• תפריט
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

מחיר הפרודיה: ראש העיר שהכריז מלחמת חורמה על צייצן

מפעיל חשבון טוויטר סאטירי הפך שלא בצדק למטרה עבור ראש עירייה בארה"ב, המכונית האוטונומית של גוגל נוסעת מעל לחוק, כמה עולה לייצר משקפיים חכמים ומה ההבדל בין בועת ההייטק של שנות ה-2000 ובין הבועה של ימינו

יוסי גורביץ 14:5014.05.14
מלחמת עולם נגד חשבון פרודיה

 

ג'ים ארדיס, ראש עיריית פאוריה שבמדינת אילינוי, ארה"ב, פתח את המחשב שלו לפני כמה חודשים והזדעזע: מישהו צייץ בשמו דרך חשבון טוויטר פיקטיבי. לא מדובר בתופעה נדירה או חדשה: טוויטר מלאה בחשבונות פיקטיביים סאטיריים. אחד המוצלחים שבהם היה זה של רם עמנואל, כשרץ לראשות עיריית שיקגו וכמובן שגם לראש הממשלה נתניהו יש אחד. החשבון המזויף של ארדיס היה דלוח למדי וגם זכה רק ל-33 עוקבים.

 

אבל הוא לגמרי לא היחיד. חשבון ישראלי מוצלח יחסית הוא @fakebibi. הבעיה עם הפייק של ארדיס - @peoriamayor - היתה צריכה להיות שהוא היה דלוח למדי ושהיו לו רק 33 עוקבים.

 

אבל ראש העיר רתח מזעם והחליט לצוד את הצייצן שעומד מאחורי החשבון. הוא שלח את עובדיו לחפור בספרי החוקים, והם מצאו סעיף זניח בחוק עלום שאוסר על התחזות לשוטרים ובו תת-תת-סעיף שבו כתוב שאסור להתחזות לעובדי ציבור באופן כללי. החוק קבע שאם ארדיס רוצה להגיש תלונה, הוא יוכל להוביל לפתיחת חקירה כנגד המתחזה.

 

הציוצים הובילו לפשיטה משטרתית הציוצים הובילו לפשיטה משטרתית

 

העבירה היתה מסוג עוון (misdemeanor), אבל זה לא הפריע לארדיס לשחרר את כל משקלה של מערכת החקירה והתביעה כנגד הסאטיריקן האלמוני. בקשת חופש מידע שהגיש אתר Ars Technica חושפת את כל ההתכתבויות הפנימיות, וצריכה לשמש כנורת אזהרה לכל מי שחושב שכמו בארה"ב, אנחנו צריכים להכפיף את מפקדי המשטרה לראש העיר. ממש רעיון רע.

 

המשטרה, שהבינה שראש העיר לחוץ, התחילה לקושש צווים אצל שופט מאולף ולהפעיל לחץ על טוויטר. זו האחרונה הפעילה את המדיניות הקבועה שלה בנושא: מאחר והחשבון המזויף לא הצהיר על עצמו ככזה, היא השעתה אותו ל-72 שעות והתרתה בו שלא להמשיך ולהתחזות. למשטרה ולארדיס זה לא הספיק: הוצא צו חיפוש שהוגש לחברת הרשת שממנה לכאורה נכתב החשבון, קומקאסט. האחרונה סיפקה למשטרה כתובת IP ואת המשתמש שמקושר אליה, ג'ייקוב אליוט. המשטרה, מצידה, לא הסתפקה בהקשה מנומסת על דלת ביתו והוציאה צו לחיפוש סמים. למה? כי אליוט פרסם תמונה של קוקאין.  

 

השופט האוטומטי עשה את שלו והמשטרה הסתערה על הבית. היא עצרה שלושה אנשים, כולל אישה שהוצאה בערומיה מהמקלחת - והחזיקה אותם במשך מספר שעות; היא גם עצרה שני דיירים אחרים בבית, שהיו באותה העת בעבודה. היא החרימה מספר מחשבים, ארבעה אייפונים ועוד. ההימור על הסמים לא היה מופרך לחלוטין: המשטרה מצאה בבית קצת מריחואנה.  

 

הצייצן נעצר בניגוד לחוק הצייצן נעצר בניגוד לחוק צילום: שאטרסטוק

 

וכאן תופס הסיפור תפנית: מר אליוט לא היה מפעיל החשבון הפיקטיבי. המשטרה נבהלה ומיהרה להאשימו באחזקת מריחואנה, כדי לטשטש קצת את אסון היח"צ המתקרב. בעקבות זאת, הושעה אליוט מעבודתו. דייר אחר בבית, ג'ון דניאל, נחקר בחשד לשיתוף פעולה אך לא הוציא הגה. לאחר שנחשפה הפרשה - הודה שהוא זה שלעג לראש העיר בטוויטר, ה"פשע" המקורי הכל זה התחיל. בשלב הזה הרשויות לא העזו להגיש נגדו כתב אישום, משתי סיבות: הראשונה היא שמשטרת פאוריה וראש העיר שלה עמדו במרכזה של סופת אש מוצדקת לחלוטין שהציתו בעצמם וכל ניסיון לתקוף מישהו אחר היה רק מסבך את המצב. השניה היא שהיועץ המשפטי של מדינת אילינוי בדק את החוק וגילה שעובדי העירייה התרשלו; הוא כולל פטור מהתחזות מקוונת, כך שכל הפעולות שבוצעו מאז שראש העיר התעצבן - בוצעו בניגוד לחוק. 

 

תוך זמן קצר הפך החשבון הסאטירי של לארדיס לפופולרי מאוד, בעוד שראש העיר עצמו זכה ללעג ולקלס במדיה החברתית. ברוכים הבאים לעולם החדש והאמיץ של חופש הרשת. 

 

לך תחליף פרטים עם רובוט

 

אתמול (ג') דנו בשאלה מה קורה אם רובוט מבצע פשע מלחמה. היום נדבר על רובוטים מסוג אחר: המכונית האוטונומית. גוגל מפתחת מוצר שכזה כבר שנים והשבוע אפילו הזמינה עיתונאים בארה"ב לנסוע בה. נניח שמכונית כזו מתנגשת חזיתית ברכב משפחתי וגורמת למספר מקרי מוות - מי אשם?

 

חמש מדינות בארה"ב, או ליתר דיוק ארבע מדינות ומחוז וושינגטון, כבר אישרו שימוש ראשוני ברכב אוטונומי. עם זאת, אף אחת מהמדינות לא עסקה בחוק הרלוונטי שלה בשאלת האחריות, וזו פרצה די רצינית.

 

המכונית האוטונומית של גוגל המכונית האוטונומית של גוגל צילום: בלומברג

 

מומחים טוענים שזו הולכת להיות שאלה פשוטה יחסית: המכוניות הרי מתעדות הכל, וכיוון שכך, כל הפרשה תגיע לחוקרים כשהיא מתועדת מכל כיוון. לא יהיה ספק מי האשם. אלא אם, כמובן, האשם הוא במכונית עצמה.

 

במקרה זה מתחיל בלאגן משפטי: החוק הפלילי מתייחס, קודם כל, לשאלה האם היתה כוונה לבצע פשע. לרובוטים אין יכולת לחוש כוונות, ובהתאם אי אפשר להעמיד אותם לדין. לפיכך, בהחלט יכול להיווצר מצב בו רכב ללא נהג דורס ילד ואף אחד לא עומד על כך לדין. ההנחה היא שהעובדה שזה יהיה אסון יח"צ - "רובוט דרס ילד", תהיה הכותרת, ואף אחד לא יתייחס למספר ההרוגים בכבישים כתוצאה מהתנהלות אנושית סדירה - לחברה שאחראית לכך, ושבהתאם היא תעשה הכל שזה לא יקרה. מצד שני, לגוגל יש נסיון עשיר בשערוריות יח"צ - שעדיין לא הצליחו להפיל אותה או אפילו לגרום לה נזק כלכלי משמעותי.

 

כאב ראש ענקי

 

בית הדין לצדק של האיחוד האירופי - שמעליו אין ערכאת ערעור - קבע שלבני אדם יש את "הזכות להשכח" ברשת ושלגוגל יש חובה משפטית לסייע להם בכך. במה מדובר? נניח שביצעתם עבירה מסוימת, או נקלעתם לשערוריה. אם אתם חיים באירופה, תוכלו לפנות לגוגל ולדרוש ממנה להסיר את הקישורים המביכים בנושא מתוצאות החיפוש שלה. מה שמעלה שאלה מעניינת: אם מאמר מתפרסם ברשת ואינו מופיע בתוצאות החיפוש, האם הוא עדיין מפורסם?

 

האם גם אתם יכולים לסנן את תוצאות החיפוש? האם גם אתם יכולים לסנן את תוצאות החיפוש? צילום: רויטרס

 

עקרונית, כן: העיתונאי שכתב אותו יכול לדחוף אותו לשאר כלי תקשורת. אבל מי שיחפש את השם שלכם, כמו למשל מישהו שבוחן את מועמדותכם למשרה חדשה, לא יוכל למצוא את התוצאות הרלוונטיות. בהכירו את נפש בהמתו, בית המשפט קבע שהעובדה שהשרתים של החברה נמצאים מחוץ לאירופה לא תהווה הגנה.

 

איזה סוג של מידע אפשר יהיה להסיר? על זה בית המשפט לא ענה. את זה הוא השאיר לבתי המשפט של המדינות השונות. יש לקוות שהרשעה פלילית בפשיעה חמורה עדיין תישאר זמינה לציבור. כל השאר ישתנה ממדינה למדינה. נעדכן. יש להניח שגוגל גם תערער על הפסיקות בבתי המשפט של המדינות השונות - אולי עד חזרה לבית הדין האירופי לצדק.  

 

קצרצרים

 

1. חברת IHS, שבין השאר מפרקת להנאתה מכשירים טכנולוגיים, הגיעה למסקנה שעלות החומרים שמרכיבים את גוגל גלאס עומדת על 152.47 דולר בלבד. גוגל מוכרת את המכשיר ב-1,500 דולר, כלומר כמעט פי 10. עם זאת, מציינים בחברה שללא ספק, היתה השקעה ניכרת בפיתוח ומחקר של גלאס. גוגל מכחישה שזו העלות של המכשיר, ואומרת עם זאת שהיא מתכוונת להוציא גרסה זולה יותר של גלאס.  

 

150 דולר לבנות, 1,500 לקנות. גוגל גלאס 150 דולר לבנות, 1,500 לקנות. גוגל גלאס צילום: איי אף פי

 

2. בין הבועה של אז לבועה של היום: הבלוגר אום מאליק, שהיה בסביבה גם בעת פקיעת הבועה הקודמת, אי שם בסוף האלף הקודם, מציין שיש הבדל אחד מרכזי בין אז והיום. אז, הוא אומר, היתה מנטליות של בהלה לזהב: יש כסף שם, בואו נתפוס חלק ממנו. היום יש מנטליות של "מגיע לי": המייסדים של החברות היום חושבים שמגיע להם שמישהו ירכוש אותם, גם אם הם לא טרחו לבנות מוצר ששווה משהו. לא הצליח? עדיין מגיע לנו מצנח זהב כלשהו. נקודה מרכזית נוספת: הבועה של אז פרחה בתוך שגשוג כלכלי רחב בארה"ב, שנות הזהב המאוחרות של קלינטון. היתה תחושה שכולם מרוויחים. עכשיו, ארה"ב במשבר שממנו היא מתקשה לצאת - ועל רקע המשבר הזה, הנהנתנות והתאוותנות של עמק הסילי-קון בולטים במיוחד.

 

3. יש מיליארדר הייטק בשם וינוד חוסלה, שמוכיח שוב את הניתוק בין עמק הסילי-קון ושאר האנושות. חוסלה נתבע על כך שהוא חסם גישה לחוף ציבורי. חוסלה, מהמייסדים של סאן, השתמש באמנה משנת 1848 – האמנה שסיימה את מלחמת ארה"ב-מקסיקו - כדי לטעון שהחוק של קליפורניה בעצם לא חל על האדמה שלו, והיה בית משפט שקיבל את זה. עכשיו הוא טוען שהוא בכלל לא זוכר שהוא חסם את הדרך שמובילה אל החוף. 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x