יש סודות בתמונה: הצד המשחקי של המציאות המוגברת
אפליקציית WallaMe הלונדונית מאפשרת לשרבט מסרים נסתרים על תמונות ולשלוח את החברים למשחק "חפש את המטמון" בעקבותיהם. היא פשוטה, צנועה וכיפית, ועשויה לבשר על דרך חדשה לשלב בין העולם הפיזי לדיגיטלי
ברשימת המוצרים הלוהטים של האתר פרודאקט האנט, אחת הבמות המרכזיות לחשיפת חידושים לפני שהם מגיעים לקהל הרחב, צצה בחודש שעבר אפליקציה יוצאת דופן. במבט ראשון מזכיר הפיד של WallaMe הכלאה שיצר מדען מרושע בין הפיד של אינסטגרם לשיחה רוויית אימוג'י בפייסבוק מסנג'ר: רצף תצלומים שעליהם מודבקים סטיקרים ושרבוטים צבעוניים המשולבים בסצנה.
כך אפשר לראות באפליקציה דרקון שרובץ על גג מבנה עתיק ברומא, בובה של הציפור האדומה מאנגרי בירדס ולראשה כובע צהוב מצויר, או ספרייה ציבורית שבה יושב גיבור-העל דדפול. אך למרות האפשרות להשתמש באפליקציה כדי לשתף חברים וזרים בתצלומים ששיפרתם או החרבתם, דווקא פיצ'ר ההודעות הפרטיות שלה הוא החלק המעניין באמת. WallaMe מאפשרת לשתול במציאות הפיזית מסרים דיגיטליים, שאחרים יכולים לגלות רק באמצעות הגעה למקום ושחזור התמונה המקורית.
כך זה עובד: המשתמש מצלם מבנה, תמונת נוף, קיר או כל עצם נייח שהוא. לאחר מכן הוא משרבט עליו כאוות נפשו, ובוחר את החברים שיקבלו את המסר. אלה יראו תמונה מפוקסלת, בדומה לתמונות הנשלחות בסנאפצ'ט, ויצטרכו להגיע פיזית למקום שבו היה המשתמש, ולסובב את הטלפון עד שימצאו זווית דומה לזו שבה היא צולמה. אם הם יצליחו, השרבוטים ייחשפו ואפשר יהיה לשתף את התוצאה ברשתות החברתיות. מעין "חפש את המטמון" דיגיטלי.
מספר המשתמשים ב-WallaMe, שזמינה לאייפון, אנדרואיד ובגרסת ווב, עדיין עומד על אלפים בודדים. אלא שההתלהבות מהאפליקציה בקרב המאמצים המוקדמים ומובילי הדעה בפרודאקט האנט עשויה להצביע על מגמה מסקרנת. עולם המציאות המוגברת, שמשלב אלמנטים אמיתיים ודיגיטליים, זוכה להתעניינות מכיוון חדש, שמחבר אותו למדיה חברתית ולתקשורת מבוססת מיקום.
הכל התחיל מפתקים
"הרעיון לאפליקציה נולד בעקבות מערכת יחסים שהיתה לי עם בחורה שגרה במרחק שש שעות נסיעה", מספר ל"כלכליסט" סטפנו לוטי, שהקים את WallaMe עם שותפו סיריו זואלי. "בכל פעם שהייתי מגיע לדירה שלה הייתי מחביא פתקים במקומות שונים, כדי שתזכור אותי גם כשאני לא שם. זה גרם לי לחפש דרך ליצור גרסה דיגיטלית לדיו בלתי נראה".
זוהי החברה השנייה שלוטי וזואלי מקימים יחד אחרי Pixelbook, פלטפורמה דיגיטלית להוצאה לאור של ספרים ומגזינים, שעדיין פעילה. ואולם הצמד מקווה שהפריצה האמיתית שלו תגיע מהתחום החזותי. "בחנו אפליקציות מציאות מוגברת שניסו להציע יכולות דומות ל־WallaMe, וגילינו שהן היו מורכבות מדי לשימוש והתמקדו יותר מדי בצד הטכני של הוספת שכבות נוספות למציאות", מספר לוטי. "הבנו שאנחנו צריכים ליצור משהו כיפי יותר, שימשוך גם אנשים שאין להם מושג מה זאת מציאות מוגברת".
ואכן, עד כה המציאות המוגברת נראית כהבטחה גדולה שמתקשה לפרוץ לקהל הרחב. כבר ב־2010 כמה אפליקציות, ובראשן Layar ההולנדית, יצרו באזז כשהוסיפו שכבת אינפורמציה על גבי הווידיאו שקלטו מצלמות הסמארטפונים במקומות שונים, כמו תחנות רכבת תחתית. אך הטרנד לא הגיע ליישומי מיינסטרים, ושרד בעיקר כגימיק חביב בקמפיינים פרסומיים או ביישומי נישה בתחומים כמו חינוך וארכיטקטורה, כשהכישלון (הזמני לפחות) של גוגל גלאס היווה מכה משמעותית.
בשנה האחרונה הצליח הענף לעורר התלהבות מחודשת. מיקרוסופט הציגה את משקפי הולולנס, שישלבו שכבות וירטואליות בחלל הבית (משחק מיינקראפט בסלון, למשל); החברה המסתורית מג'יק ליפ, שפיתחה גם היא טכנולוגיה לשילוב אלמנטים תלת־ממדיים שנוצרו בגרפיקה ממוחשבת במרחב הפיזי, גייסה לפני כחודש סכום עתק של כ־800 מיליון דולר בהובלת עליבאבא.
עם זאת, להולולנס ומג'יק ליפ ייקח עוד זמן להגיע לצרכנים. בינתיים WallaMe וחברות אחרות מחפשות יישומים חדשים למציאות המוגברת, שאינם זקוקים לחומרה מתקדמת או לטכנולוגיות עתידניות, אלא מבוססים על הפלטפורמה שכבר נמצאת אצל כולנו בכיס — הסמארטפון.
אפליקציית שירות הביקורות Yelp, לדוגמה, מאפשרת לכוון את המכשיר לבתי עסק ולראות על גבי המסך את הציון שקיבלו. לא מעט אפליקציות וידיאו צ'ט שילבו אפשרות להוסיף אלמנטים מצוירים כמו מסכות, משקפיים או פאה, שמתלבשים על פני המשתמש ונעים איתם. אחרים משתמשים במציאות המוגברת ככלי לאמנות דיגיטלית, כמו האמן ג'רמי ביילי שמעלה ליוטיוב מונולוגים סאטיריים המשלבים אלמנטים ממוחשבים תלת־ממדיים.
המאפיין המרכזי השני של WallaMe, מרחב לתקשורת בין משתמשים באותו אזור גיאוגרפי, בא לידי ביטוי באפליקציות דייטינג כמו טינדר או גריינדר. אליהן מצטרפות אפליקציות צ'ט כמו לינק או סירקל שמחברות בין המשתמשים לזרים בסביבתם הקרובה, לאו דווקא למטרות רומנטיות. אפילו פייסבוק הוסיפה לאחרונה בגרסת המובייל שלה פיצ'ר שמציג פוסטים הקשורים לבית עסק או מוסד מסוים כאשר מבקרים בו.
הניסיונות להציג תכנים דיגיטליים סביב עוגן פיזי באו עד כה לידי ביטוי בעיקר בקמפיינים שיווקיים, שהשתמשו בקודי QR שנשתלו במקומות נבחרים. חברת התעופה טורקיש איירליינס, למשל, הגרילה כך כרטיסי טיסה באולימפיאדה שנערכה בלונדון ב־2012. WallaMe עשויה להיות פלטפורמת המדיה החברתית הראשונה שתבוסס כולה על הרעיון הזה.
המפרסמים מתעניינים
בימים אלה נערכים מייסדי WallaMe, שעד כה מימנו את הפיתוח מכיסם, לגיוס הון ראשון ממשקיעים. הם מקווים להגיע בעזרתו למשתמשים רבים, ומציבים רף של 100 אלף איש עד סוף השנה. יעד צנוע למדי, אך כזה שעשוי להפוך את האפליקציה מקוריוז לשירות משפיע יותר.
"כבר קיבלנו כמה פניות מסוכנויות פרסום שרוצות להיעזר בנו בקמפיינים מבוססי מיקום", מתייחס לוטי למודל העסקי. "אנחנו עדיין לא שם, אך בעתיד נוכל לעזור למותגים לתקשר עם לקוחות פוטנציאליים ולחבר בין החוויה הדיגיטלית שלהם לביקור בחנות. במקביל אנחנו עובדים על פיתוח כלי שיאפשר למפתחים לקחת את היכולות של WallaMe ולשלב אותה באפליקציות שלהם".
לסקפטיים שסבורים כי מדובר בגימיק חביב בלבד, שאנשים ינסו פעם או פעמיים ויזנחו, עונה לוטי: "הנתונים שלנו מראים ש־35% מהמשתמשים נכנסים לאפליקציה יותר מחמש פעמים בחודש, וכעשירית מהם נכנסים יותר מעשר פעמים. כל זה קורה עוד לפני שהוספנו פיצ'רים שנועדו לעודד שיתוף ברשתות חברתיות ואינטראקציה בין משתמשים. לדעתי זו רק ההתחלה של משהו גדול בהרבה".
