ההודים עדיין לא נוהרים לכאן באוטובוסים

כמו הרבה תוכניות עליהן הכריז משרד ראש הממשלה בתחום הטכנולוגיה, ביניהן למשל תוכנית תחליפי הדלקים, גם התוכנית להבאת עובדים זרים להייטק מצומצמת בהרבה ממה שדרשו החברות מלכתחילה. התוכנית תסתכם בלא יותר מכמה עשרות, לכל היותר 200-100, מהנדסים מוכשרים שיגיעו לארץ בעקבות ההקלות שוודאי יושתו על ויזת המומחים (שכבר כיום אחראית להגעתם לארץ של עשרות מומחים בשנה). עם תוכנית כזו, אי אפשר להגיד שההודים נוהרים לישראל, ובוודאי שלא תראו כאן בקרוב אלפי סינים שיתפסו את מקומות העבודה למתכנת הישראלי.  

לא צריך לזלזל בהקלות האלה: חברה ישראלית עוברות כיום גיהינום בכדי להביא מומחים לישראל. היא נדרשת לשלם אגרה גבוהה ולהטריח את המועמד אל הקונסוליה הישראלית, בעוד שעל המועמד לשאת בחלק ניכר מההליך הבירוקרטי בעצמו תוך מאמץ לא מבוטל. צריך לזכור: מדובר במומחים שמרוויחים במדינת המקור שלהם שכר גבוה במיוחד והמוטיבציה שלהם להגיע לישראל לאו דווקא גבוהה מלכתחילה .

פארק ההייטק בנגב. אם היו מהנדסים מצטיינים החברות כבר היו מעסיקות אותםצילום: ניר אנטמן

כשחברות ההייטק מדברות על מחסור בעובדים הן מתכוונות לאלפי ידיים עובדות. במשך שנים נוקבים במספר - 8,000 איש, אבל הוא כנראה רק עלה עם הגידול המהיר במספר הסטארט-אפים, במספר מרכזי הפיתוח הזרים ובכסף שזורם ל"סטארט-אפ ניישן". קשה להניח שהבאה של 200-100 איש לארץ תשנה במשהו את המצב. גם אם היא תקל במקצת על חברות נישה, הרי שהמחסור החמור אינו דווקא בתחום הזה, אלא במהנדסים מצוינים. אין כאן תחרות עם המתכנת הישראלי הממוצע, כיוון שחברות ההייטק מלכתחילה לא היו מאיישות את המשרות הללו במתכנתים ממוצעים.

תכנית ויזת החדשנות של נתניהו היא תמריץ נהדר להבאת מומחים, אבל אינה פותרת את המצוקה האמיתית של חברות ההייטק. כשארה"ב התייבשה מכישרון, היא שינתה מהיסוד את מערך הוויזה שלה עבור שני מקורות עיקריים של מהנדסים מצטיינים: האחד הוא ויזת העבודה H1B המאפשר לחברות טכנולוגיה גדולות להביא עובדים זרים רגילים - לאו דווקא מומחים נדירים - למשרדים שלהן בארה"ב. במסגרת האשרה חברות אמריקאיות או ישראליות שמנוהלות מארה"ב יכולות להעביר עובדים לעמק הסיליקון או לניו יורק לתקופת זמן מוגדלת (אותה ניתן להאריך בהמשך). חלק מאותם עובדים יחזרו הביתה לישראל, אבל חלקם נשארים כי טוב להם.

המקור השני לעובדים זרים בעלי כישורים הוא זרם הסטודנטים המצטיינים שמגיעים לארה"ב ללימודי תואר שני או דוקטורט במכונים ובאוניברסיטאות הטכנולוגיות: סטנפורד, קלטק, MIT ועוד עשרות מכוני עילית טכנולוגיים. כמעט כולם מגיעים מהאחוזון העליון של כיתתם בסין ובהודו וכמעט כולם מקבלים הצעת עבודה עם סיום לימודיהם באחת מחברות החלום של עמק הסיליקון.

בנימין נתניהו עם מנכ"ל מיקרוסופט, סאטיה נאדלה צילום: עמוס בן גרשום לע"מ

כאשר נתניהו נפגש עם מנכ"ל מיקרוסופט, סאטיה נאדלה, בשבוע שעבר, הוא פגש מישהו שעשה בדיוק את המסלול הזה: נאדלה הוא יליד הודו שלמד לתואר ראשון בהנדסת חשמל באוניברסיטת מנגלור והיגר לארה"ב כדי ללמוד תואר שני במנהל עסקים ובמדעי המחשב במילוואקי ובשיקגו. לאחר סיום לימודיו התקבל לעבודה בסאן מיקרוסיסטמס ולאחר מכן עבר למיקרוסופט, ובמו ידיו טיפס בסולם הדרגות עד לתפקיד המנכ"ל, כשהוא מחליף אושיות כמו ביל גייטס וסטיב באלמר.

הסיפור של נאדלה הוא לא ייחודי. הוא משותף גם למנכ"לי גוגל, נוקיה, סנדיסק ואדובי. הסיפור הזה נפוץ בקרב יותר מ-17 מיליון אמריקאים ממוצא אסייתי, ובהם כ-3 מיליון הודים שהיגרו לארצות הברית. לפי מכון המחקר הבינלאומי Pew, המהגרים הללו הפכו לאחד המגזרים החזקים באמריקה: 70% מהמהגרים ההודים מעל גיל 25 הם אקדמאים, לעומת 28% שכבת הגיל המקבילה בקרב כלל האוכלוסייה. ההכנסה הממוצעת למשק בית הודי־אמריקאי היא 88 אלף דולר בשנה לעומת כ-50 אלף דולר בכלל האוכלוסייה.

אם נתניהו רוצה להפוך את ישראל למובילה עולמית בתחום התוכנה, הוא חייב לפתוח את השערים לעוד מצטיינים. הוא חייב להביא לכאן מדי שנה אלפי בוגרים של האוניברסיטאות הטובות ביותר בהודו ובסין, שמחפשים איכות חיים גבוהה יותר ומעוניינים לעבוד בחברות הישראליות החזקות ביותר, אלה שקמו ואלה שעוד יקומו בעקבות ה"בוסט" הגדול שתיצור כאן הגירת מצטיינים.

כל זה צריך להיעשות מתוך הבנה שגל הגירה שכזה לא יבוא על חשבון עובדים ישראלים אלא בכדי יתרום להגדלת התעשייה כולה. תשאלו את מנכ"לי חברות ההייטק: מה שמונע מהן לגדול הוא מחסור בידיים עובדות ומצטיינות. ואם היו עובדים ישראלים מתאימים, הם כבר מזמן היו מגייסים אותם במקום להלין על המחסור.

אבל עובדים שכאלה, מהודו, מסין ואולי אפילו מארה"ב, צרפת או סקנדינביה ירצו להישאר כאן ב"סטארט-אפ ניישן", להקים משפחה, לייסד עוד חברות ולהיות מנכ"לים של חברות ישראליות בדיוק כפי שנאדלה הפך למנכ"ל מיקרוסופט. לכן, פוליטית, אולי באמת עדיף לנתניהו ללחוץ להם את היד כשהם מגיעים מארה"ב עם חליפה מחויטות ועומדים בראש חברות ענק בינלאומיות, מאשר לראות אותם נוהרים לכאן באוטובוסים.