ביחנו את עצמכם: מה אתם באמת יודעים על האינטרנט?

אינטר-מה?

אם אתם לא רוצים להרוס לעצמכם שאלון רשת חביב, היכנסו אליו ורק אחר כך קיראו את הפסקה הבאה.

סיימתם? לא אכפת לכם? מצוין. מכון המחקר Pew ערך שאלון רשת שהמטרה שלו היא לברר מה בעצם יודעים המשתמשים ברשת עליה. נתחיל מהחדשות הטובות: הרבה בזכותו של ג'ון אוליבר, 61% מהאמריקאים יודעים מהי ניטרליות רשת, 83% מהם זיהו את ביל גייטס, ו-82% מהם ידעו שהאשתגים הם כלי שמשמש בעיקר את טוויטר. 74% ידעו מה ההבדל בין קילו-בייט ומגה-בייט, ו-77% ידעו שאפשר לצרף קובץ PDF לכל מייל.

מה זה הזיגזג הזה? צילום: shutterstock

מצד שני, רק 44% מהם ענו נכון על השאלה "האם משמעותה של 'מדיניות פרטיות' היא שהחברה תשמור על המידע שלך פרטי". התשובה הנכונה היא כמובן "לא" וזה רק בגלל שלא היה מקום ל"לא, מדיניות פרטיות היא השם האורווליאני להפשטת הפרטיות שלך מעליך". אפשר לסלוח לרוב המשתמשים שלא הצליחו לזהות את שריל סנדברג (רק 21% הצליחו), למרות מסע הקידום העצמי הנרחב שהיא עושה לעצמה; אלמלא היה עבדכם הנאמן עיתונאי טכנולוגיה, גם הוא כנראה לא היה מזהה אותה. מהנתונים עולה שהיא מוכרת בעיקר לבוגרי קולג'ים - אולי בגלל שהיא מקפידה להופיע שם לעתים תכופות.

מצד שני, לא לדעת שהמונח "רשת" (World Wide Web) לא חופף למונח "אינטרנט" זה די מביך. רוב מוחלט של הנשאלים לא הצליח לענות על השאלה הדי בסיסית מה היה הדפדפן הראשון (Mosaic של סר טים ברנרז-לי), ורוב גדול לא הצליח לענות על השאלה מהו חוק מור. בקיצור, המשתמשים עושים שימוש יומיומי ברשת ולא חושבים על זה יותר מדי. זה פשוט עובד, ועובד די טוב, וזה מספיק.

טרור איסלמי? אנחנו?

פייסבוק מוצאת את עצמה בבעיה קשה בבריטניה: היא תחת התקפה ישירה מצד ועדת המודיעין והבטחון של הפרלמנט הבריטי. בלב המחלוקת, הרצח של החייל לי ריגבי בלונדון שנשחט במאי 2013 על ידי שני טרוריסטים מוסלמים.

לטענת ועדת המודיעין והבטחון, הרוצחים תכננו את הרצח חמישה חודשים מראש, והם עשו זאת באמצעות הצ'ט של פייסבוק. המידע הזה הגיע אחרי שהם נתפסו וכאן שורש הבעיה: לטענת הוועדה, פייסבוק צריכה היתה לספק אזהרה מראש - ואם שירות הבטחון של בריטניה היה יודע על השיחה הזו מראש, הרצח היה נמנע.

פייסבוק נתפסה בלתי מוכנה ויצאה בהצהרה מבולבלת על כך שהיא לא דנה במקרים פרטיים, אבל דווקא נלחמת בקיצוניות, שהיא לא מרשה חומר טרוריסטי באתר שלה, ושהיא "נוקטת צעדים למנוע מאנשים להשתמש בשירות למטרות האלה".

אנחנו שומרים על הפרטיות! פייסבוק צילום מסך: פייסבוק

עבדכם הנאמן לא חשוד באהדה לפייסבוק, אבל ההתקפה עליה מסריחה למרחוק: היא מגיעה כשבועיים אחרי שראש ה-GCHQ התלונן שהמדיה החברתית היא כלי יוצא דופן לסיוע לטרור. התשובה של פייסבוק היתה צריכה להיות פשוטה: אתם באמת רוצים שאנחנו נעבור על צ'טים של אנשים ונחליט האם להעביר אותם למשטרה? באמת? אתם רוצים להפוך אותנו להפוך אותנו למרגלים, ושנוריד את הפרטיות של המשתמשים שלנו לביוב? יש לכם חשד סביר, בואו עם צו וניתן לכם את מה שאתם דורשים. אבל שאנחנו נרגל אחרי כל המשתמשים שלנו, כי שיעור אפסי שלהם עשוי לעסוק בטרור? מה הלאה? שנחפש מי חנה באדום לבן?

אז למה פייסבוק לא נתנה את התשובה הזו? א', כי זה היה שם אותה ראש בראש עם זעם ציבורי פטריוטי, ואומץ לב ציבורי הוא לא בדיוק הצד החזק של פייסבוק. וב' - בואו וספרו לי באיזו מערה מצאתם את האיש שמאמין לפייסבוק כשהיא אומרת שאכפת לה מפרטיות המשתמשים.

האיש הקטן ניצח

הכירו את סופאפ קירטסאנג, שהצליח להביס מו"ל גדול - John Wiley - בבית המשפט העליון האמריקאי, והצליח להרוג תקדים זכויות יוצרים מסוכן מאוד.

וויילי, שמכניסה מדי שנה כמיליארד דולר, פושטת את עורם של סטודנטים בארה"ב: היא מוכרת להם ספרי לימוד במחיר מופקע, כי הם יכולים לשלם. את אותם הספרים היא מוכרת במדינות עולם שלישי, שם אין כל כך הרבה כסף, במחיר נמוך הרבה יותר. קירטסאנג עלה על רעיון מבריק: הוא קנה מאות מהספרים של וויילי בעולם השלישי, ומכר אותם לסטודנטים בארה"ב במחיר נמוך הרבה יותר משהם נמכרים שם. מהכסף הזה הוא מימן לעצמו את התואר.

ניצחון בזירת זכויות היוצרים צילום: shutterstock

לוויילי התפוצץ פיוז, והיא האשימה אותו בהפרת זכויות יוצרים ושיסתה בו עוכרי דין. לטענתה, בעצם העובדה שהוא מכר ספרים שהיא ייעדה לשוק זר בארה"ב, הוא הפר את זכויות היוצרים שלה. בית משפט בערכאה ראשונה פסק לטובת הדינוזאור. כל אדם שפוי היה נשבר בשלב הזה, אבל לא קירטסאנג. התקדים היה מסוכן: אם חברה יכולה לתבוע זכויות יוצרים על מוצר שנמכר פעם שניה, מה עוד היא יכולה לדרוש? האם כל קשרי המסחר בין אנשים פרטיים יהיו חשופים לתביעות? קירטסאנג הלך לבית המשפט העליון, וזה הפך את הפסיקה. אנחנו צריכים הרבה יותר אנשים כאלה.

קצרצרים

1. צעד קטן לאסטרונאוטים, צעד גדול ל... לא ברור בעצם: השוכנים בתחנת החלל הבינלאומית מדווחים בגאווה שהם הצליחו, לראשונה בהיסטוריה האנושית, להדפיס מוצרים בחלל. יש להם מדפסת תלת ממד שם למעלה והם משתמשים בה כדי להדפיס חלקי חילוף למדפסת התלת הממד עצמה. זה בוודאי הרבה יותר חסכוני מאשר להטיס את החלפים הללו מלמטה. ואם המדפסת מסוגלת להדפיס את עצמה, היא כנראה תהיה מסוגלת להדפיס חלפים אחרים.

"הו לא! המדפסת אומרת שנגמר לה הפלסטיק השחור!"

4. ארגון Greatfire.org שמספק לאזרחי סין מידע שהממשלה שלהם לא רוצה שהם יקבלו ברשת, הודיע על שיתוף פעולה עם ה-BBC בסינית. האתר האחרון נחסם בסין כמעט מיד בשל נטייתו המעצבנת לפרסם מידע מבלי להתחשב ברגישויות של המשטר - כל משטר. Grwatfire יוצר אתר מראה של ה-BBC, שם אותו ב-Azure של מיקרוסופט ומאלץ את המשטר לבחור בין הורדת כל אזור ובין רתיחה שקטה. בפעמים קודמות, כש-Greatfire (שנקרא, כמובן, על שם חומת האש הגדולה) פרסם אתרי חדשות לא רצויים למשטר, הוא השתמש בשירותי הענן של אמזון, מתוך חישוב שהתברר כמדויק שהמשטר לא יעז להסיר את כל האתרים האלה. נראה אם זה יחזיק גם הפעם.