מובייל מול מוח: השתפרנו באנגרי בירדס, הפכנו לגרועים בחשבון
הנזק שעושה השימוש בסמארטפון למוח האנושי בכל הנוגע ליכולת פתרון בעיות אנליטית, אדם נורמטיבי יצא לשוטט ברחבי הרשת האפלה וחזר עם תובנות מעניינות ואיך הסתבכה משטרת ניו יורק בגלל ערך בוויקיפדיה
(אל) תתן לאצבעות ללכת במקומך
החששות ממה שעושה השימוש באינטרנט למוח שלנו קיימים כבר כעשור, אבל קיבלו הרבה תהודה משמעותית לאחר שפרסם ניקולס קאר (שהתראיין בעבר ל"כלכליסט") את המאמר "האם גוגל עושה אותנו טיפשים" ב-2008. הכותרת ההיא לא היתה הוגנת לגוגל (קאר התמקד בהשפעה של הנגישות הבלתי פוסקת לרשת על יכולת הריכוז שלנו, לא בגוגל ספציפית), וניסוח מדויק יותר יהיה "האם חשיפה לרשת עושה אותנו טיפשים?" לאחרונה התפרסם מאמר ב-Computers in Human Behavior שעונה על השאלה.
החוקרים ניסו לברר האם יש השפעה לשימוש ניכר בסמארטפון על היכולת האנליטית של המשתמש. הם בדקו נבחנים באמצעות ה-Mechanical Turk של אמזון. החוקרים הבחינו בין חשיבה אינטואיטיבית, מהירה ושלא מצריכה מאמץ ובין היכולת האנליטית - שמצריכה הרבה מאמץ ונועדה לפתור חידות ואתגרים. לא נעים להודות, אבל אנשים נוטים לקמץ בחשיבה אנליטית; זה זה דורש יותר מדי משאבי מוח.
החוקרים הציבו לנשאלים 190 שאלות שיש להן פתרון אינטואיטיבי מהיר ושגוי, ופתרון אנליטי מדויק ואיטי. לא נמצא הבדל ביעילות במבחן בין משתמשי סמארטפונים ומי שאינם כאלה, אבל נמצא הבדל בין אנשים שעושים שימוש כבד בסמארטפונים ובין משתמשים "קלים". כדי להמנע מהכשל המתבקש - המצב שבו לאנשים עם יכולות אנליטיות נמוכות יש גם הערכה לקויה של הזמן שהם משקיעים בשימוש בסמארטפונים - ערכו החוקרים מבחן נוסף, והפעם הרחיבו אותו גם לשימוש במחשבים באופן כללי.
התוצאה המסתמנת היא שאנשים שאינם משתמשים בסמארטפונים, אבל משתמשים הרבה בחיפוש מקוון, קיבלו גם הם תוצאות נמוכות. החשש של החוקרים הוא שכאשר אנחנו נשענים על היכולות של מנועי החיפוש והרשת, אנחנו עושים לעצמנו חיים קלים. כאשר הם לא יהיו נגישים, נגלה שיכולות אנליטיות מסוימות כבר התנוונו. מי שזוכר את התקופה שלפני מחשבונים, זוכר איך הוא היה פותר בעיות כפל או חילוק בקלות; רוב האנשים איבדו את היכולות הללו. לאיפה מעבירים את העודף, שוב? די, תן לי להפעיל מחשבון.
וכמו בכל פעם שמגיע מחקר שאומר משהו כזה, צריך לומר שאין מספיק מחקרים כדי לקבל כעובדה מדעית את הערכת הנזק שעושים מכשירי מובייל למוח, אבל עדיין מדבר בנתון מדאיג.
במורד הרשת
די קל להתחבר למה שמכונה בהתפעמות "הרשת האפלה": מקלידים בגוגל "דפדפן TOR" מקליקים על הקישור ומתקינים אותו, פותחים אותו וזהו. ההתחברות קלה, ההמשך מסובך יותר.
לרשת האפלה, בהגדרה, אין מנועי חיפוש; הרשת האפלה היא מה שמנועי החיפוש לא מוצאים, אתרים ששולחים את הרובוטים של גוגל לאלף עזאזל ולא נותנים להם שום מידע. התוצאה היא רשת שמאורגנת כמו בימים שלפני מנועי החיפוש: רשימות על גבי רשימות של אתרים, מסודרים לפי קטגוריות. מה אפשר למצוא באותו חלק אפלולי של האינטרנט?
באופן לא מפתיע, מדווח כתב של באזפיד ששרץ בדארקנט במשך שבוע, חלק ניכר ממה שאפשר למצוא שם הם אתרי סמים. לא, החיסול של אתר סילק רוד ממש לא חיסלה את השוק. יש עדיין הרבה מזה שם. גם פורומים של פורנו ילדים אפשר למצוא בקלות וסביר להניח שלא מעט מהם מלאים באנשי האינטרפול החרוצים, שצדים את הסוטים למיניהם.
תוכלו למצוא לעצמכם אקדחים בלתי חוקיים, כתובות מייל של מישהו אחר, מאסר לשארית ימי חייכם, אייפונים גנובים ופרידה מכל היקר לכם אם תתחילו לשוטט שם. שימו לב שכמו נהר, לעתים קרובות אי אפשר לבקר באותו האתר פעמיים, כי רשות כלשהי חיסלה אותו. ואותן רשויות מפעילות סוכנים ברחבי דארקנט, כך שממש לא חכם להסתובב שם אם אינכם מעוניינים להסתבך בחקירות ומעקבים. במילים אחרות, להסתובב ברשת האפלה זה כמו להיכנס לשכונת פשע במדינת עולם שלישי ולהתחיל להקיש על דלתות ברחוב. ייזהר הגולש.
הפרלמנט הבריטי: הכל בסדר, בערך
ועדת המודיעין והבטחון של הפרלמנט הבריטי סיימה בימים האחרונים כתיבה של דו"ח נרחב על מדינת המעקב שבנו שירותי המודיעין שלה, והמסקנה העיקרית שלה היא שאין דבר כזה. לדברי הוועדה, האיסוף המסיבי של מידע על המשתמשים איננו מנוגד לחוק, איננו חוצה את הקו למעקב המוני ואיננו מהווה איום על פרטיות הפרט.
על זה אפשר להתווכח. במיוחד, אפשר לתהות האם הוועדה נחשפה לכל המידע שיש לשירותי המודיעין בנושא. מאחר והשירותים הללו הם פחות או יותר האנשים היחידים שיש להם גישה למידע (עד שצץ מישהו כמו אדוארד סנודן) והבוסים שם מחליטים איזה מידע לחלוק עם האדונים הפוליטיים שלהם. לפיכך, אפשר להניח שיש מידע שלא הגיע לפרלמנט ושצריך היה להגיע אליו. אם נסתמך על הדוגמא האמריקאית, בשנים האחרונות נחשפה העובדה שלא רק שה-CIA לא העביר את כל המידע הנדרש לדו"ח העינויים שלו, הוא גם ריגל אחרי הוועדה שכתבה את הדו"ח.
אבל הוועדה קבעה עוד שהחוקים הקיימים יוצרים מעטה סבוך ובלתי שקוף, שדרכו אין לאזרח שום אפשרות לדעת מה קורה. למעשה, היא כותבת בזהירות שניתן לראות את החוקים הקיימים כ"צ'ק פתוח לסוכנויות המודיעין לנקוט בכל פעולה שהן מוצאות לנכון".
הוועדה ממליצה על בניה מחדש של כל החוקים בנושא, כך שקל יהיה יותר לפקח על השושואיסטים למיניהם. זה כנראה לא יקרה, כי המדינה הסמויה לא אוהבת פיקוח. עוד מצאה הוועדה שהשירותים החשאיים לקחו לעצמם חירות לעבור על מאגרי מידע אישיים בלי שום פיקוח; מספר האנשים שבמאגרים האלה מגיע למיליונים. החלק הזה בדו"ח, איזו הפתעה - מצונזר בחלקו.
קצרצרים
1. יש הרבה דברים מטופשים שיכולים ארגונים לעשות בעידן האינטרנט - ואחד הבולטים שבהם הוא ניסיונות עריכה מגמתית בוויקיפדיה. הארגון הימני NGO Monitor נתפס בשעתו כשהוא מחבל בשורה של ערכים של ארגוני שמאל ומשפץ את הערכים של עצמו - כשהוא מעסיק לשם כך את מומחה המדיה החברתית של הארגון, ארני דריימן. עכשיו תורה של משטרת ניו יורק, כוח משטרה שלאחרונה נמצא כמעט במרד גלוי מול ראש העיר הממונה עליו. לא רק שהיא לא מצליחה להתמודד עם עידן המדיה החדשה ומביכה את עצמה בפומבי כשהיא מבקשת מאנשים לתייג בטוויטר את מה שהם אוהבים במשטרה ומקבלת מבול של תמונות של אלימות משטרתית, עכשיו היא נתפסה כשהיא עורכת מחדש את הערכים של קורבנות האלימות הזו כדי לגרום להשתוללות של שוטריה להיראות לגיטימית למחצה. במשטרה אומרים שהנושא בחקירה. אין ספק.
2. אחרי שנים שבהן החשוד באונס ג'וליאן אסנג' מתבצר בשגרירות אקוואדור בלונדון, הודיעה התביעה השוודית שהיא מוכנה לחקור אותו שם, בניגוד לדרישותיה הקודמות לכך שהוא יוסגר לשוודיה. אסאנג', ראש וויקיליקס - מה שהיה פעם ארגון חשיפות ועכשיו הוא בעיקר כת אישיות של אסאנג' - נמלט לשגרירות של אקוואדור לאחר שבית משפט בריטי קבע שיש להסגיר אותו לשוודיה. הסיבה לוויתור הבריטי פשוטה: בעוד חצי שנה יחול חוק ההתיישנות השוודי על העבירות שביצע אסנג'. אם לא יוגש נגדו כתב אישום, הכל יורד לטמיון. ואי אפשר להגיש כתב אישום בלי לחקור אותו. ובינתיים, וויקיליקס ממשיכים להדליף את הסודות שהעבירו להם טיפין-טיפין, בהתאם לצרכים של המנהיג היקר. היחידה שמשלמת מחיר אמיתי היא צ'לסי (לשעבר ברדלי) מאנינג, המדליפה שהעניקה לוויקיליקס את עיקר פרסומו, ושנמקה בתא כלא צבאי אמריקאי.
3. נפלה עטרת ראשנו: אחרי המכוניות האוטונומיות של גוגל והכלים הממוחשבים שמנחשים מה אתם רוצים לפי מה שרציתם בעבר עוד לפי שחשבתם על זה - מגיעות עכשיו מכונות לאפיית פיצה אינסטנט. הצליל שאתם שומעים עכשיו הוא נחרת הבוז שעולה מעשרות אלפי שפים וסתם חובבי בישול באיטליה ובשאר העולם. אחרי הכל, רובנו מעדיפים להשמיע נחרות בוז על פני נאקות אימה. רק זה חסר לנו; עד כאן, הוציאו את המחושים שלכם מרוטב העגבניות הסודי שלי.
