$
מכשירים ומדריכים

שנות ה-90 התקשרו: הישראלים שלא אימצו את מהפכת הסמארטפון

זוכרים את התקופה שבה השתמשנו בטלפונים סלולריים רק כדי לדבר, לשלוח הודעות ולשחק סנייק? 15% מהישראלים עדיין נאמנים למכשירים הפשוטים, ומסרבים לעבור לאייפון או לגלקסי. "הסמארטפונים לא נותנים שקט לעיניים ולמוח", מסבירים שישה מהם ל"כלכליסט", "לא קל בלי ווטסאפ או waze, אבל ככה שומרים על איזון"

עומר כביר 14:4518.11.14
הם מסתובבים בינינו, הם נראים כמו אנשים רגילים, ואז הם שולחים את היד לכיס: בניגוד לכל חוקי הטרנד, לאנשים הללו אין סמארטפון. בלי מסך גדול, בלי ווטסאפ או אנגרי בירדס, רק עם שיחות טלפון מסורתיות וקצת הודעות טקסט.

 

מדובר במיעוט הולך וקטן. לפי נתונים שהעבירה ל"כלכליסט" חברת המחקר IDC, מבין הישראלים שמחזיקים בטלפון סלולרי, 85% משתמשים בסמארטפון. לא מדובר בהכרח במכשירים הכי חדשים, אך הם עדיין כוללים אפליקציות, גישה לאינטרנט ולרשתות חברתיות ולרוב גם מסך מגע.

 

650 אלף סמארטפונים נמכרו בישראל ברבעון הראשון של 2014, עלייה של 28% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. מי שבוחר להישאר עם הטלפון הפשוט עושה זאת, במקרים רבים, מתוך בחירה מודעת ומנומקת, לעתים אף במקביל לעבודה בהייטק. "כלכליסט" מביא את סיפוריהם.

 

"ילדים חשבו שזה דגם חדש"

 

במשך שבע שנים השתמשה שירלי שחר מאינטל באותו מכשיר, נוקיה 6230i הוותיק. בשנה שעברה, כשזה החזיר את נשמתו לבורא, היא לא היססה לרגע וקנתה מכשיר חדש מאותו דגם בדיוק. "אני מרגישה מוצפת, שלא לומר מותקפת, מכל מיני מקומות - אימיילים, הודעות טקסט, מחשב שמהווה גירוי קבוע ומתמשך שנוכח לי כל הזמן בחיים", מסבירה שחר, "אני צריכה קצת שקט".

 

שירלי שחר שירלי שחר צילום: אלעד גרשגורן

 

שחר מוטרדת מהאופן שבו הסמארטפונים משנים את היחסים הבין־אישיים: "אנשים כל הזמן עם הראש למטה בתוך המכשיר, וקשה מאוד לנהל שיחות פנים מול פנים. הרבה בעלי סמארטפון מחוברים כל הזמן לעבודה, בלי שקט לעיניים ולמוח. אני אוהבת שיש לי כמה שעות שבהן אני לא מחוברת ויכולה להתמקד במשפחה שלי, ויודעת שיהיה לי מאוד קשה לשמור על המצב הזה אם אקנה סמארטפון. זו החלטה שלא נובעת מטכנופוביה, אלא מבחירה מודעת".

 

ביומיום מצליחה שחר להסתדר בלי יתרונות הסמארטפון. "הדבר היחיד שאולי חסר זה ווטסאפ, כי אני מרגישה שאני מפסידה בדיחות ודיבורים", היא מתוודה. "ווייז לא חסר לי במיוחד, אני בודקת מפות מראש באינטרנט ויש לי חוש כיוון טוב. בשביל מוזיקה יש לי נגן מדיה. אני לא מרגישה מקופחת". עם זאת, בת זוגה של שחר מחזיקה בסמארטפון בשנה האחרונה, מה שמסייע להן לדאוג להסעות לילדים.

 

"רוב האנשים סביבי צעירים ממני בעשר שנים, וכשהם רואים את הטלפון הם שואלים 'מה זה הדבר הזה?'", היא מספרת. "הבן שלי נוזף בי ורוצה לדעת מתי כבר יהיה לי טלפון חכם. זה מעורר תגובות בכל מקום שאני הולכת אליו, והכי מצחיקים אותי ילדים שמסתכלים ואומרים: 'וואי, מה זה, מכשיר חדש?'. מצד שני, יש גם אנשים שאומרים לי 'הלוואי שהיה לי אומץ לוותר על הסמארטפון'".

 

"הסמארטפונים גדולים מדי ולא עמידים"

 

קשה להאשים את אביהו סנג בגישה אנטי טכנולוגית. אחרי הכול, פרנסתו בתור איש QA של אפליקציות לסמארטפונים תלויה במכשירים הפופולריים. ובכל זאת, הוא מעולם לא הרגיש צורך לרכוש טלפון חכם משלו.

 

אביהו סנג אביהו סנג צילום: אוראל כהן

 

"אני לא הצרכן הישראלי הרגיל", מסביר סנג את האידיאולוגיה שלו. "אני לא קונה הרבה דברים, רק מה שאני באמת רוצה וצריך. כשנולד הבן הבכור שלי לא קנינו כלום חוץ מחיתולים, שנוררנו הכל מחברים והמשפחה. סמארטפון זה כיף, אבל בשלב זה של חיי אני לא חושב שזה שווה את הכסף. כל טכנולוגיה מגיעה לשלב שבו מי שלא מאמץ אותה הופך מבודד מהעולם, כמו שקרה עם פייסבוק. כרגע אני לא מרגיש שזה המצב עם סמארטפונים, או שאני מוגבל מאוד כי אין לי מכשיר חכם".

 

סנג מניח שבשלב מסוים הוא ייאלץ לרכוש סמארטפון, "כשנוקיה יתקלקל או שתהיה קפיצה טכנולוגית שאני לא יכול לדמיין כרגע". עם זאת, הוא מנסה לדחות את הקץ כמה שיותר. "אתה משועבד למכשיר הזה: כל הזמן יש לך ווטסאפים, אימיילים, פייסבוק. אני הולך הרבה פעמים עם הילדים לגן שעשועים וההורים קבורים בסמארטפון. הילד מטפס על משהו והם לא רואים או מתייחסים. זה מרתיח אותי. אני לא מבין איך הגיעו למצב שלענות על איזה Poke בפייסבוק חשוב יותר מלראות את הילד משחק או מתגלש".

 

כאיש מקצוע, הסמארטפונים מעצבנים את סנג גם מהזווית הטכנית: "הגודל שלהם מזעזע בעיניי, והם רק הולכים וגדלים. הטלפון הטיפש שלי ממש קטן, וכשהוא מסמן שצריך לטעון אותו אני יכול לחכות עם זה יום שלם. אני גם רואה כל הזמן חברים עם סמארטפונים שנשבר להם המסך, והתיקונים עולים בין מאות לאלפי שקלים".

 

עם זאת, סנג מודה שבמצבים מסוימים הוא מרגיש בחסרונו של המכשיר. "זה קצת מבאס שלפני כל נסיעה אני צריך לבדוק במחשב אם יש פקק יוצא דופן, במקום פשוט להשתמש בווייז. בנוסף זה חסר כשאתה צריך לחכות חצי שעה בקופת חולים. יש לי רק סנייק מכוער, בעוד עם סמארטפון אתה מעביר את הזמן בכיף".

 

"לשמור על ההרפתקה"

 

"היה לי סמארטפון לכמה חודשים ודי סבלתי", מודה אורלב צח. "מסך המגע הציק לי, בכל פעם שלחצתי על אות אחת נלחצה לי האות שלידה. חוץ מזה הרגשתי שאני מתמכרת וזה הפריע לי: אני מכירה מישהו שמכור לסמארטפון ברמה קשה ולא מסוגל להתנתק. זה מפחיד אותי".

 

אורלב צח אורלב צח צילום: אוראל כהן

 

צח עובדת בארגון "המארג" להערכת מצב הטבע בישראל, ומספרת שאהבתה לטיולים השפיעה עליה להימנע מרכישת הסמארטפון. "הטלפון החכם מונע ממך ללכת לאיבוד והופך אותך לאדם רציני שצריך להגיע בזמן למקומות. זה גורם לך לפספס משהו מאוד יפה בחיים. כשאני בנסיעות ארוכות בלי הסמארטפון עולים לי כל מיני רעיונות, וכשטיילתי באזור שאני לא מכירה בירושלים שאלתי זרים איך להגיע, מכירים ככה אנשים וזה כיף. סמארטפון לוקח ממך את היכולת להרפתקה. אתה יודע איך ולאן אתה צריך להגיע, אבל לא תמצא מקומות ואנשים מעניינים בדרך. הכל מאוד מכוון מטרה".

 

את התגובה של הסביבה למצבה מתארת צח כהפתעה מתמדת. "אנשים סביבי בדרך כלל לא זוכרים שאין לי סמארטפון, הם מדחיקים את זה ממש טוב, אבל בסך הכל זה מתקבל יפה", היא מספרת, "אני מניחה שאם הייתי בתיכון, זה היה הרבה יותר קשה. אחותי הקטנה מאוד לא רצתה ווטסאפ, אבל מעבירים שם שיעורי בית".

 

"אני לא צריכה יותר מהודעות ומצלמה"

 

הטלפונים הפשוטים של נוקיה, שבשנות התשעים ובתחילת שנות ה-2000 היו נפוצים במיוחד, מלווים את ענת איטקין עד לימים אלה. "אחרי שהמכשיר הקודם נפל למים לפני שנה, קניתי חדש ב־500 שקל. אני משתמשת רק בשיחות, בהודעות טקסט ובמצלמה כי אני נורא אוהבת לצלם. אני לא מרגישה שאני זקוקה למשהו נוסף".

 

ענת איטקין ענת איטקין צילום: אוראל כהן

 

כמו אחרים, גם עבור איטקין סמארטפון הוא בעיקר כלי להסחות דעת. "אני פעילה בפייסבוק, אז יש פינה אחת בבית שממנה אני נכנסת אליו. בנסיעות זה יפריע לי להתרכז בדרך, בנוף, בדברים שונים מגלישה באינטרנט".

 

איטקין חושבת שהאנשים שחיים עם טלפון חכם מפסידים חלק חשוב מהחיים: "העיניים שלהם כל הזמן בתוך המכשיר. הם יושבים עם בן זוג ומישהו עונה להם באיזה אתר, אז הם עסוקים בלהקשיב לו במקום לשים לב לאדם שמולם. זה משבש יחסי אנוש וגורם לחוסר קשב, להסחות דעת, קשה מאוד לחיות ככה את הרגע.

 

"המכשירים האלה", מאשימה איטקין, "פוגעים בכושר הקוגניטיבי וביכולות כמו התמצאות במרחב. אם יש לי סמארטפון, אני אסמוך עליו ולא על החושים שלי. אם אני רוצה לדעת משהו, אני אסתפק בידע המצומצם שאפשר להגיע אליו מיידית דרך גוגל, ולא אתאמץ ואנסה לקרוא חומר יסודי יותר. המצב הזה הופך אותנו לאנשים מאוד שטחיים וחסרי כישורים בסיסיים".

 

"מרחיקה את התינוקת מטלפונים חכמים"

 

"הסמארטפון הרס את העולם", קובעת נטלי צבילינגר נחרצות. "זו מחלה שהורסת את המוחות של הילדים ושל המבוגרים. הסיפור הזה, שאפשר להשיג הכל בטלפון, לא נראה לי נכון. אף אחד לא הולך לספרייה, אף אחד לא קונה משחקים של פעם עם סוללות. אני גם ככה לא כל כך מדברת בטלפון, רק שולחת הודעות טקסט אם צריך".

 

נטלי צבילינגר נטלי צבילינגר צילום: עמית שעל

 

צבילינגר נרתעת במיוחד מהמשיכה של ילדים קטנים לסמארטפונים. "לבת שלי, שהיא בת שנה וחודשיים, אני לא נותנת להתקרב למכשיר כזה", היא אומרת. "הבן של אחותי יודע לעשות שיחות סקייפ מגיל מאוד צעיר, ילדים כל היום יושבים עם הסמארטפונים של אמא שלהם ומשחקים. התנועה הראשונה של תינוק היום זה להעביר עמודים במכשירים האלה. זה מטורף: גם ככה המחשב תופס 8-10 שעות ביום, אז כמה זמן נשאר לדברים אחרים?".

 

גם ליתרונות המובהקים של הסמארטפון, כמו אפליקציות ניווט, צבילינגר מוצאת תחליפים. "קניתי לאחרונה מכשיר GPS למכונית, וזה עובד מהמם", היא מספרת. "בחיים לא יהיה לי סמארטפון. אם יפסיקו לייצר טלפונים רגילים אז אני אקנה ביפר, ואם מישהו יחפש אותי אני אלך לטלפון ציבורי. אני זקנה במנטליות שלי, כמו סבתא שלי שיושבת בבית בשיא החום עם מאוורר. אני לא מסכימה לקבל את כל החידושים האלו. נוח לי בעולם הישן".

 

"מכשיר פשוט זו תרפיה"

 

"אני גיק, הייתי מהראשונים עם האייפון", מעיד על עצמו יואב סגל. ואולם, לפני שנה אירעה תקרית ששינתה את חייו. "כשטסתי לחו"ל שברתי את הגלקסי S2, ואחרי חודש בלי סמארטפון הבנתי שזה נותן לי המון חופש. כשחזרתי לארץ לקחת מחמי את הטלפון הפשוט שיש לי עכשיו, והתמכרתי לפשטות שלו. הסוללה שלו מחזיקה חמישה ימים ואתה לא מרגיש אותו. החיסרון האמיתי הוא שיש לו רק צלצול אחד, וזה צלצול די מעצבן".

 

יואב סגל יואב סגל צילום: אוראל כהן

 

יואב סגל יואב סגל

עם זאת, המעבר לא חלף בלי קשיים מסוימים. "הכי קשה היה להיפרד מווטסאפ", מתוודה סגל. "אז התקנתי את האפליקציה על טאבלט שאני משאיר בבית. זה הכיף שלי בערב: אני מגיע מהעבודה, משלים את הרעש שהיה חסר לי במשך היום, מתעדכן קצת בפייסבוק וסוגר עניין. קשה לי גם בלי ווייז: שיפרתי את יכולות הניווט, אבל כשיש לי שלוש פגישות ביום במקומות חדשים אני נשבר ולוקח מאשתי את הסמארטפון"

 

אף על פי שסגל, מנהל שיווק באתר coffeeshop.co.il, מעיד ש"כל מה שצריך בשביל שיחת מכירות טובה זה טלפון ואוזנייה", הוא מודה בצער כי בקרוב ייאלץ לרכוש שוב סמארטפון. "יש שני אנשי מכירות שאני מנהל, ואני צריך להיות מחובר לווטסאפ ולהגיב בזמן אמת. אבל בסוף היום ובסופי שבוע אהיה רק עם הטלפון הטיפש. אני ממליץ על זה לכל איש הייטק, זו תרפיה מדהימה שמכניסה איזון בעולם הדיגיטלי".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x