
4. פיראטים – פיראטים של ממש, לא החיקויים החיוורים שגונבים שירים ברשת – החלו לאחרונה לאמץ שיטות של האקרים. הם פשטו על מספר ספינות בחיפוש אחרי קונטיינרים ספציפיים, זיהו אותם על פי הברקוד, והסתלקו רק איתם. למה? כי הם פרצו לשרתים של חברות הספנות, זיהו את הקונטיינרים שמכילים את הציוד היקר באמת, ובחרו בו. ההצלחה שלהם היתה מוגבלת והחדירה זוהתה תוך זמן קצר, אבל אין ספק שצריך להצדיע להם ביד עם הקרס ולרקוע עם רגל העץ.
5. ההיסטריה של הבחירות הנוכחיות בארה"ב היא דונלד טראמפ, העונש של המפלגה הרפובליקנית על 45 שנים של הפצת שנאה, שממלא את מנהיגי המפלגה אימה וגורם לעליה ניכרת ברצון להגר לקנדה. בין שאר תופעות הרשת המוקדשות לטראמפ, אחת המעניינות היא בוט הטוויטר @DeepDrumpf. דראמפף, כפי שחשף ג'ון אוליבר, הוא שם המשפחה של אבותיו של טראמפ, ודיפ דראמפף הוא ניסיון של חוקר שפה לשלב בין "למידה עמוקה" ובין הטקסטים של דרמאפף. התוצאה היא טקסטים שדראמפף לא אמר, אבל לגמרי יכלו להיאמר על ידיו – משום שהם לקוחים מטקסטים אחרים שהוא כתב ומשתמשים בדקדוק ה, ובכן, ייחודי שלו.
