הצד האפל של הסקרים ההיתוליים שמפיץ אתר באזפיד

שמו של אתר החדשות באזפיד כבר יצא לשמצה, משום שמדובר באתר שהמטרה שלו היא למשוך כמה שיותר קוראים על ידי השטחת כל תחום שהוא נוגע בו. הכותרות שלו הן בדרך כלל "לא תאמינו מה תראו כש..." או "27 דברים שלא ידעתם על..." ודומות.

אז הנה כמה דברים שלא ידעתם על באזפיד. האתר אוסף עליכם מידע. המון מידע. יותר מידע מרוב האתרים. זה, אמנם, היה מסוג הדברים שצריך היה לחשוד בהם גם אם לא הוכחו קודם לכן, אבל באזפיד לקח את הריגול צעד אחד קדימה, למקום שאפילו מארק צוקרברג היה מהסס ללכת אליו.

אגרטלים שנראים כמו ביונסה, אחת מכתבות באזפיד. מתחת לבדיחות, עובד מפעל ריגול מתוחכם צילום מסך: אתר באזפיד

לפני מספר שבועות, פרסם האתר סקר, "עד כמה אתה פריבילגי", שבו אנשים היו אמורים לחשוף עד כמה הם שונים או חריגים מהחברה, ועד כמה יש להם פריבילגיות בשל כך. למשל, כותב הטור הזה הוא זכר לבן, ממוצא יהודי, משכיל, בן המעמד הבינוני, ששירת שירות צבאי מלא; ככזה, הוא חש את שריון הפריבילגיות הבלתי נראה יורד עליו בכל פעם שהוא ניצב בנוכחות שוטרים לצד יוצא אפריקה (יהודי או לא), פלסטיני או ערבי אחר, בן המעמד התחתון, או - תשמור האלה ותציל - אישה פלסטינית מהמעמד התחתון.

כצפוי, הסקר של באזפיד הרשה לעצמו לשמור את גילו של המשתמש, את המיקום שלו והאם הוא מחובר לפייסבוק (מה שמאפשר לשתות המון מידע משם). אבל הוא גם שמר את כל המידע האחר שהמשתמש הכניס. כלומר, אם ציינתם שעברתם הטרדה מינית, באזפיד תשמור עליכם את המידע הזה. אם כתבתם שנמשכתם אי פעם לבן המין האחר, באזפיד שמרה את המידע. אם כתבתם שסבלתם מדכאון, באזפיד הכניסה את המידע למאגרים שלה. אם ציינתם שאתם שוקלים ניתוח לשינוי מין - טוב, אתם מבינים את העקרון.

יש להניח שאם חלק ניכר מהנשאלים בסקר - והוא היה אחד היותר פופולריים של באזפיד - היו יודעים שהמידע עליהם נשמר, רובם היו מתרחקים ממנו כמו ממגפה מדבקת. באזפיד טוענת שהמידע עובר אנונימיזציה. אהה. נשמע סביר. בגלל זה אתם שומרים פרטים כמו האם הוטרדתי מינית, בגלל שהם עוברים אנונימיזציה.

שדה העליצות מתעמעם

ב-15 השנים האחרונות נהנתה גוגל מדימוי ציבורי לא רע. למרות שורה של אירועים מטרידים - גוגל באז, שחשף את הפרטיות של רבים; פרשת הריגול בסטריט וויו, שמעולם לא נחקרה עד תומה; ושיתוף הפעולה עם ה-NSA - התדמית של גוגל היתה חיובית בעיקרה. זה מתחיל להשתנות, ובמהירות.

גוגל פתחה אתמול (ד') את הכנס השנתי שלה, I/O - שלראשונה הכנס משך מפגיני נגד. אלה היו אנשי קבוצות Occupy, שרידי המחאה החברתית האמריקאית של 2011 שמנסים להתארגן מחדש. המחאה הזו מגיעה אחרי חודשים של מחאות כנגד גוגל בסן פרנסיסקו, עיר ליברלית מובהקת, שהגיעו אף להפגנות מול בתיהם של בכירי גוגל ספציפיים.

הקהל בנאום הפתיחה של אירוע גוגל אמש צילום מסך: Google

אחת המפגינות הצליחה להיכנס לכנס עצמו, לעלות על הבמה ולקרוא לגוגל "לפתח מצפון" היא הורחקה תוך זמן קצר מהמקום על ידי המאבטחים. על פי השלט שהיא נשאה, היא התנגדה לכך שבכיר בחטיבה המשפטית של גוגל, ג'ק הלפרין, מעורב בפינוי אנשים מבתיהם בתחבולה משפטית כלשהי שמטרתה למנוע מאנשים סבירים לשכור דירות בעיר ולהשכיר את הדירות המתפנות במחיר מופקע לעשירי הייטק. על פי חלק מהדיווחים, המפגינה הזו היתה מורה שאכן פונתה מדירתה על ידי הלפרין.

מאוחר יותר, שיבש מפגין נוסף את הנאום המרכזי של גוגל: ""כולכם עובדים עבור חברה טוטליטארית שמפתחת מכונות שהורגות אנשים", האשים את הנוכחים, בהתייחסו לרכישת Boston Dynamics שביצעה גוגל לאחרונה. יש אמת בדבריו: החברה אכן בונה רובוטים ואכן בונה אותם עבור צבא ארה"ב. לא, הרובוטים של החברה עדיין לא הרגו אף אחד, אבל צבא ארה"ב יהיה מוכן לשלם כסף טוב עבור מי שיוכל לבנות רובוט לוחם אמיתי. וגוגל רוצה את הכסף הזה.

גוגל או סקיינט? צילום: בלומברג

כעשרה מפגינים אחרים נעצרו אחרי שניסו להקים מאהל על אדמת הקמפוס של גוגל. ליח"צ של גוגל יש בעיה מפתיעה: פתאום הוא צריך להתמודד עם הטענה שגוגל היא - הלם ומורא! - תאגיד, כלומר ארגון נטול מוסר שעניינו המרכזי הוא ברווחים. זה תמיד היה נכון, כמובן, אבל במשך שנים גוגל הצליחה ליצור שדה עליצות סביבה, ששכנע אנשים שהיא חברה עם ראש אחר. עכשיו גוגל מגלה שכשאנשים מבינים ששיקרו להם, הם עצבניים יותר. הזעם כלפי גוגל לא היה מופנה, למשל, נגד חברות טבק; אף אדם חושב לא מצפה מהן לכלום פרט לסרטן. גוגל טיפחה ציפיות. עכשיו היא מתחילה לגלות שיש לזה מחיר.

רוצה את הסלולרי של החשוד? הוצא צו

בית המשפט העליון האמריקאי הכריע אתמול בשאלה האם מותר לשוטרים ולסוכנויות המודיעין לחטט בטלפונים של חשודים לאחר מעצרם. התשובה היתה חד משמעית ובאופן נדיר מאוד הגיעה פה אחד: לא.

השופטים ציינו כי הטלפון המודרני נושא בתוכו כמויות מידע עצומות על האדם, באופן שאי אפשר היה לחזות קודם לכן. נשיא בית המשפט רוברטס כתב שהעובדה שהטכנולוגיה מאפשרת כעת לאדם לשאת בידיו פחות או יותר את כל המידע הפרטי שלו - מה שפעם היה מצריך ארוניות וחדרים - לא משנה את ההגנות שהעניקה החוקה לפרטיות הזו.

לשוטרים עדיין מותר לחפש על החשודים ובסביבתם, אבל לא בטלפונים שלהם. אם השוטרים חושדים שהטלפון מסתיר כלי נשק, מותר להם לפרק אותו. אם הם חושדים שייעשה נסיון למחוק את המידע עליו מרחוק, מותר להם להוציא את הסוללה ולהכניס אותו למתקן שימנע מחיקה מרחוק. אבל נאסר עליהם לחטט במידע שבתוכו בלי צו. וכדי לקבל צו כזה, הם יצטרכו להראות סיבה סבירה לחשוב שהמכשיר קושר את הבעלים שלו לעבירה.

רוברטס ציין שהרבה יותר סביר שלאמריקאי יהיה סלולרי משלא יהיה לו כזה - עד כדי כך, הוא התלוצץ, שמבקר מעולם אחר עשוי לחשוב שהטלפון הוא חלק בסיסי מהאנטומיה האנושית.

הבועה, הגרסה המוגזמת

סצינת ההייטק של ניו יורק החליטה שכל מה שעמק הסילי-קון יכול לעשות רע, היא יכולה לעשות גרוע יותר, והעניקה לנו את Blade. מהי האפליקציה הזו? היא מאפשרת למשתמש לשכור מסוק שייקח אותו לאתר נופש יקר ופופולרי, אזור ההמפטונס בלונג איילנד. התענוג יעלה למשתמש רק 3,000 דולר לטיסה של חצי שעה מניו יורק, והאפליקציה מאפשרת למיליונר שרוצה לחסוך כמה זלוטס להציע להשכרה את המקומות הפנויים במסוק, או לחלופין לשכור כאלה על מסוק של מישהו אחר.

מישהו צריך טרמפ להמפטונס?

האפליקציה, בקצרה, מיועדת לאנשים עם יותר מדי כסף שרוצים לטוס במהירות, בכלי טיס פרטי, לאחד המקומות היקרים באזור ניו יורק. זה מה שיש לתעשיית ההייטק האמריקאית להציע, כשסביבה האוכלוסיה הכללית מתקשה לצאת מהמשבר הכלכלי. המצב הנוכחי בארה"ב כבר הושווה לתקופת השיא הקודמת של אי השוויון שם, סוף המאה ה-19, "העידן המוזהב", שאחריו בא עידן של פרוגרסיות זועמת, של עיתונאים שהפסיקו להתכופף בפני טייקונים והתחילו לחפור במרץ את הזבל החוצה. יחד עם פוליטיקאים שהבינו שהרוח השתנתה, הם גם משכו את ארה"ב החוצה.

מותר לחלום. 

קצרצרים

1. מריטוקרטיה, הא? פייסבוק נאלצה, בעקבות גוגל ויאהו, לחשוף את נתוני גיוון כוח האדם שלה, או ליתר דיוק היעדרו. 69% מעובדי החברה הם גברים, וכשאנחנו מגיעים לרמת ההנהלה, אנחנו מדברים על 77% גברים. בתחום הטכני, 85% מהעובדים (!) הם גברים. 93% מתפקידי הפסגה בחברה מוחזקים על ידי לבנים או יוצאי אסיה. כלומר, כמו במקרה של יאהו וגוגל, החברה - לגמרי במקרה, כמובן - היא חברה של גברים לבנים, שמנוהלת על ידי גברים לבנים, למען גברים לבנים.

גיוון בכ"א? לא בפייסבוק צילום: שאטרסטוק

2. זוכרים את חברת KlearGear, שתבעה זוג בגלל שכתב ביקורת שלילית על המוצרים שלה - ונשענה לצורך כך על סעיף "אי השמצה" בחוזה השימוש? אז החברה תצטרך לשלם על התרגיל המסריח הזה. לא רק שבני הזוג לא ישלמו לה שנקל, החברה חויבה לפצות את בני הזוג ב-306,750 דולר. לא ברור עד כמה יהיה קל לגבות את הכסף, שכן כמקובל בקרב תאגידים במצבים כאלה, החברה מסתתרת מאחורי חברת האם הצרפתית שלה.

3. אחרי שנים של דשדוש, הודיעה בארנס אנד נובל השבוע שהיא מתכוונת למכור את חטיבת הנוק למישהו אחר, כדי שיחפש לו הצלחה בעולם הגדול, כי הוא והיא לא מסתדרים. במהלך עונת החגים של 2013, ההכנסות של חטיבת נוק צנחו ב-60% בהשוואה ל-2012. יהי זכרו ברוך.

4. אירופה מקצצת בחדות, בצו מנהלי, את כמות הכסף שערפדי הסלולר המקומיים יוכלו לשתות מהאזרחים. מעתה, החברות יוכלו לגבות רק מחצית ממה שהותר להן עד כה עבור גלישה או שיחה במדינה אירופית שאיננה מדינת הבית של המשתמש. ספרו לי עוד על פלאי השוק החופשי ועד כמה רגולציה היא דבר מזיק.